החוצפנים

אם אביחי מנדלבליט יפרסם לפני הבחירות את החלטתו בתיקי נתניהו, זו תהיה פגיעה בדמוקרטיה – מזהיר בנימין נתניהו. מזמן לא ראינו כזה קוזק נגזל כמו ראש ממשלתנו. מנדלבליט יפגע בדמוקרטיה? ומה עם החלטתך הנמהרת להקדים את הבחירות, אדוני ראש הממשלה? זו לא פגיעה בדמוקרטיה? הבה ונזכיר מה שאולי נשכח בסערות השבועיים האחרונים. לפני פחות מחודשיים התייצב נתניהו לפני המצלמות והמיקרופונים, והכריז בשידור חי שממשלתו תמשיך בכהונתה למרות שהיא נתמכת רק בידי 61 חברי כנסת, משום שיהיה זה חוסר אחריות ללכת לבחירות בתקופה של אתגרים ביטחוניים משמעותיים. חלפו שבועות בודדים, ולפתע – משום מקום – הוביל נתניהו להקדמת הבחירות בשבעה חודשים. הדבר היחיד שהשתנה: ההבנה שמנדלבליט צפוי לפרסם במארס-אפריל את החלטתו. נתניהו רצה למלכד את מנדלבליט, לקיים בחירות הכי מהר שאפשר מתוך תקווה שהיועץ וצוותו לא יצליחו להשלים את המלאכה. זה היה שימוש ציני, על גבול הנפשע, בקודש הקודשים של הדמוקרטיה – הבחירות – לצרכים אישיים וכדי לחמוק מן ההשלכות של שימוע על עבירות שחיתות חמורות (שלא יהיה ספק: לשם התיקים הולכים ונתניהו יגמור בבית סוהר). אז עכשיו יש לנתניהו טענות כלפי היועץ?! התרגיל המסריח הזה עלול לא להצליח, ומנדלבליט אשם?! הקו היוצא מסביבתו של מנדלבליט – פרסום ההחלטה לכל המאוחר חודש עד חודש וחצי לפני הבחירות – הוא הגיוני לחלוטין. הציבור יקבל מידע מלא ועדכני, ויהיה לו די זמן לעכל אותו עד הבחירות ולהחליט האם יש בו כדי לשנות את עמדתו. אגב, ההערכה שלי היא שזה לא ישנה כלום. לחסידיו השוטים נתניהו תמיד יהיה המשיח, למתנגדיו השוטים הוא תמיד יהיה השטן.

עוד קוזק נגזל הוא שר הרווחה ולשעבר יו"ר ארגון עובדי התעשיה האוירית, חיים כץ. תגובתו לדוח החמור שפרסם השבוע יוסף שפירא על היחסים המושחתים בין הארגון לבין ההנהלה הייתה כפולה: זה היה הנוהג עשרות שנים והמבקר לא מבין ביחסי עבודה. תופסים? עשרות שנים היה נהוג להעביר כספים לארגון, לרשום אותה בצורה כוזבת בספרי תע"א ולמסור דיווח מרמתי עליהם לרשות המיסים – והמבקר לא מבין שכך צריך לנהוג. עשרות שנים היה נהוג להעסיק את בכירי הארגון ולשלם להם מאות אלפי שקלים בשנה רק תמורת פעילותם בארגון – והמבקר לא מבין שכך צריך לנהוג. עשרות שנים היה נהוג לשלם לבכירים בארגון שעות נוספות פיקטיביות ברבבות שקלים לחודש – והמבקר לא מבין שכך צריך לנהוג. עשרות שנים מנהל הארגון פעילות עסקית בשטחי תע"א – והמבקר לא מבין שכך צריך לנהוג. היה עוד מרכיב בתגובה החצופה של כץ: הדוח הודלף כחלק מהמסע השיטתי נגדו ונגד חברי הליכוד. סיקרתי מאות דוחות של משרד המבקר במשך עשרות שנים, ואני יכול לומר בפה מלא: מהמשרד הזה אין הדלפות. הטיוטות של הדוחות מועברות למבוקרים, ואם יש הדלפות – הן מגיעות מהם. ומה זה לעזאזל שייך לליכוד? כץ ומחליפו, אהוד נוף, אחראים ישירות להתנהלות המושחתת הזאת, כולל סיכול ממוקד של הליכים משמעתיים נגד מי שהם חפצו ביקרם. חוצפנים – זו מילה עדינה לתאר אותם.

