מה אני חושב על פרשת
אפי נוה? - לא מעט עורכי דין שאלו אותי על כך בשבוע האחרון. לכולם השבתי: אביע דעה כאשר אדע את העובדות לאשורן. זה לא השתנה. מה שכולנו קוראים ושומעים בתקשורת, הוא מחזור של אותם דיווחים בודדים ולא רשמיים לגבי מה שקרה בשני האירועים בנתב"ג, כאשר נוה סייע לחברתו להיכנס ולצאת בניגוד לנהלים. במה בדיוק הוא חשוד, מה הייתה גרסתו המלאה (מעבר להודאה כללית), מהן טענות ההגנה שלו - לזה אין תשובות מוסמכות.
לכן, אין לי שום כוונה לומר כרגע מה לדעתי המדינה צריכה לעשות בעניינו של נוה ומה נוה אמור לעשות בנוגע לתפקידיו הציבוריים. יש לי מחשבות, יש לי דעה ראשונית - אבל אני שומר אותן לעצמי עד שאדע, כמו כולנו, מהי האמת. אני מבטיח לכם לשתף אתכם בהן ברגע שזה יקרה.
לעומת זאת, יש לי כבר עכשיו הרבה מה לומר על ההתנהלות התקשורתית בפרשה. אפשר לתמצת את זה במשפט אחד: מדובר בהתנהגות חובבנית וחסרת אחריות, שמאחוריה מניעים פוליטיים. ייתכן שזו הכללה, ייתכן שיש כמה עיתונאים שמניעיהם מקצועיים, אבל אני מדבר על התמונה הכוללת. כמעט כל מה שנכתב ומשודר הוא נגד נוה, תוך יצירת אווירה ציבורית עוינת לקראת סיום חקירת המשטרה, גיבוש מסקנותיה וקבלת ההחלטה בידי פרקליט המדינה,
שי ניצן. האיתות לגורמי אכיפת החוק הוא ברור: אם לא תערפו את ראשו של נוה - נערוף את ראשיכם שלכם.
נוה הוא אדם חזק, שניער את לשכת עורכי הדין ואת מעמדה, וכרת ברית פומבית עם השרה
איילת שקד. מותר בהחלט לא לאהוב אותו ואת התנהלותו. מותר בהחלט להתנגד למאמציו לצמצם את הצפת המקצוע, לרצונו להגביר את השפעת הלשכה (גילדה מונופוליסטית שחובה להשתייך אליה), להתבטאויותיו בעד שקד ולתמיכתו בה בוועדה לבחירת שופטים.
הבעיה היא, שבמקום לקיים דיון לגופם של נושאים - מנהלים מתקפה לגופו של אדם. מה שפסול הוא לעשות זאת על-ידי הצגת חצאי אמיתות, עיוות עובדות והתעלמות מאחרות. מה שמבחיל הוא לעשות זאת לא כאשר נוה מצוי במלוא כוחו, אלא כאשר הוא נמצא בבעיה - שהכניס את עצמו לתוכה במו ידיו במעשה מטופש ופלילי בו הודה - או במילים אחרות: לבעוט באדם השוכב על הרצפה. עיתונות אמיתית, רצינית, לוחמת אינה חוששת לטפל בבעלי כוח, שררה וממון גם כאשר הם מצויים בשיא מעמדם. עד לפני עשרה ימים, לא שמענו אפילו ציוץ מצד עיתונאים המוזמנים להשתתף בכנסים של לשכת עורכי הדין ומקבלים ממנה יוקרה ואירוח, וכעת "מגלים" לפתע את כל מגרעותיו של נוה.
כפי שכתבתי כאן שלשום (יום ו', 12.10.18), יש לי קשר משמעותי עם מחוז תל אביב של הלשכה, שהחל כאשר בראשו עמד נוה, איתו אני מיודד. אני עורך בתשלום ניוזלטר עבור המחוז (עובדה המצוינת מאז ומתמיד בפתח הבלוג שלי ב-News1), וגם אני משתתף בכנסים שלו ושל הוועד המרכזי (אם כי פחות מאשר רבים מעמיתי). לכן אני לא כותב על הפוליטיקה הפנימית בלשכה, אך כן מתייחס לנושאים שבטיפולה ובראשם בחינות ההסמכה והדין המשמעתי. אתם מוזמנים לקרוא את מה שכתבתי בעבר ולהחליט האם אני מצליח לשמור על האיזון הראוי. ציינתי גם מספר פעמים שאני חבר מן השורה (כמו רבבות אחרים) בבית היהודי, ושוב - אפשר לקרוא שחור על גבי מסך את כל מה שאני חושב על איילת שקד.
אז אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת, הנה התייחסותי לשורה של פרסומים בנושא פרשת נוה - וכאמור, אני מדבר כרגע רק על הטיפול התקשורתי בה. ואני שב ומבטיח להביע את דעתי המקצועית כאשר העובדות יהיו מונחות לפנינו.
1. על הבעיה הבסיסית עמדתי שלשום: העובדות אינן ידועות במלואן, ובכל זאת אנחנו רואים בניינים בני שלוש קומות של ספקולציות. הקומה הראשונה היא ספקולציה לגבי האירועים, עליה נבנית קומה של ספקולציה לגבי העבירות שביצע נוה (החל מעבירה קלה על חוקי הכניסה לישראל וכלה בעבירה חמורה של ניסיון לקבל דבר במרמה), ואז באה הקומה השלישית של ספקולציות לגבי עונשו (החל מהסדר מותנה וכלה במאסר). זו איננה עיתונות; זהו לינץ'.
