בבית העלמין בבית אלפא שבעמק חרוד הנושק למרגלות הר הגלבוע, שוכן קברו של משה (מוסה) גולדנברג חבר קיבוץ בית אלפא, ממקימי הקיבוץ, שהיה במשך שנים רבות מוכתר המקום., מוסה עסק שנים רבות במשימות חלוציות וביטחוניות ולא אחת סיכן נפשו. בשנות ה-30 של המאה הקודמת פעל לצד חיים שטורמן בגאולת רכישת קרקעות מטעם קק"ל באזור גוש חרוד ועמק בית שאן. לאחר שחיים שטורמן נהרג בעלות רכבו על מוקש ב-14 בספטמבר 1938 יחד עם חבריו אהרן אתקין וד"ר דוד מוסינזון, לקח מוסא על עצמו את המשך ניהול וארגון רכישת קרקעות בעמק בית שאן והאזור. בעוד שמו של חיים שטורמן מוכר וידוע ואף זכה להנצחה הולמת (על שמו נקראים קיבוץ מעוז חיים, "בית שטורמן" בעין חרוד, ועוד). שמו ופעלו של מוסה גולדנברג, על-אף תרומתו הרבה להתיישבות בגוש חרוד ועמק בית שאן, נשכח עם השנים כמעט לגמרי, והוא לא זכה להנצחה הולמת אף בקיבוצו. רחל וולף, בתה של שרה גולדנברג הורוביץ-הר ציון, אחותו של מוסא גולדנברג מספרת לי כי נודע לה כי מתגבש בקיבוץ בית אלפא מיזם הנצחה לזכרו של מוסא גולדנברג ביוזמת חבר הקיבוץ יהודה גולני. יהודה גולני מאשר בשיחה עימי כי הוא פועל להקמת מצפור לזכרו של משה ("מוסא") גולדנברג. נברתי בארכיונים ישנים, באתר מוזאון ראשון לציון, ובאתר קיבוץ בית אלפא, כדי להכיר את האיש ופעלו. מסכת חייו של מוסא גולדנברג מרתקת ורבת ומעש. עלילות חייו שזורים בתולדות תקומת המדינה. "מוסא היה איש אמיץ, חרוץ ומסור בכל לבו לרעיון הציוני של שיבת העם לארצו, ולרעיון עבודת האדמה והקמת התיישבות קיבוצית", נכתב על-ידי מכריו.

תולדות חייו ומשפחתו

משה (מוסה) גולדנברג נולד ב-1897 בסוכת כרם בראשון לציון, וגדל והתחנך במושבה. אביו בנימין גולדנברג יליד יאסי שברומניה (1866) שעלה לארץ ב-1868 בהיותו בן שנתיים לערך התגורר בירושלים ולמד שם בחדר ובישיבה ואמו רחל גולדנברג בת חיים וסטלה סניור ממוצא ספרדי אף היא הייתה תושבת ירושלים. לאחר נישואיהם של בנימין ורחל עברו למושבה ראשון לציון שם הקימו בית ומשפחה. בנימין גולדנברג עבד כפועל ביקב וכפועל בכרמי האיכרים והתמחה בזמירה ובהרכבה. ניהל את פרדס הברון בוואדי חאנין. לבנימין ורחל גולדנברג נולדו בנוסף למוסא חמישה ילדים, ואלה הם: הבכור יעקב גולדנברג (1954-1889) נולד בראשון לציון, נסע לארגנטינה ללמוד שם הנדסה כימית עם התמחות ביין. נפטר בבואנוס איירס ונטמן בבית הקברות היהודי שם. מאיר וולף גולדנברג (1920-1893) למד רוקחות בארגנטינה שם היה בעל בית מרקחת. נפטר בגיל צעיר 27 ונקבר במנדוסה בארגנטינה. שלמה הרפז-גולדנברג נולד בראשון לציון (1953-1899), למד במקווה ישראל. עבד בתחנת הניסיונות של אהרונסון בזכרון יעקב ובשוני, חי ופעל בקיבוץ משמר העמק. בנוסף להיותו חקלאי, היה נהג "אגד". נקבר במשמר העמק. שני בניו, עודד הרפז ורמי הרפז, היו טייסי חיל-האוויר. אחותו של מוסה גולדנברג שרה הורוביץ הר-ציון (1985-1902) היא אמו של מאיר הר ציון הלוחם האגדי. נולדה בראשון לציון. למדה בבית הספר העממי ("חביב") במושבה. בוגרת סמינר לוינסקי במגמת גננות והמשיכה בלימודיה בסורבון בפריז. עבדה כגננת. יחד עם בעלה נמנתה עם מקימי מושב רשפון ובשנות ה-50 עברה להתגורר בבית אלפא. שרה נפטרה בגיל 83 והובאה לקבורה בבית העלמין בבית אלפא. לשרה היה אח תאום אברהם גולדנברג (1906-1902) שנפטר בגיל 4. משה (מוסא) גולדנברג למד בביה"ס החקלאי "מקווה-ישראל". היה מתנגד חריף לאיכרים הבורגנים וחבר ב"הפועל הצעיר", פעיל בחיי התרבות של המושבה ניגן באורקסטרה המפורסמת של ראשון לציון; בחצר בית ההורים הקים, יחד עם אחיו שלמה, גן ירק מפותח שהפך למקום כינוס לכל חובבי החקלאות היפה. יחד עם אביו בנימין גולדנברג עסק גם במסחר בהמות בשוק בלוד, במכירת חרובים למנזר בלטרון ובקניית ענבים בשוקי ירושלים.

