אירן היא אויב מרשים. ארץ רחבת ידיים עם אוכלוסייה בת 80 מיליון נפש ועם משאבי אנרגיה רבים, שהיוותה מאז ומעולם מעצמה אזורית. עם עבר אימפריאלי וקנאות מהפכנית (מאז המהפכה האירנית ב-1979), אירן מטפחת שאיפות לשלוט במזרח התיכון ומעבר לו. יתרה מכך: בחשיבה הדתית האירנית אין מקום למדינה יהודית. אירן מאמינה שישראל תנבול בעקבות הלחץ הצבאי המופעל על אוכלוסייתה, או תושמד כשתהיה חלשה ופגיעה מבחינה צבאית. מכיוון שאירן קוראת תגר על הסטטוס-קווֹ במזרח התיכון, העימות בין טהרן לירושלים הוא בלתי נמנע. ההיסטוריה מלמֵדת שכאשר כוח עולה מאתגר את מאזן הכוחות, ברוב המקרים פורצת מלחמה. ספרטה אתגרה את מערכת ערי-המדינה היווניות שהונהגו בידי אתונה, והדבר הוביל למלחמות הפלופונזיות. ניסיונה של פרוסיה לאחד את נסיכויות גרמניה תחת שלטונה הביא לכמה מלחמות באירופה. בדומה לכך, גם ישראל לא תוכל להשלים עם מזרח תיכון הנשלט בידי אירן המונעת על-ידי האידיאולוגיה הקיצונית שלה. רובו של העולם הערבי סובל כעת ממשבר חברתי-פוליטי עמוק, מה שיוצר חולשה של מדינות ערב וריק פוליטי, המנוצל היטב בידי האליטה המהפכנית המתוחכמת של אירן. המיזם המהפכני של אירן הסתייע גם במדיניות האמריקנית של ממשלי בוש, אובמה וטראמפ במזרח התיכון. התערבות צבאית אמריקנית החריבה את עירק, יריבתה החזקה של אירן, ובכך ערערה עוד יותר את מאזן הכוחות באזור. לאחר מכן, הפגנת החולשה של ברק אובמה הוחלפה בהתחייבותו המוטלת בספק של דונלד טראמפ לביטחון האזור. הדינמיקה הבינלאומית הזאת מסבירה את כיבוש לבנון על-ידי חיזבאללה, את התקוממות פלג החות'ים השיעים בתימן והשפעתה של אירן על עירק. מדינות ערב הסוניות נחרדו מהתקדמותה של תוכנית הגרעין האירנית ומהצלחותיהם של שליחיה. אולם הן חלשות. סעודיה לא הצליחה לבלום את השפעתה של אירן בסוריה ובעירק. גם קרוב יותר לגבולה, היא לא הצליחה לשנות את נטייתה הפרו-אירנית של נסיכות קטר הקטנה. מצרים, כוח סוני חשוב, שרדה את תקופת שלטון האחים המוסלמיים, אך היא מתמקדת כעת באספקת מזון לאוכלוסייתה, פשוטו כמשמעו, ובלחימה בהתקוממות איסלאמית מבַיִת, מה שכמעט ולא מותיר לה אנרגיה כדי להדוף את האתגר האירני. טורקיה, מדינה סונית חזקה שאינה ערבית, העדיפה לפעול על-פי הדחפים האיסלאמיים שלה והאינטרסים המשותפים עם אירן בסוגיה הכורדית, ובכך איבדה את יכולתה לאזן את אירן. התוצאה היא התקרבות סעודיה ומדינות המפרץ הסוניות לישראל. בהעדר מטריית ביטחון אמריקנית אמינה, הסונים מבינים שרק ישראל יכולה להתנגד למאמציה של אירן להשגת הגמוניה באזור. אירן מצידה הגיעה למסקנה דומה: ישראל היא המחסום העיקרי העומד בדרכה להשגת הגמוניה. ישראל היא מקוללת מבחינה דתית ומפריעה מבחינה אסטרטגית. בתחילה פתחה אירן במלחמתה נגד ישראל בעיקר באמצעות שליחים. היא דימתה פעולות צבאיות שיתישו את האוכלוסייה האזרחית בישראל. בשנות ה-80 של המאה הקודמת, אירן אימנה וחימשה את החיזבאללה, מיליציה שיעית בלבנון, וכיוונה את מאמציה הצבאיים לגירוש ישראל מדרום לבנון. אירן סיפקה לחיזבאללה יותר מ-120,000 טילים לטווחים שונים, שמכסים את רוב שטחה של ישראל. המטרה המוצהרת עודנה "לשחרר את ירושלים משלטון הציונים". בינתיים תפס חיזבאללה את השליטה בלבנון והפך אותה לפרובינציה אירנית. באופן דומה, לאחר השתלטותו של החמאס על רצועת עזה ב-2005, הוא החל לקבל סיוע צבאי נרחב מאירן, שנועד לחזק את יכולתו לשפוך את דמה של ישראל. מכיוון שהחמאס הסוני לא תמך בקו האירני בסוריה, העבירה טהרן את תמיכתה הכספית והצבאית לג'יהאד האיסלאמי הפלשתיני בעזה, שהוא כנוע יותר לדרישותיה. על-ידי רכישת דריסת רגל בעזה, כוננה אירן חזית נוספת נגד ישראל בדרום. מטרתו של המאמץ האירני הנוכחי בסוריה היא לכונן חזית שלישית נגד ישראל, בצפון-מזרח, לאורך הגבול ברמת הגולן. אירן אף לא נמנעה מלתקוף ישירות את ישראל באמצעות מזל"ט חמוש ומטחי טילים. בנוסף, שליטה בסוריה אמורה לסלול עבור אירן פרוזדור יבשתי אל מזרח הים התיכון (לבנון וסוריה) דרך עירק, שבה הצליחה אירן לכונן נוכחות והשפעה צבאית, ובכך להקל על העברת נשק נוסף לידי חיזבאללה ולהשיג גישה לים התיכון. ניתן גם להבחין במאמצים אירניים לערער את יציבותה של ירדן, השוכנת לאורך גבולה המזרחי של ישראל - גם כאן כחלק מניסיונותיה להקיף את ישראל בשליחיה. מיליציות שיעיות או משמרות המהפכה בעירק ובסוריה ללא ספק מהוות איום על השושלת ההאשמית. נפילתה של ירדן תסכן גם את סעודיה, יריבתה הראשית של אירן במפרץ הפרסי. נִטרול כוחה הצבאי של ישראל, על-ידי הקפתה בשליחים שברשותם אלפי טילים המכוונים אל מתקניה האסטרטגיים ומרכזי האוכלוסייה שלה, הוא יעד אירני במסגרת מאמציה להשגת הגמוניה במזרח התיכון. בהעדר החלטה נחושה וברורה מצד ארה"ב או טורקיה להתמודד עם הפעילות של אירן, ישראל היא היחידה שיכולה לשים לה קץ. לכן, אין לישראל ברירה אלא לפתוח במלחמה נגד ההתבצרות האירנית בסוריה. אשליה היא לחשוב שניתן לרסן את שאיפותיה הגרעיניות של אירן באמצעות הסכמים בינלאומיים., מה שיוסיף ממד חדש למלחמה שכבר מתנהלת נגדה. זהו כורח בלתי נמנע עבור המדינה היהודית.