על-פי הסקר של אתר ביקורת הסרטים "עגבניות רקובות" (rotten tomatoes) המבקרים נתנו לסרט 99% והקהל 93%. כלומר, דרוג גבוה, וכדאי להבין למה.
התרגום העברי של שם הסרט ממש מנוגד למטרתו ולתכנו. לשם המקורי "shoplifters", אין תרגום מדויק בעברית, אבל כל אחד מכיר מהו: "סחיבה" מחנויות, מה שנחשב עברה קלה, לעומת שוד או גניבה. אך לא כך פני הדברים.
הבמאי היפני משחק כאן משחק כפול. הוא מראה לנו משפחה בת חמש נפשות, בשולי החברה העירונית ביפן, המתקיימת על "סחיבה" על-ידי האב ובנו. הם גרים בכוך קטן, אחד בתוך השני. חיים בצפיפות עלובה אבל עם כל הגאג'טס המערביים: טלוויזיה, סמארטפונים, מיקרוגל. תמונה קצת מוזרה לעיניים מערביות. החדר מצולם חזיתית, כמו גלויה שטוחה. כולם רואים את כולם ובכל זאת, לא יודעים את כל הסודות שלהם. גם אנחנו לא, עד הסוף, בו המשטרה עוצרת את הבן "הסחבן", ומעבירה אותו לפנימייה של נערים בודדים. רק ברגעים האחרונים של הסרט נחשפים כל היחסים המורכבים בין בני "המשפחה". מסתבר שאין זו משפחה גרעינית והמושג "shoplifting", שמשמעותו גניבה זניחה, מקבל משמעות שונה לגמרי שקשה לאדם נורמטיבי לקבל.
זהירות ספוילר, אבל אין מנוס מכך בביקורת סרטים.
ראינו את האב והבן מסונכרנים במלאכת הסחיבה. אולי יש בכך כניעה לסמכות האב מצד הבן, אך הם גם משחקים ונהנים יחד בים. לא הבנו מדוע הבן מסרב לקרוא לו "אבא". רק בסוף, לאחר שהאישה נעצרת בכלא, היא מוסרת לילד את מספר המכונית, סוגה וצבעה, ממנה "סחבו" את הילד, כדי שיוכל עכשיו למצוא את הוריו האמיתיים.
הבת המתבגרת שואלת את הגבר מתי הם מקיימים יחסים, שכן בכוך הצפוף היא לא ראתה זאת. האב עונה כי יש יחסים מאמצע הגוף ולמטה, ויש יחסים מעל האמצע. הם מרגישים בלב. בהמשך הסרט נראית האישה נמשכת לגבר ומנשקת אותו, להפתעתו. כנראה זאת הפעם הראשונה שהם מקיימים יחסים. רק בחקירתה במשטרה אנו מבינים מה הקשר ביניהם. מאשימים אותה ואת הגבר כי חברו יחד לרצוח את בעלה וקברו אותו בחצר. היא משכנעת את המשטרה שרק היא עשתה זאת ובכך מזכה את הגבר מכל אשמה ומקבלת על עצמה את הדין.
המשפחה מקבלת את הסבתא המתגוררת עמם רק משום שהיא תורמת להם סכום כסף מדי חודש. היא אוהבת במיוחד את הנערה הצעירה. בהמשך אנו רואים אותה מבקרת אצל משפחה עשירה שנותנת לה בכל ביקור מעטפה עם סכום כסף. מסתבר שזאת משום שהיא מגדלת את הבת של אב המשפחה העשירה שזנח את משפחתו הראשונה ובנה משפחה חדשה. כלומר, הם חיים מרגשות האשם של האב המתנכר. אותה בת צעירה עוסקת במתן שרותי מין, מענגת עצמה מול צופים גברים, אך גם מנחמת ומחבקת באמפטיה קליינט בודד ועצוב.
הסיפור שכן מסופר במהלך העלילה ומעלה לראשונה תהיה: הזוג שלנו רואה ילדה אומללה במרפסת ומחליט לאמץ אותה, כדי להעניק לה קצת אושר. נראה לנו אנושי? אולי. הם רואים בטלוויזיה שמחפשים אותה ולכן משנים את תסרוקתה ובגדיה כדי שלא יזהו אותה. כאן נדמה לנו שהם מיטיבים עמה, שכן הוריה מתנכרים לה. אך על-פי החוק זוהי חטיפה. ואמנם, הילדה חוזרת בסוף להוריה, אך הפעם היא יותר אסרטיבית ואולי למדה משהו אצל המשפחה המאמצת.
מדוע הם כה נחושים לאמץ ילדים? נראה בתחילה כי טובת הילדים לנגד עיניהם, אך מסתבר בסוף שהאישה איננה יכולה ללדת והם למעשה חוטפים את הילדים לעצמם כמו ש"סוחבים" חפץ. ומכאן, שם הסרט המקורי shoplifters הוא אירוני. אין זו סתם "סחיבה", אלא פשע לכל דבר.
הסרט מעלה שאלות סוציאליות מהותיות: האם ניתן ליצור משפחה לא גרעינית מוצלחת, האם היא יכולה להיות דווקא טובה וחמה יותר ממשפחה אמיתית אך מנוכרת? אך ברגע שהבמאי פורט לפרטים את האינטרסים האישיים של כל אחד מהם בסוף, נראה שהתשובה שלילית. האם הוליך אותנו שולל כל הדרך כאשר תאר באמפטיה את המשפחה הפושעת, או אולי רומז הוא שגם במצב זה היא עדיפה על משפחה מתנכרת, למרות שהמימסד מתנגד לכך? לשיקולכם.
