כשם שהתנ"ך הוא הספר שבכל פעם אתה נפעם לקרוא בו שוב, ולגלות דברים עליהם לא נתת את הדעת קודם לכן, כך המיתולוגיה היוונית מלאת קסם והשראה וכל הפקה של מחזה המבוסס עליה היא בגדר חוויה עצומה. כי כל הפקה שונה מקודמתה, הן בשינוי איפיון הגיבורים, ועד לשינוי התפתחות גורלם בעלילה. אם משום שכל גדולי המחזאים היוונים כתבו על בסיס האיליאדה והאודיסיאה של הומרוס, וכן משום גישתם האישית של המחזאים והתסריטאים המודרניים. הפקת תיאטרון גשר ב-2018 מעמידה במרכז הבמה את קליטמנסטרה, אשתו של המלך אגממנון. אפרת בן צור בתפקיד שיא בקריירה שלה, נושאת על שכמה את צער כל אימהות העולם שנאלצו לשכל את פרי בטנם, כאן - להקריב את בתה הקטנה איפיגניה, על-מנת שהאלים יואילו להפיח רוח במפרשי אניות צבא יוון, השש לצאת למלחמת טרויה. מאבקה לשנות את החלטת בעלה, ובהמשך הנקמה שביצעה בו, עושים אותה לסמל הנשיות המתעוררת שהגברים ממסמסים את עצם קיומה וחשיבותה. לעומתה, מיקי לאון כאגממנון, כמלך והקצין הגברי האולטימטיבי ברוב תפקידיו ברקורד שלו - מקבל כאן הארה בצד אחר בהחצנת יכולותיו הרגשיות הבאות לידי ביטוי הן בהתלבטויותיו בין הלחץ מהצבא להקריב את בתו, והן מדרישת המלכה אשתו לוותר על קורבן האדם שהיה נהוג בימי קדם. היא - כאם, והוא כאב מתנגחים, אך מי שמנצח הוא דרישת הצבא והאיום למרוד במלך אם יסרב. שני שחקנים אלה עושים מהטרגדיה היוונית מחזה שאין לו גבולות של זמן או מקום. כשרונם הכה רבגוני מקבל כאן את מלוא ביטויו. כך גם מאיה גמזו הפעוטה כאיפיגניה, מרנינה את הלב במשחקה המוחצן, בקולה היפה כשהיא שרה את השיר הסרבי העממי, ובמתיקות הכובשת שלה. על במה מדהימה שעיצב סמיון פסטוך, שכבר שיתף פעולה עם הבימאי יבגני אריה רב הדמיון בהפקת מחזה בביה"ס לדרמה ג׳וליארד בניו-יורק, מעשירים את העלילה שאר גיבוריה - מנלאוס מלך ספרטה (שעצם מלחמת טרויה קרתה כי אשתו הלנה ברחה לטרויה עם הנסיך פאריס, אך בעיקר משום עושרה העצום של טרויה שהיה יעדם הנכסף של היוונים) הוא גלעד קלטר בקשיחות והעקשות שלו לצאת למלחמה; בוריס אחנוב שכה מרשים בפתיחה בנבואה שלו שמהווה את האו קיי ליציאה למלחמה; הנרי דוד כאורסתס, אחיה של אלקטרה (נועה הרציון), המספר את העלילה מתוך זכרונותיו בפני הרופאה הפסיכיאטרית (מקצוע מה שלא היה קיים באותה עת)- שרון בורשטיין-ביצ׳צ׳י. למעשה, יבגני אריה בחר בבימויו לשלב הן את הזמן העתיק שבעצם העלילה ההיסטורית עם הזמן החדש, כשבצילומי הרקע המלחמתיים נראים מטוסי קרב, מה שלא בדיוק מתחבר לההזדקקות לרוח כדי להניע את ספינות המפרשים של פעם... סבטלנה דמידוב כעוזרת הבית מהווה עוגן למראה המשפחה המאוחדת בתחילת המחזה, וכשהיא מבכה את מות אורסטס שאותו הניקה וגידלה - הסצינה מזכירה את ה"פייטה" במיתולוגיה הנוצרית. מראיין הטלוויזיה דור מיכאלי במשחק מהוקצע, רות רסיוק כנביאה קסנדרה שתפקידה כאן מוזער ביחס לחשיבות דמותה בדרמה, משום שאגממנון הביאה כשלל בחזרתו ליוון, וכמאהבת שלו; אבי אזולאי הנאה כמאהב של קליטמנסטרה, ופאולו מואורה כקצין - כולם מעשירים את העלילה ומעניקים את כל הספקטרום של ההתרחשויות, בהיות המספר, אורסטס והרופאה, כעין תחליף למקהלה היוונית המספרת את אירועי הדמים, שככלל לעולם אינם נראים על הבמה בדרמה יוונית.

הדרמה העזה הכה אנושית, כאז כן היום, המשחק הנוקב והבימוי הגאוני של הדמויות הנצחיות שמקבלות כאן ביטוי מודרני וחדשני - כל אלה עושים מהמחזה בתיאטרון גשר מעדן תיאטרלי מרתק, שאי-אפשר להיות אדיש אליו. כולם כובשים את הקהל; כל רפליקה משמעותית, והוויזואליה יחד עם המשחק המשובח והמוזיקה שפאוסטס לטאנס אחראי עליה, עם התלבושות של יהודית אהרון התנועה שעיצב יותם קלו ליבנה והתאורה של אבי יונה בואנו - כל אלה מעמידים הצגה שאסור לוותר לראותה. חוויה מסעירה ומרתקת בכל דקה.