2. מחוז תל אביב הודיע בשבוע שעבר על דחיית שני ערבי עיון בנושאי מיסוי. אחד מאמצעי התקשורת קבע, שנוה מתרחק מאירועים פומביים. מי שמכיר את פרסומי המחוז על האירועים בו, יודע שנוה (כמו גם ינון הימן ממחוז ת"א ו
אבי חימי ממחוז מרכז) מופיע אוטומטית כדוברים בכל ערב עיון, למרות שבאופן טבעי הוא מגיע רק לבודדים מתוכם. מי שעוקב אחרי אירועי המחוז יודע, שמדי פעם יש דחיות - לרוב בשל מיעוט משתתפים. ונא לשים לב, שבמקרה זה מדובר על שני אירועים בתחום המיסוי; לא בוטל אף אירוע אחר שנוה מופיע ברשימת משתתפיו, וממילא איש לא יתפלא אם לא ישתתף, כי כאמור זה המצב השגרתי.
3. אמצעי תקשורת אחר מנה את אויביו של נוה המחכים לו בדרך למטה (כלשונו): עו"ד
ברק כהן, עו"ד
חיים שטנגר והעיתונאית
שרון שפורר. לא מדובר ברשימה האמורה להדיר שינה מעיניו של נוה. כהן מואשם בעבירות פליליות חמורות, שטנגר ספג שורה של עונשים משמעתיים ונגד שפורר הגישה הלשכה תביעת לשון הרע. העובדה שהרשימה כל כך קצרה וכל כך לא משמעותית, דווקא מלמדת על כוחו של נוה.
4. מה שהתיימר להיות תחקיר באחד מערוצי הטלוויזיה, טיפל בין היתר בבחירת חברת מנורה למבטחת המקצועית של הלשכה, במקביל לכך שהיא לקוחה של נוה. זה בדיוק אחד העניינים התלויים ועומדים בתביעה שהגישה הלשכה נגד שפורר; העובדה הקטנה הזאת לא זכתה לאזכור כלשהו באותה כתבה.
5. אותו "תחקיר" עשה שימוש בעבודתם של חוקרים פרטיים שעקבו אחרי נוה. לא צריך להיות גאון גדול כדי להניח, שאת החוקרים הללו שכרה רעייתו במסגרת מאבק הגירושין ביניהם. זה לא הפריע לאותו ערוץ לקבל את התוצרים של עבודתם ולהשתמש בהם. ספק אם זה חוקי; אין ספק שזה מגעיל.
6. עיתון אחד נתן את הכותרת "טענות ההגנה היצירתיות של אפי נוה", וכוונתו לא הייתה להחמיא לנוה ולעורך דינו,
בועז בן-צור, אלא לגחך את טענותיהם. בגוף הידיעה הובאו הטענות בצורה ראויה; מישהו שם החליט לתת כותרת פרשנית לדיווח עובדתי, ללא כל גיבוי בידיעה עצמה.
7. הקולות הבודדים בלשכה שיצאו נגד נוה זכו להבלטה חסרת כל פרופורציות. מטבע הדברים, בין 80,000 בני אדם תמיד יימצאו בעלי דעות שונות, ובין 80,000 חברי ארגון מקצועי תמיד יימצאו מי שמתנגדים להנהגה. כך ראוי בחברה דמוקרטית. חובה לשים את הדברים בהקשר הנכון. חבר אחד מבין 46 חברי המועצה הארצית של הלשכה קרא להשעות את נוה מהוועדה לבחירת שופטים. שוב: אחד מבין 46. נחשו מי קיבל כותרת. גילויי התמיכה בו הוצנעו עמוק בתוך הדיווחים העוינים.
8. כאשר שקד אמרה שהיא מחכה לעובדות ולאחר מכן תגבש עמדה לגבי השתתפותו של נוה בישיבות הוועדה לבחירת שופטים - היא הותקפה בטענה שהיא מגוננת על נוה. כלומר: מי שפועל בצורה אחראית ושקולה, הוא זה שסופג ביקורת.
9. פרשן אחד ציין, כי נוה אינו משפטן בקנה המידה של אמנון גולדנברג ו
דוד ליבאי, שעמדו בעבר בראש הלשכה. זה נכון. העניין הוא, שגם קודמיו - האחרונים שבהם היו
דורון ברזילי ו
יורי גיא-רון - לא התקרבו לקרסוליהם של גולדנברג וליבאי. נגד גיא-רון גם התנהלה חקירה בחשד לעבירות חמורות בפרשת קופת חולים מאוחדת; איכשהו רק אשתו, כנרת גיא-רון, הועמדה לדין וזכתה להסדר טיעון מקל במיוחד. חוץ מזה, בראש הרבה איגודים מקצועיים לא עומדים בהכרח הטובים שבאנשי המקצוע; ראו למשל את הדמויות החינוכיות של
רן ארז ויוסי וסרמן.
השורה התחתונה היא, שהסיקור התקשורתי של פרשת נוה הוא מוטה ואולי אף מוטעה. הוא חובבני ואולי אף זדוני. לא לחינם נגזרת המילה "ידע" מהמילה "מידע", והמילה "דעה" מהמילה "ידיעה". אבל יש עיתונאים ואמצעי תקשורת החושבים שזה לא חל עליהם, החושבים שהכל מותר להם. הרי איש לא ידרוש מהם דין וחשבון, איש לא יעשה עליהם תחקירים, איש לא יקרא להשעות אותם. אמת, יושרה ומקצועיות - את זה הם ידרשו מכולם, חוץ מאשר מעצמם.