כאשר ג'ים האקר הופך מ"כן, אדוני השר" ל"כן, אדוני ראש הממשלה", הוא מתכונן לנאום ראשון לאומה. בין היתר עליו להחליט מה ללבוש, כאשר המפיק מסביר לו שכל לבוש משדר תדמית אחרת: שליט, הוגה, ידיד העם. האקר טוען שכל התכונות הללו מצויות בו, והמפיק מציע שיתלבש כך שיבליט את התכונה שאנשים חושבים שאין לו. אולי זו הסיבה לכך שיאיר לפיד, משה כחלון וציפי לבני מדברים כל כך הרבה על דמוקרטיה ושלטון החוק: כי אין להם את זה. השלושה הם דיקטטורים במפלגותיהם, אינם עומדים לבחירה, קובעים מי יהיו המועמדים לכנסת, בוחרים את השרים וקובעים את מדיניות המפלגה. לשלושתם היו די והותר שנים כדי להקים מנגנונים דמוקרטיים, אבל הם בחרו במודע שלא לעשות זאת. לכן, הדיבורים שלהם על דמוקרטיה ושלטון החוק הם חוצפה, צביעות ואחיזת עיניים. מי שדיקטטור בביתו – יהיה דיקטטור גם מחוצה לו. ראו הוזהרתם.

עמיתי יצחק דנון הפנה השבוע את תשומת ליבי לתביעה שהגיש אדם בשם אמנון דוד נגד ישראל היום, בטענה שהעיתון ייחס לו את רצח קצין השב"ס רוני ניצן. תהיתי כיצד זה יכול להיות. בדיקה מהירה העלתה, שאכן אחד הרוצחים היה אמנון דוד – כמובן אדם אחר. אבל לעו"ד דוד טובול, המייצג את דוד התובע, יש מספיק חוצפה כדי לטעון שהעיתון צריך לשלם למרשו לא פחות מ-250,000 שקל. זה כמובן לא רק חצוף, אלא גם מטופש ביותר: לא ניתן לצפות מאמצעי תקשורת לציין בכל ידיעה במי לא מדובר. אנחנו ב-News1 מקבלים מדי שבוע דרישות ואיומים מעורכי דין, שמנסים לסחוט מאיתנו הורדת ידיעות ולעיתים גם כסף. המכתבים הללו נשלחים למרות שעיון קצר בחוק לשון הרע היה מעלה, כי אין להם שום יסוד. אז למה עורכי הדין הללו שולחים אותם? כי הם גם בורים וגם חצופים, כי הם רוצים להראות ללקוח שפעלו עבורו ומן הסתם גם לקבל תשלום תמורת המכתב. כל זה מתאפשר בגלל פסקי דין כמו זה שניתן בעניינו של עו"ד דניאל דן-גור. האדון השתלח בצורה גסה וחצופה ביותר בשופט מיכאל תבור, אבל בית הדין המשמעתי הארצי של הלשכה זיכה אותו. השופט המחוזי עודד שחם אומנם הרשיע אותו, אך הסתפק בהשעיה על תנאי ובהוצאות של 8,000 שקל. אם זה מה שנעשה לעורך דין פרוע שכזה, אין סיבה שעמיתיו לא יתנהגו כמותו.

