עסקת הנדל"ן הגדולה והעיקרית של פלאטו הייתה שותפות ב-50 אחוז במיזם דיזנגוף סנטר, שעד היום הוא אחד ממרכזי הקניות הגדולים בישראל. השותף ב-50 אחוז היה אברהם פילץ המנוח. בין השנים נוצרה כימייה. משפחת פילץ קנתה את המגרשים ברחוב דיזנגוף, שעליהם עמדו בתים ישנים, ובנתה בעבור הדיירים שני מגדלי דירות, ברמה בינונית, העומדים עד היום מול מרכז הקניות המפואר. פלאטו שרון סייע במימון. כל העסקים הללו נעשו באמצעות חברות פרטיות, שלא הנפיקו בבורסה ולא מסרו פרטים על פעילותן. יודגש, שזכותן של חברות פרטיות היא אכן שלא לדווח לציבור על פעילותן ועסקיהן. עד היום קשה לדעת כמה השקיע פלאטו. גם מקורות המימון שלו לא נחשפו, ככל הידוע, עד היום. הנחה סבירה היא, שפלאטו שרון השקיע בבניית דיזנגוף סנטר כספים שהרוויח מעסקות בצרפת – עסקות שעליהן היה מבוקש במשך שנים על-ידי משטרת צרפת.

קשה להאמין, אך זו עובדה: כשמרכז הקניות החדש נחנך, היה קשה למצוא לו שוכרים או קונים, ולו גם בדמי שכירות נמוכים או מחירי מכירה נמוכים. פלאטו ופילץ נאלצו, בתקופה מסוימות, להשכיר חנויות בחינם, תוך התחייבות של השוכר לשלם רק את הארנונה העירונית. במשך השנים, כידוע, התהפך הגלגל, וכיום זהו אחד ממרכזי הקניות היקרים והמבוקשים בארץ. דמי השכירות עלו עשרת מונים. החנויות מכורות או מושכרות, והתמורה הכספית מזינה כראוי את חשבון הבנק של פלאטו. לאחר שלא הצליח להיבחר לכנסת הבאה, פתח שרון משרדים בקומה השלישית של הסנטר בתל אביב. ממשרדו הגה פלאטו שרון תוכניות שונות בתחום יזמות הנדל"ן. רוב התוכניות לא יצאו לפועל, מסיבות שונות.

אחד המיזמים הגדולים שהציע פלאטו שרון היה להרוס בניינים ישנים ביפו, ליד שדרות ירושלים, ולבנות על המגרשים מאות דירות חדשות. זה היה בעצם רעיון דומה לשיטת הפינוי-בינוי הידועה כיום. פלאטו שכר אדריכלים והכין תוכניות גדולות על הנייר. אלא שלשם מימוש התוכניות היה צורך ביזמים שיממנו את המיזם. לפלאטו שרון לא היה, עם כל אמצעיו האישיים, הכסף הדרוש כדי לממן את כל המיזם. הוא ניהל מגעים עם חברות בנייה שונות, אך נענה בשלילה, בשל ההשקעה הגדולה וסיכויי הרווח שהיו מוטלים בספק. לאחר מכן טען שרון, שהבעיה העיקרית היא למצוא מי שיממן את הוצאות הפינוי של הדיירים או יתן להם דירות חדשות. מדובר היה בהשקעה גדולה מאוד, שלא עברה מעולם את שלב התכנון. תוכניות אחרות של פלאטו דיברו על רכישת מגרשים במקומות שונים בארץ, לבניית דירות או נכסים מניבים. גם תוכניות אלו לא יצאו לפועל. פעם הודיע שהוא מקים ועומד לפתוח חנות גדולה מאוד בתל אביב, למכירת מוצרים לעיצוב הבית. בפעם אחרת הודיע על הקמת מרכז מסחרי ברמאללה יחד עם שותף פלשתיני, לא זכור אם ומה יצא לפועל מתוכניות אלו ומאחרות.

אחד מנוהגיו של פלאטו היה "להתלבש" על חדשה עיתונאית ולהפוך אותה – לפחות על הנייר – למיזם נדל"ן. בשעתו פורסם שהבית "על הגבעה" ברמת גן, אשר שימש כמטכ"ל וממנו ניהל בן-גוריון את מלחמת השחרור, עומד להריסה. פלאטו הזדעק והודיע שהוא מוכן לקנות את הווילה ולשמר אותה. התוכנית לא יצאה לפועל. פרשה אחרת הייתה פרסומים על הזנחת היכל העצמאות בשדרות רוטשילד בתל אביב, הבית שבו הוכרזה המדינה. גם כאן מיהר שרון להודיע שהוא מוכן לתרום לשיפוץ הבניין ואולי אף לרכשו גם עסקת נדל"ן זו נשארה על הנייר. מיזם נדל"ן אישי של פלאטו אחד יצא לפועל – וילה בסביון. פלאטו רכש את הווילה, ברחוב מגל 23, לפני יותר מ-30 שנה והתגורר בה עשרות שנים. בעשור האחרון פורסם כמה פעמים שהיא עומדת למכירה. מאוחר יותר הודיע שיש לו תוכנית אחרת לגמרי – להרוס את הווילה ולבנות על המגרש 6 עד 10 דירות יוקרה, ולמכור כל אחת בנפרד. ככל הידוע, תוכנית זו לא יצאה לפועל.

הווילה היא בת כ-400 מ"ר, על חצר גדולה המשווה לה אופי של אחוזה. לפני מספר שנים העריכו מתווכי נדל"ן את שוויה בכ-11 מיליון שקל למכירה. חוץ מהווילה עצמה, היו בה יצירות אמנות רבות, כולל תמונות, שלגבי חלק מהן התעוררה שאלה האם הן אמיתיות. פעם תרם פסלים, אולי מהווילה, לתצוגה בבית החולים בילינסון בפתח תקוה. יום אחד תרם תמונות למכירה לצורך צדקה. השורה התחתונה היא של איש עסקים המבקש להיכנס לעסקות נדל"ן שונות, אך אין לו האמצעים לממשן או לעניין בהן יזמים. היו לו גם תוכניות להפיק נפט בהיקף גדול בגאורגיה ("יש שם מלאי של 83 מיליון חביות"). פעם היה מעורב בעסקת נפט באפריקה. כאדם פרטי, שמעולם לא חשף את נתוניו ומצבו הכספי לציבור – וזו זכותו – הוא נשאר, חלקית לפחות, תעלומה גם לאחר מותו.