הרעיון שלי היה לצלם את עליזה זוארץ מבעד לצמיג של מכונית. תחילה, היא מסרבת בעדינות, אך לבסוף נענית להפצרותיי, נוטלת באצבעותיה המטופחות את אחד הצמיגים הפזורים לידה והתוצאה לפניכם.

חיה עם הצמיגים

מזה 15 שנים היא מנהלת ביד רמה, עם צוות של ששה עובדים נוספים, את הפנצ'רייה ב.ע.ל צמיגי אקסטרא הנמצאת בתחנת הדלק במתחם השייך למושב נורדיה. עליזה חיה כאן בין הצמיגים מדי יום בין השעות 7 בבוקר ועד ל-5 אחה"צ ובימי ששי וערבי חג מ-14:00-7:00. הדלת שבמשרדה הקטן פתוחה לכל דכפין, ובחיוכה המקסים, פותרת בעיות המופנות אליה מצד הלקוחות לשביעות רצונם. בין צלצול טלפון אחד למשנהו היא רוכנת על פנקסים הפזורים על שולחנה, מטפלת בחשבונות של ספקים ולקוחות, מתעסקת עם הגביה, הצעות מחיר, ענייני בנקים, משכורות לעובדים, קובעת פגישות, מכוונת את עובדיה אל משאית תקועה בדרך הזקוקה לתיקון דחוף, ומפקחת על תיקון פנצ'רים והחלפת צמיגים ל"שופלים" ולמשאיות גדולות. לפנצ'רייה מגיעים רכבים מחברות גדולות במשק, ממועצות מקומיות, מעיריות ומפרטיים. באחרונה נפתח בה חדר המתנה ללקוחות. עליזה מגדירה את הפנצ'רייה שלה כאמינה. "לא ניתן צמיג חדש למי שאינו זקוק לו". היא מבהירה.