הבדואים היושבים בחאן אל-אחמר אינם קורבנות של כיבוש, אלא עבריינים. הם לא מסכנים שנזרקים מבתיהם, אלא עבריינים. הם לא חסרי אונים הנרמסים בידי משטר מדכא, אלא עבריינים. אלו העובדות ואין בלתן. זו נקודת ההתחלה וזו צריכה להיות נקודת הסיום - אבל
בנימין נתניהו משקשק.
בני שבט הג'האלין פלשו למקום בשנת 2009 והקימו בו שלושה מבנים המשמשים כבית ספר. צווי הריסה הוצאו מיד לאחר מכן, אך בתשע השנים שחלפו נמנע המינהל האזרחי מלבצע אותם והעדיף לנהל מו"מ ממושך עם בני הכפר. בשלב מסוים אף הורחב המו"מ לנושא העתקת בני השבט כולו, היושבים שלא כדין על אדמות סמוכות - תוך שהוצע להם לקבל בחינם אדמות מדינה המוכנות לבנייה.
לא למשוך את הזמן בשנת 2016 הוגשו שלוש עתירות: של כפר אדומים לאכיפת צווי ההריסה, של הורי התלמידים נגד העתקת בית הספר ושל תושבי הכפר נגד העברתם. העתירות נותרו תלויות ועומדות במשך שנתיים, תוך שנמשך המו"מ עם בני הג'האלין - אך הם דחו את כל הפתרונות שהוצעו להם.
במאי השנה פסק בית המשפט העליון: "השאיפה להגיע לפינוי מוסכם היא שאיפה ראויה, ומהווה שיקול לגיטימי במסגרת קביעת סדרי העדיפויות לאכיפת החוק, בפרט כשמדובר בפינוי רחב היקף. ברם, בנדון שלפנינו סבורה המדינה, כי ההליך של בחינת חלופות אפשריות, שארך שנים רבות, הגיע לכדי מיצוי. ניסיונות ההידברות על בסיס המתווה הקיים כעת - לא צלחו. השאיפה להגיע לפינוי מוסכם היא אכן שיקול לגיטימי במסגרת קביעת סדרי העדיפויות לאכיפת החוק, אך היא איננה שיקול בלעדי - קל וחומר שאין היא מחייבת את המדינה להימנע מאכיפת החוק, מקום שהמדינה סבורה כי אין עוד תוחלת בניסיונותיה".
השופט
נעם סולברג הוסיף, כי טיפולה של המדינה בנושא היה ללא פגם, ולא ניתן לאפשר לתושבים למשוך את הזמן בהעלאת הצעות סרק. "אין הצדקה אפוא לחייב את המדינה להמשיך ולגלגל את הטיפול בסוגיה באמצעות ניסיונות חדשים למציאת פתרון. מה שלא נעשה במשך תשע שנים, כנראה לא ייעשה עוד". הוא גם אמר, כי אין מקום לאפשר כעת דו-שיח נוסף, משום שהיה מקום לנהל אותו לאורך השנים שחלפו.
סתירה בטיעוני הבדואים המבנים לא נהרסו. הפולשים הגישו שלוש עתירות נוספות למניעת הפינוי, והן נדחו לפני למעלה מחודש. השופט
יצחק עמית קבע, כי אין כל מקום לפתוח מחדש את הדיון, וכי שורה של עקרונות יסוד משפטיים מחייבים לדחות על הסף את העתירות: אי-הותרת מצב בלתי חוקי על-כנו; עקרון סופיות הדיון; הכלל כי פסקי דין יש לקיים; ודאות משפטית; תקינות פעולתה של מערכת השיפוט. למעלה מן הצורך הוא העיר, יש לדחות את העתירות גם לגופן, בעיקר משום שאין כל היתכנות ממשית להצעות שהעלו הבדואים. לצד זאת, עמית הביע את התקווה שיימשך המו"מ בניסיון להגיע להסדר ואם יבוצע פינוי - הוא לא יהיה כרוך באלימות כפי שחוששת המדינה.
עמית ציין, כי כוונת המדינה היא לממש את הצווים באמצעות הריסת המבנים הבלתי-חוקיים, ולצורך כך יורחקו התושבים מן המבנים. הוא דחה את בקשתם לאפשר להם לחזור בתוך שעתיים למקום, הותיר את ההחלטה בידי המפקד הצבאי והדגיש: "מובן כי היתר לתושבים לחזור לשטח הפתוח, אינו היתר לחזור ולקומם מחדש את המבנים והאוהלים שייהרסו, ככל שלכך נועדה חזרתם לשטח".
