פרופ' אדם זרטל ז"ל, ארכיאולוג של המזרח הקדום, החל בשנת 1978 בסקר נרחב בהר מנשה, בפרויקט ארכיאולוגי שנמשך למעלה משלושים שנה. במסגרת הסקר התגלה, בשנת 1992, באזור נחל עירון (בצמוד ליישוב 'קציר') אתר יוצא דופן הקרוי "אל-אחוואט" (=החומות, בערבית). האתר מורכב מחומות גלויות ורחבות, ממסדרונות רבים המובילים למבוי סתום וממגדלים. על סמך השערתו של ההיסטוריון פרופ' מיכאל הלצר, נסע פרופ' זרטל לסרדינה ולקורסיקה כדי לבדוק שם מבנים מוזרים דומים. מתוך כך הגיע פרופ' זרטל למסקנה כי האתר באל-אחוואט נבנה בידי ה'שֶׁרדֶנ' או הׂ'שַׁרְדָנָה', שהוא אחד מ'גויי הים', ומוצאם מהאי סרדיניה. תחום פריסת ישוביהם הקיף רצועת אורך מאזור הכרמל הדרומי ועד לסביבות היישוב 'קציר' הצופה אל נחל עירון.
בספרו המרתק "סודו של סיסרא" מתאר פרופ' זרטל בהרחבה את מחקרו שלפיו הגיע למסקנה כי אל-אחוואט היא 'חרושת הגויים' ובה ישב סיסרא, ומלחמתם של דבורה וברק הייתה כנגד השַׁרְדָנָה שמרכזו היישובי היה בחרושת הגויים.
השרדנה וגויי הים במאה ה-13 לפני הספירה החלה תנועת עמים מאיי הים האגאי מזרחה, אל מצרים ואל ממלכת החתים וחופי ארץ כנען והלבנון. עמים אלה, המכונים "גויי הים", מוטטו את התרבות המיקנית ביוון, את התרבות המינואית בכרתים ואת ממלכת החיתים באסיה הקטנה. הפלישתים והשרדנה הם השבטים היותר מוכרים שבין גויי הים. פרעוני מצרים, רעמסס ה-2 וה-3, נלחמו בהם, הצליחו לבלום אותם ולצרפם כלוחמים לצבא מצרים.
השרדנה חדרו למזרח הים-התיכון ובקשו להשתקע גם בכנען. בתמורה להסכמת הרוב הכנעני לכך הם הציעו את יכולת הלחימה שלהם. תפקידם ההיסטורי של השרדנה היה לשמש כשכירי חרב לעם שאתו באו במגע.
הבעיה - היכן מוזכר השרדנה? אם המלחמה המתוארת בספר שופטים הייתה נגד ה'שרדנה' יהיה זה אך סביר לצפות שעם זה יוזכר בתיאור המלחמה או בשירת דבורה (שופטים, ד'-ה). אין זה סביר כי במלחמה כה חשובה, שהייתה נקודת מפנה בכיבוש הארץ, לא יוזכר עם זה במפורש - בפרוזה או בשירה. לאור השערותיו המנומקות של פרופ' זרטל היינו אמורים למצוא במקרא את השרדנה.
פסוק שאינו מובן בחלקו הראשון של הפסוק
"אז ירד שריד לאדירים עם" המתייחס לסיסרא/השרדנה, מופיעה המלה "שריד". מלה זו היא תמוהה ובעייתית. המלה 'שריד', במשמעותה העברית, אינה מובנת בהקשר הסיפורי ואינה נדרשת כלל לצורך הבנת העלילה המקראית. אין מתוארת בספר שופטים מלחמה כלשהי שקדמה למלחמת דבורה ובה הוכו בני ישראל קשות, ועתה הם בחזקת 'שריד'.