ממיסדי בית אלפא

במלחמת העולם הראשונה התגייס ל"גדוד העברי", ולאחר שחרורו עבד בתחנת הניסיונות של פיק"א בשוני. בשנת 1921 קסם לו רעיון העמק, הכיר מקרוב את חלוצי העלייה השלישית, נקשר עם הנוער השומרי, והצטרף לקיבוץ א', ששכן אז בצידי כביש חיפה-ג'דה. יחד עם חברי הקבוצה עסק בסלילת כבישים ואיתם עלה ב-1922 להתיישבות בבית-אלפא. מוסא היה בין החבורה הקטנה שנשלחה לאתר את המקום להתיישב בו. הודות לניסיון והידע החקלאי שלו, היה מוסה עמוד התווך של המשק החקלאי הצעיר בבית אלפא. הוא הדריך את חברי הקיבוץ הצעירים בראשית דרכם החקלאית. כן שימש מוכתר וייצג את המשק כלפי השלטון הבריטי. מוסה שלט בערבית והכיר את מנהגי הערבים והיה ממונה על היחסים עם ערביי הסביבה, תושבי בית-שאן ושבטי הבדואים. הערבים כינו אותו "חווג'ה מוסה" והעריכו אותו מאוד. מוסה נשא לאשה את דבורה "דורקה" (1989-1906) שעלתה לארץ והגיעה לבית-אלפא, שם הכירה את מוסה גולדנברג. השניים הקימו משפחה ונולדו הילדים מאיר (1933-1971), יורם (2005-1936) ורחל מינה המתגוררת כיום בקיבוץ סער.

