פרקי אבות

המשנה. "ר' אלעזר הקפר אומר: הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (פרק ד', משנה כ"א). פירושו של ר' פינחס קהתי. הקנאה – קנאת אדם בחברו, בשל עושרו או כבודו וכדומה. והתאווה – להנאות גופניות. והכבוד – הרדיפה אחר כבוד ושררה. מוציאין את האדם מן העולם – מעולם הזה ומעולם הבא, כי המידות הללו גורמות למיתה בלא עת, וכן מפריעות הן את האדם מלקנות שלמות שכלית ומוסרית, ועל-ידי זה גורמות הן, שיהא נטרד גם מחיי העולם הבא. האקטואליה. הקנאה – רדיפת הבצע של אהוד אולמרט. התאווה – עבירות המין של משה קצב. הכבוד – רצונו של בנימין נתניהו לזכות בתקשורת אוהדת (ותודה לאיציק וולף על הרעיון).

המשנה. רבן שמעון בן גמליאל אומר: על שלושה דברים העולם עומד – על הדין ועל האמת ועל השלום (פרק א', משנה י"ח). פירושו של ר' פינחס קהתי. על הדין – שיצדיקו את הצדיק וירשיעו את הרשע ויצילו עשוק מיד עושקו. על האמת – שלא ישקרו איש בעמיתו. ועל השלום – בין המלכויות ובין אדם לחברו... נעשה הדין – נעשתה האמת, נעשה השלום. האקטואליה. יש לשים לב לכך שרבן שמעון בן גמליאל מחבר את שלושת חלקי המשפט ב-ו' החיבור. לאמר: אין דין בלי אמת, אין שלום בלי דין, אין אמת בלי שלום. אי-אפשר להגיע לדין צדק המוביל לשלום, אם הוא אינו מבוסס על האמת. זה נשמע מובן מאליו, אך אין לכך ביטוי בחיי המעשה. מי שמגישים תלונות שווא למשטרה אינם משלמים שום מחיר, מי שמעידים עדויות שקר בבית המשפט אינם משלמים כל מחיר. התוצאה הבלתי-נמנעת היא שנוצרים עיוותי דין, ומערכת המשפט אינה מצליחה במקרים אלו למלא את תפקידיה החשובים ביותר: לפתור סכסוכים, להעניש עבריינים ולהשכין שלום וביטחון. דבריו של רבן שמעון אינם סיסמה; הוא מדגיש שהם היסוד לקיומו של העולם התרבותי – וכך גם עלינו ליישם אותם.

המשנה. רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא אומר: יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ... וכל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון (פרק ב', משנה ב'). פירושו של ר' פינחס קהתי. יפה לו לאדם שיעסוק בתורה וגם במלאכה, שיגיעתו בשניהם מסיחה דעתו מן החטא... ורש"י מפרש: שמתוך שהוא לומד ועוסק בתורה, ובדרך ארץ להתפרנס, אינו חומד ואינו גוזל ממון אחרים. כל העוסק בתורה ואין לו מלאכה להתפרנס ממנה, עתיד הוא להיבטל מתורתו, שאם אין קמח אין תורה, לפי שאי-אפשר לו לאדם להתקיים בלא מזונות. וגוררת עוון – שמחמת עניותו יבוא לידי חנופה, רמאות, גניבה וגזילה ולעבירות אחרות. האקטואליה. את זה צריך לחקוק במזרחו של כל בית מדרש. תלמוד תורה הוא ודאי חשוב מאוד; אין לו ערך והוא לא יחזיק מעמד אם לא תלכו גם לעבוד. וגרוע מכך: בלי עבודה – אתם תידרדרו לעוונות ברמה המוסרית ואולי אפילו לפשעים ברמה הפלילית. כדאי גם לשים לב מי אמר את הדברים ומי פירש אותם: הנשיא רבן גמליאל, שאביו ר' יהודה הנשיא היה היהודי העשיר ביותר בדורו; ורש"י, שלא התפרנס מכך שהיה אחד מענקי התורה בכל הדורות, אלא ממסחר ביין.

