צפונית מזרחית לצומת נהלל למרגלותיו של תל שמרון במורד התל, נמצא מעיין ושמו "עין סימוניה". יש הקוראים לו בשמות אחרים - מעיין שמרון או עין שמרון. ביקרתי בימים אלה באתר "עין סימוניה". המקום לא ידוע ולא מוכר לרוב הציבור הישראלי, ורק מעטים הפוקדים אותו. סביב המעיין, בריכה רדודה ולידו בוסתן הכולל עצים וצמחים - פינת טבע קטנה. במקום שולחן ספסל ישיבה וניתן לנוח ולפוש במקום קמעה. ראוי להגדיל את פינת הטבע להוסיף עצים וצמחים ושולחנות ישיבה המים בבריכה במקום עומדים ונראים עכורים מאד. ליד המעיין מוצב שלט הסבר המספר את סיפורו של המעיין ועברו ההיסטורי. המידע על המעיין בכתבה זו נסמך על הכתוב בשלט זה ועל ידע אישי.

כאן שכנה שמרון המקראית

חוקרים סבורים, כי סביב המעיין שכנה שמרון המקראית הנזכרת בספר יהושע כעיר בנחלת שבט זבולון. השם עין סימוניה משמר את שמה של עיירה בשם זה ששכנה כאן בימי המשנה והתלמוד. בשנת 1867 התיישבו ליד המעיין טמפלרים מגרמניה. הם באו לכאן מחניפ'ס, קיבוץ שריד של ימינו, לאחר שלא יכלו לשאת שם את תלאות המלריה. הם ישבו כאן זמן קצר והנותרים בחיים עברו לשפרעם ולנצרת. בח' באלול תרפא 11 בספטמבר 1921 התיישבו ממזרח לתל שמרון ראשוני נהלל, לפני שעברו למקום הקבע שלהם. במשך שנתיים עמלו להכניע את הביצות שיצרו המעיינות בעמק. מי עין סימוניה נתפסו והובלו בצינורות ברזל למגדל המים שבמושב. המים זרמו לנהלל בכח הכובד ללא צורך במשאבות. ב-1936 התיישבו במקום חברי ארגון "שמרון", דור שיני למייסדי נהלל שגם נטעו עצים סביב המעיין ובאזור התל. חלק מחברי הארגון עלו ב-1938 לחניתה ונמנו עם מקימי הקיבוץ. במדרון שמעל המעיין נותרו רצפות הבטון של מעברת שמרון שהוקמה בשנת 1951. בשנת 1953 הקימו חלק מתושבי המעברה את העיירה מגדל העמק ואחרים עברו לרמת ישי. בשנת 2008 שיקמו בני נהלל את מקום הנביעה הצפוני של המעיין ונטעו סביבו עצים משבעת המינים. הם עשו זאת מתוך רצון להתחבר לערכי עבודת האדמה ולמורשת ההתיישבות היהודית המתחדשת בעמק יזרעאל.

רשמי ביקור במקום ב"הפועל הצעיר"

בעיתון "הפועל הצעיר", בגיליונו מיום שישי, 3 בפברואר, 1922 (לפני יותר ממאה שנים), אני קורא רשימה שכותרתה "מהלול-רשמי טיול-סוף". ברשימה מתאר הכותב רשמיו מביקור שערך בעין סימוניה ובאזור מהלול (נהלל). וכך הוא כותב: "והנה אנו עומדים לפני 'עין-סמוניה' היא שמרון הבירה, לפנים היה כאן מלך והיכל מלכים, כעת שרידי חורבן וחורבן. על-יד המעיין שמקורו חבוי בין שני קירות זקופים של צבר גבוהים ומימיו מקלחים בתעלה צרה מצופה ירקון עבה ומשונה, מצאנו רועים אחדים מכפר "ג'בתה". הידיעה הראשונה שהם מסרו לנו בדבר המקום הזה שהמים האלו אסורים לשתייה, השותה מהם - בטנו מתנפחת, ואחר ימים ספורים הוא מת, וראיה לדבר שפעם התיישבו כאן ג'רמן (גרמנים) ואחרי ששתו ממעין זה בטנם התנפחה ומתו ולא נשאר מהם שריד. כאן נטועים עצים שונים: עצי תאנה ענקיים, עצי תות רמים וזקופים, עצי לימון ורמון ועוד. בין העצים האלו בנויה ברכה עגולה בגובה של מטר מעל פני הקרקע שהיקפה בערך 18-15 מטר. מברכה זו זורמים המים בתעלה ומשקים גינת ירקות הנעבדת עיי 3-2 משפחות בדואים הגרים בקרבת הגבול באוהלי קדר".