עורכי דין חצופים עוד יותר עומדים להיכנס לשורות המקצוע. אלו הם מאות מתמחים שנכשלו בבחינות הלשכה, ועושים כל מאמץ אפשרי כדי לקבל בכל זאת את הרישיון. הם הלכו לבית המשפט המחוזי בירושלים, המשיכו לבית המשפט העליון, ואז חצו את גן הוורדים והפעילו לחץ כבד על חברי כנסת כדי שיעניקו להם את הרישיון על מגש הכסף של פקטור. במקום ללמוד טוב יותר ולגשת לבחינה חוזרת, הם בחרו בדרך הקלה: עוד חמש נקודות לכולם. אומר זאת שוב ושוב: עורך דין גרוע הוא סכנת נפשות, פשוטו כמשמעו. ולא רק בתיקי רצח, אימוץ או גירושין. זה נכון גם בתביעות ביטוח, בדיני עבודה, בלשון הרע – למעשה בכל תחום. הפגיעה כתוצאה מייצוג כושל עלולה להיות הרסנית במישור הכלכלי, המקצועי והאישי. המתמחים הצליחו לסחוט שורה של הקלות מאיילת שקד, שמשום מה לא הפגינה מולם את עמוד השדרה שיש לה בתחומים רבים אחרים, אבל זה לא הספיק להם. לכך הצטרפה חוצפתו של ח"כ מיקי זוהר, שנטל לעצמו את הסמכות לדון בנושא במסגרת ועדה משותפת של ועדות הכנסת והחוקה. הוא הבטיח הליך חקיקה ענייני ורציני – ואז נתן את ידו למחטף, בו הצעת החוק הזאת קיבלה פטור מחובת ההנחה על שולחן הכנסת, לא עברה את ועדת השרים לחקיקה ונשלחה להליכי חקיקה במהירות שיא. קשה למצוא מילים שיתארו בצורה מספקת את הפופוליזם וחוסר האחריות של הח"כים התומכים בהצעה. הם רואים לנגד עיניהם כמה מאות מצביעים פוטנציאליים ואולי כמה אלפים שתומכים בהם, ומפקירים את יתר 9 מיליון תושבי ישראל, את רכושם ושלומם, את הקופה הציבורית ואת הזמן השיפוטי. בכל פעם שאנחנו חושבים שאין שפל עמוק יותר – מגלים לנו הפוליטיקאים שלנו שאנחנו ממעיטים ביכולותיהם.

חברת פיליפ מוריס, אחת מיצרניות הסיגריות הגדולות בעולם, לא אהבה את החוק שאישרה השבוע הכנסת להגבלת שיווק הסיגריות. לדבריה, היה צורך להבדיל בין מוצרים לעישון לבין מוצרים ללא עשן: "מוצרים אשר אינם שורפים טבק המבוססים על מדע, מהווים אלטרנטיבות טובות יותר עבור מעשנים שימשיכו לעשן. במדינות רבות בעולם (למשל, באיחוד האירופי, בריטניה ובארה"ב) קיימת הכרה גוברת שלחלופות אלה פרופיל סיכון שונה מאשר סיגריות". זו תגובה חצופה בשני מישורים – בהווה ובעבר. בהווה, מה שצריך באמת לעשות הוא להטיל על הסיגריות מס של 900% (כן, להעלות פי עשרה את מחיריהן) ולצרפו למס הבריאות. המעשנים עולים לכולנו הון תועפות בטיפול במחלות שהם גורמים לעצמם ולסובבים אותם. אם המחיר של חפיסה יהיה 300 שקל – אז או שהם יוותרו על העישון, או שהם יכסו בעצמם את ההוצאות הרפואיות. בעבר, ראו מה טענה אותה פיליפ מוריס עצמה. "מתרבות הראיות לפיהן יש לעישון אפקטים פרמקולוגיים [תרופתיים] שיש להם ערך אמיתי למעשנים", טען נשיא החברה, ג'וזף קולמן, ב-1962. באפריל 1984, לאחר שמשרד הבריאות האמריקני קבע שהסיגריות נמצאות במקום הראשון בין גורמי התמותה הניתנים למניעה, הגיב מנכ"ל פיליפ מוריס, ויליאם קמפבל: "אני משוכנע שהניקוטין אינו ממכר". זה מה שטענו בעקשנות כל חברות הסיגריות הגדולות: "עובדה מדעית היא שאין קשר בין סיגריות למחלות" (חברת אר.ג'י ריינולדס), "אינני מאמין שהניקוטין או מוצר אחר שלנו ממכרים" (יו.אס טובקו), "אני מאמין שהניקוטין אינו ממכר" (קבוצת ליגט) וכך הלאה. לבוא עכשיו ולספר לנו שיש ממצאים מדעיים המלמדים על חלופות טובות יותר למעשנים – זו ציניות וזו חוצפה וזה זלזול באינטליגנציה. זה כמו לומר: המדע מוכיח שבקפיצה מהקומה העשירית מרסקים פחות עצמות מאשר בקפיצה מהקומה ה-20, ושאכילת 4,000 קלוריות ליום הורגת יותר לאט מאשר 6,000 קלוריות.