מה לבן קיבוץ, בנו של לוחם ביחידה 101 ומפקד בצנחנים, ולד"ר יעקב וינרוט, יהודי מאמין, ליטאי, עורך דין מבריק מבני ברק? לפני 35 שנים הספיק ליעקב לשמוע שאבי נפל בעת מילוי תפקידו, כדי לקבל אותי להתמחות, ואחרי שזכיתי להכירו מקרוב - הבנתי שזה היה מבחינתו מהלך אינסטינקטיבי, שנבע מאופיו, תכונתו ותפישתו את תפקידו בעולם הזה, להגן על אנשים. מיעקב וינרוט למדנו שלהיות סניגור זה לא רק מקצוע ובטח לא מקצוע נלמד, שניתן לבחור בו. צריך להיוולד סניגור והנטייה להגן על אדם אחר צריכה להיות טבועה בך, כחלק ממך ומאישיותך. מיעקב וינרוט למדנו שסניגוריה ועריכת דין אינן היינו הך, ולכן עורך דין יכול אולי לערוך עבור לקוחו הסכם עד מדינה - אבל סניגור לא ייצג לעולם עד מדינה ולא ייגע בו "עם מקל", כלשונו. ביסוד התפישה של יעקב וינרוט את תפקידו כסניגור, עמדה ראייתו את האדם, בשר ודם, כיצור חלש ופגיע, מורכב מבחינה פסיכולוגית שמונע בראש ובראשונה על-ידי רגשות. לכן, הוא דחה בתוקף את התפישה הרווחת של המשפט הפלילי, המייחסת לנאשם מחשבה רציונאלית, תפישה שגורסת שאדם צופה ומתכוון לתוצאות מעשיו, תפישה הגורשת שבני אדם פועלים תמיד באופן רציונאלי, גם כשהם לא קונים מניות בבורסה. הרעיון שבן אנוש אחד שופט ודן בן אנוש אחר, היה מוקשה בעיניו. התפישה בדבר חולשת האדם, מורכבותו הפסיכולוגית וקטנותו, שלא לומר אפסותו, הובילה את יעקב לראות את כל בני האדם שווים וזקוקים להגנה באותה מידה, גם אם מדובר בנבחרי ציבור או אנשי עסקים בכירים. ואכן, 30 השנים האחרונות לימדו אותנו, שאיש במדינת ישראל אינו מעל לחוק, לרבות נשיאים, ראשי ממשלה, שרים וטייקונים. אלא, שרבים מקלאסה זו של נחקרים ונאשמים מצאו עצמם לתפישתו לא פעם מתחת לחוק, כאשר נאלצו להתמודד עם הליכים פוגעניים ומתוקשרים, שאינם נחלתם של נחקרים ונאשמים מהשורה. ופעם נוספת צדק יעקב וינרוט, שראה את חולשתם, שבירותם ומצוקתם של הבכירים, נוכח הליכים שננקטו עניינם. יעקב וינרוט היה הסניגור האולטימטיבי שאין שני שלו. ההגנה שלו התחילה קודם כל בבטן ובהזדהות רגשית מוחלטת עם החלש הזקוק לו. אולם היותו יהודי מאמין, בקיא מאין כמוהו בהלכה ובמשפט העברי, משפטן מחונן, פילוסוף ואיש ספר, ששלט בספרות הפילוסופית ובספרות יפה ישראלית ומתורגמת, בלוגיקה ובכלכלה - כל אלו אפשרו לו לתרגם את ההזדהות הרגשית והאינסטינקט לגונן, לטיעוני הגנה ברמה שלא תתואר. יכולת לשמוע אותו טוען להפטר של חייב בפשיטת רגל באותו להט שהוא מגן על נאשם, תוך שהוא מפנה את בית המשפט ל"זעקי ארץ אהובה" וטוען שאם בדרום אפריקה, מדינת העבדות, הועבר חוק של מתן הפטר אוטומטי, לא ייתכן שבישראל ישאירו אדם כפושט רגל לאורך שנים כה רבות. באותו להט הוא הסביר שזכות השתיקה בחקירת המשטרה אינה תולדה של צורך ב"חינוך המשטרה" או חשש ערטילאי מ"הודאות שווא", אלא נובעת מערך עמוק הרבה יותר של זכות הנחקר לפרטיות, והצורך להגן עליו מפני חדירה לנפשו כשם שיש להגן עליו מפני חדירה לגופו. איבדנו מנטור, מורה דרך וסניגור יחיד במינו שספק אם יקום בעתיד שכמותו. יהי זכרו ברוך.