גואל אדמות מטעם קק"ל

בשנת 1934 לקראת התיישבות "חומה ומגדל" נקרא על-ידי הקק"ל לסייע בגאולת אדמות עמק בית שאן. תחילה פעל במחיצתו של חיים שטורמן ולאחר שזה נהרג ב-1938 - קיבל את המשימה על עצמו. בתו של מוסה, מינה רחל מקיבוץ סער מספרת לי כי כאשר גסס חיים שטורמן לאחר שהרכב בו נסע עלה על מוקש ביקש והורה חיים שטורמן שמוסה ימשיך את מפעל רכישת האדמות. מספר אליעזר סקלרץ מחברי קיבוץ בית אלפא: "מוסה, יליד הארץ, ידע להכיר יפה את דרכי השכנים ונימוסיהם ושלט בשפתם. רבות נפגשתי עימו בשמירה על שדותינו ואף לימדני כיצד להתהלך עם שכנינו הערבים, על בסיס של יחסים תקינים והוגנים. לנו, בני חוץ-לארץ, הייתה נטייה לזלזל בשכנינו הבדווים, אבל מוסה עמד בתוקף על כך שנמצא דרך אנושית בפגישותינו וביחסנו אליהם". בבית-אלפא שימש שומר שדות וסיכן חייו לא פעם במאבק עם אנשי הסביבה שניסו שוב ושוב לגנוב ציוד ויבול. מספר אברהם קפלן: "מוסה גאל את עמק בית-שאן והעבירו לידיים יהודיות. עם זאת, מוסה לא נישל ולא גירש אף ערבי; מוסה לא הונה ולא רימה איש". באותה תקופה שנות ה-30 הייתה למוסה מכונית, מכונית הנוסעים הראשונה בקיבוץ. ייחודה בכך ששימשה להעביר יולדות לבית-החולים, גם בעת מאורעות 1936-1939, כאשר הנסיעה בעמק הייתה מסוכנת. רבים מילדי בית-אלפא זכו לצאת לאוויר העולם בזכות מכוניתו של מוסה. לאחר קום המדינה שימש כמפקח משקי מטעם הקק"ל באזור העמקים עד פרישתו לגמלאות בשנת 1956.לאחר מכן עבד במטעי הקיבוץ ובהמשך עבד במפעל הקיבוץ "קב-קור". בשנת תשכ"ה 1965 יצא לאור ספר שכתב מוסא גולדנברג בשם "והקרן עודנה קיימת" בהוצאת ספריית הפועלים. בספר מספר מוסא את זיכרונותיו.

מות בנו ובני משפחתו בתאונה קשה

באוגוסט 1971 פקד את מוסה גולדנברג ואת משפחתו אסון קשה; כמה מבני משפחתו נהרגו, חלק נפצעו בתאונת דרכים קשה. התאונה אירעה ביום שני 9 באוגוסט 1971 בסביבות השעה 10 בבוקר בקצה הדרומי של "כביש הנפט" בדרום הגולן. מכונית פרטית נהוגה על-ידי מאיר גדיש, בנו של מוסה גולדנברג התנגשה חזיתית במשאית סקאניה ואביס נהוגה בידי צעיר בן 23 מהכפר טורען שבגליל. המכונית הפרטית החלה לבעור. כתוצאה מהתאונה ומהכוויות נהרגו חמישה מתוך שבעת נוסעי המכונית הפרטית החמישה שנהרגו: הנהג מאיר גולדנברג-גדיש בן 39, רעייתו שרקה בת 36 וילדם תומר בן 6. וכן שני קרובי משפחתם תיירים מחו"ל שלמה וישנה (51) וקלרה וישנה (53) שני ילדים נוספים של מאיר ושרקה גדיש, אייל גדיש בן 16 ודורון גדיש בן ה-14 שישבו מאחור, נפצעו קשה חולצו מהרכב והוחשו במסוק חיל-האוויר לבית חולים רמב"ם בחיפה. הבת הקטנה של מאיר ושרקה, רוני הושארה בבית וכך ניצלה. מאיר גולדנברג-גדיש נולד בבית אלפא. בצה"ל שירת ביחידה קרבית, השתתף בפעולות נועזות ובקרב תל-מוטילה. במשך שנים היה נהג משאית בקואופרטיב "בית שאן חרוד". אשתו שרה- שרקה נולדה בפולין עלתה לארץ ב1943 בעליית "ילדי טהרן". לזוג נולדו ארבעה ילדים: תומר (נהרג עם הוריו בתאונה) אייל, דורון ורוני. אבל כבד ירד על קיבוץ בית אלפא ובית משפחת מוסה גולדנברג עם היוודע דבר האסון הכבד. בעיתונות דאז, דווח כי בשל האבל הכבד נדחו חתונותיהם של שתיים מבנות הקיבוץ שתוכננו להיערך ביום התאונה. בני משפחתו של מוסא גולדנברג מספרים לי כי מות בנו מאיר ובני משפחתו בתאונה הלם בו קשה, ולא מן הנמנע כי קירב את מותו. משה (מוסה) גולדנברג נפטר ב-10 בדצמבר 1972 קצת יותר משנה לאחר התאונה בה נהרג בנו מאיר ובני משפחתו והובא לקבורה בבית העלמין בבית אלפא. בן 75 היה מוסא במותו.