המשנה. רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא אומר: הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן. נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דוחקו (פרק ב', משנה ג'). פירושו של ר' פינחס קהתי. הוו זהירים ביחסים שלכם עם השלטון, שלא תגלו לאנשיו יותר מדי מענייניכם ולא תסמכו על הבטחותיהם. אם רואים אתם, שמסבירים לכם פנים ומקרבים אתכם, דעו לכם שאינם עושים כל זה אלא לתועלתם העצמית. [אנשי השלטון] מראים עצמם כאוהבים וידידים כשהם נהנים מכם, כגון בשעה שמקבלים מכם מתנות, [אבל] בשעת צרתו – אין זוכרים לו כל חסד שעשה עימהם ואינם באים לעזרתו. האקטואליה. קשר ישיר לדברי חז"ל אנו רואים בוושינגטון של דונלד טראמפ. מייקל כהן הוא אדם מדהים – עד שהוא מעיד נגד טראמפ. רוג'ר סטון הוא אדם נפלא – כי בינתיים איננו מעיד נגדו. מתיו וויטאקר הוא אדם מצוין למילוי מקומו של שר המשפטים – עד שצצות בעיות, ואז טראמפ כמעט ואינו מכיר אותו. וכך הלאה. אך המציאות של המאה ה-21, אצלנו ואצל זולתנו, גם מספקת היפוך תפקידים ביחס לאמירתו של רבן גמליאל. גם אנשי הרשות צריכים להיזהר במי שהם מקרבים. גם הם עלולים לגלות, שיש מי שמתקרבים אליהם רק לצורך הנאתם, ונוטשים אותם בשעת דוחקם. קוראים להם: עדי מדינה.

המשנה. ר' חנינא בן דוסא אומר: כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו; וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו (פרק ג', משנה י'). פירושו של ר' פינחס קהתי. שרוח הבריות נוחה הימנו – שיש לבריות נחת רוח ממעשיו. רוח המקום נוחה הימנו – לפי ששם שמים מתקדש ומתאהב על ידו. שאין רוח הבריות נוחה הימנו – ששנוא הוא על הבריות בגלל מידותיו הרעות. אין רוח המקום נוחה הימנו – לפי ששם שמים מתחלל על ידו. האקטואליה. מסר לחרדים המתיימרים להקפיד יותר מכל על קלה כבחמורה: כאשר אתם מתפרעים, מרביצים, מקללים, חוסמים כבישים, תוקפים שוטרים, מכפישים את המדינה – אין לאיש נחת רוח ממעשיכם, חוץ מאשר לעצמכם. מעשיכם אינם מקדשים שם שמיים אלא מחללים אותו. ואל תחשבו שאין זה משנה מה חושבים עליכם בני האדם, כי דעתו של הקדוש ברוך הוא עליכם נגזרת מדעתם של בני האדם.

המשנה. נתאי הארבלי אומר: אל תתייאש מן הפורענות (פרק א', משנה ז'). פירושו של ר' פינחס קהתי. שלא תאמר: הרי אני רואה שזה הרשע השעה משחקת לו ודרכיו מצליחים ואיני מפסיד כלום בחברתו, כי פתאום יבוא אידו ויאבד הוא וכל המתחברים עימו. האקטואליה. נתאי הארבלי דיבר על חייו של היחיד, אך אני מבקש להעביר את דבריו למישור הכלל ולהציע פרשנות מילולית הפוכה. פורענויות רבות באות על עם ישראל. היוונים, הרומאים, הצלבנים, הנאצים, חמאס, חיזבאללה. הן עלולות לגרום ליאוש: עוד מלחמה, עוד טרור, עוד טילים, עוד מנהרות. כמה אפשר? האם יהיה לזה סוף? מלמדת אותנו המשנה: לא להתייאש. ניצחנו את היוונים, עברנו את הרומאים, צלחנו את הצלבנים, שרדנו את הנאצים – וזה אומר שבסופו של יום נביס גם את חמאס וחיזבאללה. חנוכה שמח.