יתרה מכך, דבורה מונה בשירתה מספר ניכר של שבטים שהיו יכולים ללא כל קושי להצטרף למערכה. אין מדובר בשבטים מוכים או חלשים ולרובם לא הייתה כל מניעה לעשות זאת. קיומו של העם השרדני בארץ-ישראל התחוור רק בשנת 1891 מתוך פפירוס מצרי שכתב אדם בשם אָמֶנופֶה והמכונה לכן
'האונומַסטיקון של אָמֶנופֶה'. הפרשנים המסורתיים והמודרניים שפרשו את המלה "שריד" כפשוטה, הסתפקו, מחוסר ידע היסטורי, במשמעותה העברית הידועה. לאמיתו של דבר - הם אפילו לא העריכו כי ניצב מולם מכשול לשוני.
קיומו של עם השרדנה ידוע לנו וממחקריו של פרופ' זרטל מובן כי
חרושת הגויים הייתה עירם של השרדנה.
בהתאם לכך ניתן לטעון בסבירות גבוהה כי' - שָׂרִיד' - הם השרדנה!! אבדן המשמעות המקורית את השינוי שחל בין ה'שרדנ' לבין 'שריד' ניתן להסביר בכך שבתחילה היה כתוב במקור 'שרדנ' (או 'שרדנה'), אולם מכיוון שעם השרדנה כבר נעלם מהארץ ולא היה ידוע,
לא הבינו הסופרים והמעתיקים את משמעות המלה, ובהתחשב בכך שהמקרא נכתב במקורו בכתיב חסר ואף ללא ניקוד - גבר במשך השנים הפיתוי לטעות או 'לתקן' את הנוסח ל'שריד', מלה בעלת משמעות בעברית.
כך הגענו
לאובדן המשמעות המקורית ולהמרתה במשמעות אחרת!
אולם - אותיות העיצורים - ש.ר.ד. הנמצאות במלוא עוצמתן בטקסט הנוכחי - נשארו כעדות חיה ל'שרדנ' המקורי! ===> הנה לפנינו הוכחה כתובה (!) כי העם שישב בחרושת הגויים הם השרדנה!
פירוט תהליך השינוי ניתן לתאר את תהליך השינוי בשלבים למרות שסביר להניח כי הם התבצעו במקביל. במקור נכתב: 'אז ירד שרדנ אדירים'.
א. ניתנה משמעות למלה שלא הייתה ברורה --- 'שרד' הובן כ 'שרִד'!
ב. חל חילוף אותיות
נ/ל - ה 'נ' נהפכה ל '
ל'.
'שרד
נ אדירים' ---> שרִד
ל אדירים'.
חילוף כזה מופיע מספר פעמים בתנ"ך:
כך למשל: 'מ
נחת' המקראית הקרויה בפי הערבים 'מלחה', שונם המקראית הקרויה בפי הערבים 'סולם'. הערבים, שכבשו את ארץ-ישראל במאה השביעית לספירה, קבלו שמות של מקומות אלה מהיהודים, ילידי הארץ. ה 'ל' הובנה כאחת מאותיות בכל"מ וחוברה למלה 'אדירים': שרדנ אדירים ---> שרִד לאדירים ג. בהמשך - מעבר לכתיב מלא - הוספת יוד במלה 'שָׂרִד': שָׂרִד לְאדירים ---> שָׂרִיד לְאדירים. הסבר הפסוק אדירים הוא כינוי לשרדנה בשל היותם אנשי מלחמה והכח הצבאי ששרת את הכנענים. כלי האוכל וחפצי הנוי של התרבות השרדנית-האגאית נפוצו בכל המרחב שבתחום שליטתו של השרדנה והגיעו גם לשבט הקיני - ככתוב - "בספל אדירים הקריבה חמאה". בהתאם לכך, משמעותו המלאה של הפסוק - " אָז יְרַד שָׂרִיד לְאַדִּירִים עָם (דהיינו: 'אז ירד שרדנ אדירים'), --- ה' יְרַד לִי בַּגִּבּוֹרִים" תהיה ===> אז יצאו לקרב השרדנ (שכינויו) 'אדירים' (=החזקים, השולטים) [וכנגדם] - ה' נלחם לי (לדבורה, לנו) עם הגיבורים. עד עתה ידענו על השרדנה ממכתבי אל-עמארנה, מתבליטים מצריים, מפפירוסים מתקופת רעמסס השני והשלישי ומתעודות אוגריתיות. והנה עתה, נוכחנו לדעת כי השרדנה מוזכרים גם בתנ"ך!