עוד אמר עמית, כי תמוה מדוע ביקשו הבדואים לאשר תוכנית ובה 142 מבנים ל-161 נפשות. הוא גם הצביע על סתירה בטיעונים שעמדו ביסודה: לראשונה לאחר כל שנות הדיונים טענו הבדואים שהקרקע שייכת להם, אך לאחר מכן טענו שיש להם זכויות עליה משום שישבו בה 70 שנה. אפילו אם היה ממש בטענות אלו, הדגיש עמית, יש לתת משקל ניכר לקיומה של הבנייה הבלתי-חוקית.
עמית הזכיר, כי המדינה הציעה לבדואים לעבור לאזור ג'האלין מערב ובמקביל הבטיחה תקדם תוכנית ליישוב קבע עבורם במרחק של שמונה ק"מ מחאן אל-אחמר. הבדואים דחו אותה על הסף ועמית הביע צער על כך: "קשה להלום כי לאורך כל הדרך העותרים יטענו כי המדינה נכשלה לאורך שנים במתן פתרון ומצד שני יעמדו על הותרת המצב הקיים בעינו".
חכמים על מתנחלים זהו המצב המשפטי החד-משמעי. לא פשע מלחמה, לא כיבוש, לא נישול, אלא פשוט שמירה על החוק הכי בסיסי - מול מי שמפרים אותו מזה קרוב לעשור, דוחים את כל ההצעות שניתנות להם הרבה לפנים משורת הדין וגם מכריזים למעשה שיבנו מחדש את המבנים הבלתי-חוקיים רגע אחרי שייהרסו.
אבל נתניהו משקשק. גורמים חיצוניים מאיימים על ישראל - ובמקום לנפנף אותם, נתניהו נכנע להם. התובעת בבית הדין הבינלאומי בהאג טוענת שזה פשע מלחמה - ופתאום אנחנו נורא מפחדים מהגוף הזה, למרות שכל השנים מסבירים לנו שפסיקות בג"ץ מגנות עלינו מפניו. לאיחוד האירופי יש מה לומר - ואנחנו מתנהגים כמו יהודים כנועים בפני הפריץ, במקום להזכיר שמדובר בעניין פנימי שהוכרע פעמיים בידי שישה שופטים בערכאה השיפוטית הגבוהה ביותר שלנו.
אם היה מדובר ב
מתנחלים, לנתניהו לא הייתה שום בעיה. עובדה: המדינה הרסה בתים שלמים רק בגלל שכמה מטרים מתוכם נבנו על אדמה שפלשתינים טענו שהיא שלהם. עובדה: המדינה מתקפלת בכל פעם שצץ לו פלשתיני זקן ומספר, בלי שום הוכחה, שאיזושהי קרקע טרשית-לשעבר שייכת לו. עובדה: היועץ המשפטי לממשלה סבור שחוק ההסדרה פסול, למרות שהוא מציע פיצויים נדיבים ביותר.
אבל כאשר מדובר בבדואים שהשתלטו על אדמות ציבור - נתניהו עושה במכנסיים. כאשר מדובר במי שבית המשפט העליון קבע פעמיים שאין להם שום זכות לשבת שם - נתניהו עושה במכנסיים. ואלו לא רק הבדואים של חאן אל-אחמר. הבנייה הבלתי-חוקית היא תופעה נרחבת מאוד במגזר הערבי - והמדינה לא עושה דבר, כי היא מפחדת מהתוצאות. ובתי מחבלים נהרסים באיחור ולעיתים בצורה חלקית ולפעמים בכלל לא, כי המדינה חוששת מעימותים משפטיים וצבאיים.
דחיית פינוי חאן אל-אחמר - ואצל נתניהו, "בינתיים לא" פירושו לרוב "לעולם לא" - היא סטירת לחי מצלצלת לחוק, לשלטון החוק, לשומרי החוק. היא פרס ועידוד לעבריינים, לסחטנים, למאיימים. היא ביזוי ריבונותה של ישראל. מי שמתנהג כך, אינו ראוי להיות ראש הממשלה.
