במלאת 100 שנה למינוי מארק שאגאל לקומיסר התרבות בחבל עירו ויטבסק ברוסיה, יזם CENTRE POMPIDOU בפאריס יחד עם ה JEWISH MUSEUM בניו-יורק תערוכה המתמקדת בתקופת האינקובציה של האוונגרד הרוסי שנוצר ב1918, הודות למהפכה הרוסית של 1917. המישטר הסובייטי מחק את כל חוקי המישטר הצאריסטי הקודם, והפיח בלב האמנים את הרוח לקחת חלק בשנוי מבנה החברה מתוך האמנות. מארק שאגאל חלם להקים בית ספר לאמנות וכן מוזאון לאמנות הרוסית, וזכה להכשר לשניהם הודות לרצון המהפכנים. לצידו כמורים ותיאורטיקנים לאמנות הזמין אליו את מיטב היוצרים אז - בראשם: אל ליסיצקי המהנדס שילמד ארכיטקטורה וגרפיקה, ואת קזימיר מלביץ׳ בציור ובתיאוריה. ציוריו של מאלביץ׳, שקיבעו אותו כמייסד ה"סופרמאטיזם" (צלב אדום על-רקע שחור) והקמת הקולקטיב UNOVIS שייסד אל ליסיצקי, הובילה את התלמידים (שלמדו חינם במכון הפתוח לכל אחד) מהאימפרסיוניזם אל המופשט הגאומטרי והסופרמטיזם של מלביץ׳ והגאומטריות אל ליסיצקי. עבודות של אמנים אלה מוצגות בתערוכה. הג׳ואיש מיוזיאום הציג כבר בעבר רטרוספקטיבה מרגשת של מרק שאגאל; הטייט מודרן הציג ברטרוספקטיבה את קזימיר מלביץ׳ ב-2014, וגם אל ליסיצקי הוצג רבות. אך התקופה הכה דרמטית שקבעה את התפתחות האמנות הודות למהפכה הרוסית, לא נחקרה עד כדי כך לעומק עד עתה, כפי שמרכז פומפידו יזם והעלה בשיתוף עם הג׳ואיש מוזאון. לעומת זאת, בביקור במוזאון טרטיאקוב החדש במוסקבה המוקדש לחלק המודרני שבאמנות הסוביטית נוחלים אכזבה. משום שמירב היצירות של גדולי האוונגרד המופשט הגאומטרי והקונסטרוקטיביסטי של הענקים הרוסיים אינן מוצגות שם כלל. האוסף מטייל בעולם תמורת דמי שכירות. מכאן חשיבותה של התערוכה בניו-יורק המגלה לציבור פרק בהיסטורית האמנות שהיה עלום לגביו. לא רק שמציגה אמנים מזהירים כמו שאגאל, מאלביץ׳ ואל ליסיצקי, אלא גם גאונים כמו אולגה רוזנובה שנפטרה בדמי ימיה ממגיפה זמן קצר טרם הוצגה בתערוכת פתיחת מוזאון האמנות הרוסית שיזם שאגאל בויטבסק, וכן נטליה גונצ׳רובה ובעלה מיכאיל לאריונוב, לזר חידקל, דוויד יקרסון, יורי פן ועוד רשימה מפוארת של גדולי האוונגארד הרוסי. איוריו המקוריים של אל ליסיצקי לכל סיפורי החד גדיא מההגדה של פסח עם השמות בעברית - מוצגים בדפים המקוריים. מקסים. ציוריו הנפלאים של שאגאל, בהם ציורי אשתו האהובה בלה מעל גגות העיר וויטבסק, מוצגים לצד הרישומים-התכנונים לציוריו הגדולים והמוכרים. תמיד תוך שמירה בעקביות על סגנונו הפיגורטיבי, בו שילב קוביזם ודמיון עשיר. פעילותו המבורכת יכולה הייתה להתרחש רק הודות לכך שלאחר המהפכה שהתעלמה מחוקי האפליה על סמך דת או לאום - הוא זכה להיות היהודי הראשון שקיבל אזרחות רוסית. וכך, המימשל נענה לבקשתו והקים בזריזות את המוזאון הרוסי בוויטבסק, שנפתח ב-1919, בו היה מקום גם לתצוגת תלמידי ביה"ס העממי לאמנות שייסד שאגאל עבור כלל הציבור וויטבסק. רובם, נערים יהודים מהמעמד הכלכלי הנמוך. במוסד הפקיד שאגאל את ההוראה על אל ליסיצקי בתחום הגרפיקה והארכיטקטורה, ועל מאלביץ׳ את תחום הציור וההגות. מתוך השוני בסגנונות שלושתם, צמחו ציירים מופלאים שרובם נהו אחר ה"סופרמטיזם" של מאלביץ׳. מאלביץ׳, (יליד 1879 - קייב, נפטר ב-1935) ואל ליסיצקי 1890-1941 היו בין בכירי האמנים שלמדו או לימדו בביה"ס שהקים שאגאל לפני מאה שנה בויטבסק. ציוריהם והרישומים המפרטים את הדרך אל היצירה המוגמרת מפתיעים, משום שלא נראו עד היום ברוחב יריעה שכזו. התרומה של ציירים אלה לתולדות האמנות היא ענקית ומשמעותית. חבל רק שלא ארך הזמן, ומנהיגי רוסיה שינו דעתם לגבי סוג היצירה הזו, שגם אם באה למנף את האמנות לתחום חברתי (בפוסטרים התעמולתיים הנפלאים שהם יצרו לטובת המהפכה), הרי השינוי בקו של המנהיג כפה על כל האמנים לצייר בסגנון הריאליזם הסוציאליסטיתקרי-התעמולתי.

תערוכת "שאגאל, ליסיצקי ומלביץ׳ " תוצג במוזאון היהודי בניו-יורק עד ה-6.1.2019. כך שכל הנוסעים לשם בחופשות החגים הקרבים, יוכלו לראותה, להתפעם מהעושר היצירתי של אלה שנטלו בה חלק (ברובם היהודים) ולהינות ממנה.