יהושע סובול, במאי, מחזאי ועכשיו גם משורר, מוקיע את המילים הנזרקות לחלל האוויר באימפולסיביות, ללא ביקורתיות וללא מחשבה מוקדמת. לכזה משתייכות האמירות המשפילות באתרי הרשת השונים. מאידך-גיסא, סובול מודה כי "משהו בשפה מכשיל אותנו". בפרדוכס בולט הוא משתמש בשפה הכתובה על גבי נייר כדי להצהיר שמילים "לא פוגעות [במטרה] פגיעה ישירה" והדיבור אינו מסוגל לבטא את הדברים עצמם (מתוך שירו "שערה במקום הפשע", בתערוכה באוניברסיטה הפתוחה, רעננה). אם כך, עדיף אולי להשתמש בתמונה. אך אם נביט בתמונות שהן יצירות אמנות, רבות מהן בלתי פתירות לאדם ההדיוט (layman) ורבים נעזרים קודם בטקסט ההסבר המוצג ליד התמונה, ורק אח"כ מתפנים להביט במוצג ולהתרשם ממנו. בכך הם מקבעים פרשנות ותפיסה שניתנת להם מראש, במקום להתרשם בעצמם מהתמונה.

צילום תיעודי, אמיתי?

ומכאן לצילום שלכאורה הוא "האמת", שכן הוא "מתעד" מצב נתון, את המציאות. ואכן, כבר נאמר "טובה תמונה (צילום) אחת ממאה מילים". אולם גם כאן "אליה וקוץ בה". הצילום ניתן לעיבוד ולשינויים באמצעים טכנולוגיים (פוטושופ וכד'), זוויות שנבחרו על-ידי הצלם כדי לעוות, לשנות או להטעות את הראיה. ויותר מכך, "הצילום האמנותי" מכיר בתחבולת "הצילום המבויים", אשר במיטבו לא ניתן להבחין שלא היה קיים כך במציאות, והוא פעולת בימוי שהצלם פיברק בעצמו. יש צלמים ידועים ומצוינים שפועלים כך במודע ובמוצהר (עדי נס) ויוצרים עולם חדש המרפרף לצילום אייקוני ידוע שניתן להזדהות עימו. כך, צילום של עדי נס "ללא כותרת", 1998 של חיילים ישראלים מעלים את דגל ישראל מתכתב עם הצילום הידוע של הנפת הדגל האמריקני באיוו ג'ימה (Joe Rosenthal, Raising the Flag on Iwo Jima, 1945.) ועוד. הפליא לעשות הצלם היפני הירושי סוגימוטו בצילום מרשים של זאבים, למשל, בו אנו עומדים משתאים כיצד הצליח "לתפוס" את הזאבים ב"פוזה" כזו. מסתבר שזה צילום מתוך העמדה של חיות חנוטות במוזאון טבע ידוע (מוזאון ת"א).

עדות מקומית

התערוכה השנתית "עדות מקומית" ולצידה "עדות גלובלית" היא מסוג צילומי תעודה אוטנטיים הבאים להנחית עלינו את התודעה כי רע ואכזרי הוא עולמנו. אכן, מזמן לא ראינו אוסף כזה של אסונות ידי אדם וטבע. אין קרן אור אחת באפלה?

תמונת השנה

תמונת השנה שנבחרה היא של הצלם אולביה פיטוסי (הארץ) "כנסת ישראל, ירושלים, 18 ביולי 2018", ובה ח"כ אורן חזן מהליכוד מצלם סלפי עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ועם חברי הקואליציה בתום הצבעה לילית על חוק הלאום, לאחר שעבר בכנסת. נראים בתמונה: הח"כים אבי דיכטר, נורית קורן, ירון מזוז, איוב קרא, מיקי זוהר וענת ברקו. תמונה זו יכולה להתחרות רק בתמונה דומה של אותו ח"כ חזן בסלפי מאולץ עם הנשיא טרמפ ור"ה נתניהו. קרן אור צרה ניתן לראות בצילום של גלעד קוולרצ'יק/ידיעות אחרונות, קטגורית ספורט: ג'ירו ד'איטליה, אחד ממרוצי האופניים היוקרתיים של ה"גרנד טורס". בשנת 2018 הוזנק המרוץ לראשונה מירושלים. בכביש 40, דרומית לנחל פארן, 6 במאי 2018. קרן אור אחרת ניתן לראות בצילום של נטע ברזילי, זוכת האירוויזיון 2018 (צילום: אבישג שאר ישוב). בתחום "חברה וקהילה" זכה מארק ישראל סלם/ג'רוזלם פוסט במקום ראשון בצילום "מרים ונריה משחקים עם בנם התינוק", יצהר, 12 באוגוסט 2018. הזוג יושב בחוץ על ספה, בגבו אלינו, ומניף את בנם התינוק על-רקע הנוף ההררי של השומרון. צילום מרתק שאמור להיכלל בקטגוריית "מדיניות וחברה". בעיני מצאו חן צילומי הנשים הדתיות ולראשן שביסים ענקיים רבי רושם, שאחד מהם, הכחול, מתכתב ישירות עם ציורו של הצייר ההולנדי יאן ורמיר "עלמה עם פנינה" ושביס כחול (הרבה יותר צנוע). (הדס פרוש, פלאש 90, "דת ואמונה").