בבית הקברות נהלל שוכן נחבא משהו, קברו של יצחק שבילי שהיה מראשוני השוטרים העבריים בארץ ישראל, ומהיהודים הבודדים ששירתו ביחידת הפרשים של משטרת המנדט. ב-1939 מונה למפקד תחנת משטרת נהלל וסייע רבות לכוחות "ההגנה". לאחר הקמת המדינה שירת במשטרת ישראל ופעל בשנות ה-50 וה-60 בתפקידים מיוחדים הקשורים בערביי ישראל. חלק מעלילותיו לא ניתנות עדיין לפרסום.
יצחק צציליה שווילי נולד ב-1903 בטביליסי, בגאורגיה, ועלה ב-1908 עם משפחתו לארץ ישראל בהיותו ילד. המשפחה השתקעה בירושלים העתיקה לא רחוק מהכותל. יצחק למד ב"תלמוד תורה" ושני אחיו הגדולים למדו בבצלאל.
כשפרצה מלחמת העולם הראשונה גורשו על-ידי השלטון העות'מאני הנתינים הרוסיים למצריים. האב אליהו צציליה שווילי הצליח להישאר בירושלים כדי לשמור על הבית. האם ושלושת ילדיה הועברו לאלכסנדריה שבמצריים ושוכנו במחנה פליטים בשם אבארי יחד עם עוד 3,500 מגורשים מארץ ישראל.
לא הרחק ממחנה הפליטים שכן מחנה חטיבת פרשים אוסטרלית. שבילי התחבב על כמה מחיילי המחנה והפך לבן בית במחנה הפרשים. הוא נהג להגיע למחנה מדי יום, לטפל בסוסים, לרחוץ ולמרק אותם. בראיון ליואל דר, כתב
עיתון דבר, שפורסם ב-1965, מספר שבילי כי מפקד המחנה היה מאוד מרוצה מיחסו וטיפולו בסוסים והציע לו משכורת של 6 שילינג ליום.
יום אחד, בהגיע יצחק למחנה מצא את שטח המחנה ריק. האוהלים והציוד הועמסו על פרידות ומאות החיילים התכוננו לנוע. כששאל לפשר העניין, נאמר לו על-ידי אחד מהמפקדים במחנה "כי החילים עומדים לצאת לדרדנלים להילחם בטורקים", יצחק ביקש מהמפקד להצטרף לחיילים היוצאים אולם נענה בסירוב.
בסיוע מפקד המחנה, בריגדיר הורזוולט, התקבל יצחק ללימודים בפנימייה צבאית יוקרתית במצרים . בראיון עם יואל דר בעיתון דבר מספר יצחק כי היה היהודי היחיד בין חניכי הפנימיה. בפנימייה התמחה ברכיבה ובטיפול בסוסים. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה שבו אמו ואחיו של שבילי לירושלים. שבילי נשאר במצרים והמשיך לעבוד עם סוסיהן של משפחות מצריות עשירות.