עדותו של אלון חסן היא אחת המרכזיות במשפט רונאל פישר, ואחרי עדויותיהם של ערן מלכה וע"י (מזכירתו לשעבר של פישר) - חשיבותה גדולה עוד יותר. ע"י התגלתה כעדה הנוטה להסכים עם מי שמציג לה את השאלה, גם אם הדבר יוביל אותה לתת גרסאות סותרות. ואילו מלכה הסתבך בלא-מעט אי-דיוקים, וההגנה טוענת שהוא מפיל על פישר עבירות אחרות שביצע. לחסן, לעומת זאת, יש הקלטות. פישר והוא משוחחים בהן על בקשתו של פישר לקבל 150,000 דולר, אותם יעביר לדבריו לשוטרים בלהב 433 כדי לסגור חלק מהחקירות נגד חסן. וזה אחרי שבמקור הציע פישר לסגור את כל התיק תמורת 250,000 דולר. בתיאום עם מח"ש, חסן נפגש עם פישר, מסר לו מזוודה מלאה בכסף למטרה זו - ואז נעצר פישר. למותר לציין שגם הפגישה הזו תועדה במלואה. פישר טוען שדבריו על שוחד לשוטרים היו דרך מתוחכמת להוציא מ-חסן חוב שכר טירחה שלא שולם. בחקירתו הראשית השיב חסן (יום ה', 25.10.18) בשתי אמירות פשוטות: היכן העבודה שתצדיק כזה סכום? היכן החשבוניות ודרישות התשלום? מובן שצריך עוד לראות מה יאמר הוא בחקירה הנגדית ומה יעלה בעדותו של פישר; נכון לעכשיו, אלו שאלות נוקבות.

במקביל היא מערערת

המדינה יודעת מה מוטל על הכף מבחינת עדותו של חסן: חלק משמעותי מגורלו של התיק כולו. אולי זאת הסיבה לכך שהיא מלטפת אותו בצורה חריגה ולמעשה יוצאת מגדרה כדי להשביע את רצונו. זה אינו מחזה רגיל כאשר מדובר בעדי מדינה, והוא עוד יותר יוצא דופן כאשר זוכרים שבמקביל מערערת המדינה לבית המשפט העליון על זיכויו של חסן מהתיק הגדול נגדו. במילים אחרות: בבית המשפט המחוזי בירושלים חסן והמדינה נמצאים באותו צד, אחרי שהיו משני עברי המתרס בבית המשפט המחוזי בבאר שבע והם נמצאים משני עבריו בבית המשפט העליון. זה התחיל כאשר המדינה (בדמותו של עו"ד דן בהט מפרקליטות מחוז ירושלים) תמכה בצורה גורפת בכל דרישותיהם של חסן ופרקליטו, עו"ד אשר אוחיון, בנוגע למניעת פרסום עדותו. חסן רצה דלתיים סגורות בחקירה הנגדית - והמדינה תמכה. הוא רצה דלתיים סגורות בחקירה הראשית - והמדינה תמכה. הוא רצה לקבוע על מה חל חיסיון עו"ד-לקוח - והמדינה תמכה. הוא רצה לקבוע מה יתפרסם בדיעבד - והמדינה תמכה. אפילו כאשר חסן לא ביקש זאת והדבר לא היה רלוונטי - בהט רצה שהשופט משה סובל יזכיר לנוכחים את הסיכום בנוגע לאיסור הפרסום. גם כאשר אוחיון השתלח בח"מ בצורה גסה ובריונית בנושא הפרסום, המדינה מילאה פיה מים. לא בדיוק ההתנהגות לה ניתן לצפות ממי שאמורים לייצג את האינטרס הציבורי הרחב, הכולל את עקרון-העל של פומביות הדיון. בהט בלע את העלבונות שהטיח חסן בפרקליטות, במח"ש ואפילו בו אישית. חסן אמר פעמיים שאין לו שום אמון לא בגופים הללו ולא בבהט - ומכיוון ספסלי התביעה לא נשמע אפילו ציוץ. ושוב: דומה שאנשיה שכחו שהם לא מייצגים את עצמם, אלא את המדינה - ועל כבודה אין הם רשאים למחול. מה שכן הרגיז את בהט, היה העובדה שהשופט משה סובל אפשר לסניגורו של פישר, עו"ד עמית בר, לסיים את תחילת החקירה הנגדית בשעה 13:30 במקום בשעה 15:30 כמקובל. הוא לא זכר, או לא רצה לזכור, שסובל קבע במפורש רק יום קודם לכן, שבצורה יוצאת דופן יקצר את הדיון כדי לאפשר להגנה להתארגן לחקירה הנגדית. בהט היה מודאג מאוד מן האפשרות שחסן ייאלץ להגיע יותר מדי פעמים מאשדוד לירושלים, גם לנוכח הערתו של בר לפיה החקירה לא תהיה קצרה. סובל נאלץ להזכיר לו, שמי שמחליט זה השופט ולא התובע.

סיפר בעצמו על עבירות

ואולי הדבר הבולט ביותר: חסן טען בתוקף שהוא איננו עד מדינה, ובהט הסכים איתו. חסן ואוחיון כל כך כועסים על השימוש במילים הללו, עד שהם איימו באולם - כל אחד בתורו - לתבוע את הח"מ על שכינה את חסן "עבריין" משום שהוא עד מדינה. אולי כדאי להם לתבוע גם את סובל, שפתח את הדיון במילים "עד המדינה אלון חסן מעיד בחקירה ראשית". אבל זו רק הערת אגב. נכון שמבחינה פורמלית לא נחתם עם חסן הסכם עד מדינה, אך כפי שהעיר בר בצדק - המדינה אינה חותמת על הסכמים עם קורבנות עבירה (כפי שהגדיר חסן את עצמו) ואינה מעניקה להם תמורה בעד עדותם. חסן הודה שקיבל תמורה: הבטחה שלא יוגש נגדו כתב אישום בשתיים מן הפרשות, שלטענתו נודעו למשטרה מפיו של פישר. עם זאת, לא ברור האם המשטרה בכלל הייתה יכולה להשתמש במידע הזה, משום שאם חסן צודק - מדובר בהפרה בוטה של חיסיון עו"ד-לקוח. חסן גם טען בתוקף, שהוא איננו עד מדינה משום שלא ביצע עבירה כלשהי במגעיו עם פישר. אבל לפני כן סיפר בהרחבה, כי במשך מספר חודשים הוא היה מוכן לזרום עם תוכניתו של פישר לשחד שוטרים, לפני שפנה למח"ש והחל לשתף איתה פעולה. הפגישות הללו מבססות לכאורה עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון למתן שוחד. אם חסן לא הועמד לדין בזכות שיתוף הפעולה שלו - הוא עד מדינה, ולא משנה מה הכותרת שניתנה להסכם איתו. בחקירה הראשית העיד חסן בביטחון ובשטף, וגם בכעס בלתי מוסתר - ואולי אף מוצדק - על מה שעבר בארבע השנים האחרונות. בחקירה הנגדית די היה בכמה שאלות של בר בשאלת כן/לא עד מדינה כדי להוציא אותו משלוותו, ולהביאו להרמת קול ולנאום ארוך ותוקפני. אם זה מלמד על הימים הבאים, הם יהיו סוערים - ואין זו תחזית של מזג האוויר.