מנחם מנדל, הוא בן דמותו של שלום עליכם עצמו, שכל חייו נדד בין הערים הגדולות, השקיע במניות, עשה מעט כסף, אך יותר מכך - הפסיד את כל כספו. מי שנכווה מכך ביותר, הייתה אשתו, שלה כתב כל העת מכתבים מכל אתר בו שהה. מחזה שהתבסס על מכתבים אלה עלה בזמנו בבית שלום עליכם בשם "עיקר שכחתי" (המילים בהן נהג לסיים את מכתביו) בהשתתפות ובימוי מיכאל טפליצקי ואסתי קוסוביצקי כרעיתו. גם בהצגה המצוינת של היידישפיל מופיע פעם אחת המשפט הזה, "עיקר שכחתי" בין יתר הקטעים, שבהם מופיעה דמות אשתו (מירי רגנדורפר המקסימה), כשהוא מקריא את מכתביו אליה. מירי גם שרה בקולה היפה בהמשך. עלילות מנחם מנדל הגלותי, שמגיע לארץ ישראל בשנות השלושים, לאחר שהפסיד את כל כספו במפולת הכספים בניו-יורק, מתמקדות במעשה כיצד הדמות של היהודי הגלותי מנסה להשתבץ בסצינת ההתיישבות החקלאית בארץ ישראל, כשהוא עצמו מנוגד להם לחלוטין עם עסקי האוויר שהוא מנסה ליישם אותם כאן. ישראל טרייסטמן כמנחם מנדל, המתווך וספסר הנדל"ן, פוגש כאן את בן דמותו הישראלי, מנחם מנדל השני (אלון אופיר המדהים, שכל הופעה שלו כשחקן היא חוויה, בנוסף לבימויו הצגות משובחות), הספסר הצעיר ומלא הרעיונות כרימון - ומשכנעו כיצד להתעשר בתיווך, כפי שהיהודים נהגו לעשות ב"שטייטל". למעשה התיחמונים והשכנועים של מתווכים ערמומיים כאלה קיימים בתוכנו עד היום, כפי שי.ל. ברקוביץ׳ חזה זאת בהקדמה לספרו, בשנות השלושים. בכך, דמותו של מנחם מנדל הופכת לקלאסיקה, כי אינה פגה. עיצוב הבמה המרשים ויוצא הדופן, של מפת ארץ ישראל והקונסטרוקציה המתוספת אליה ומהווה חלק מכל הסצינות, אותה יצר שי אהרון הכה מוכשר, מעניק לקאסט הצעיר והרענן בשילוב כמה יותר וותיקים בידישפיל, יכולת למנף את הסיפור, להעניק לו חיות רבה; קצב הנתמך בכמה שירים ישראלים מהעבר שלאורך היווצרות המדינה ונמשך לאחר הפיכתה לישראל. שירים שאמא שרה לכולם, או שהושמעו מעל תקליטים בעברית כמובן. כך שבנוסף למיבטא הצברי של היידיש, שאותו יש לזקוף לזכות מתרגם ההצגה ליידיש והדרכת השחקנים - שי גולדברג יליד ירושלים החרדית - הכל נשמע כמעט כמו עברית, כך שמעט מאוד נזקקים להעזר בתרגום הסימולטני לעברית, שבאופן קבוע בצידי הבמה, ונעשה בידי לורה סהר המעולה. המחזה שביימה כה נפלא חגית רכבי ניקולייבסקי מעניק לצופים מבט נוסטלגי נוגע ללב לארץ ישראל של פעם, לוויכוחים בין הקיבוצניקים עובדי האדמה מצד אחד, ולעירונים התרים אחר כסף קל ממכירת 50 דונם בתל אביב למשל, שאז הייתה רק כמה רחובות ובתים, ורובה חולות. כשאבי עלה לארץ באמצע שנות השלושים, רכש מגרש שהיה ממש בחולות, ובנה את ביתו עם הארכיטקט זאב רכטר. הייתה לנו תמונה בבית כיצד נראה אז יהודה הלוי... אני גדלתי כבר ברחוב מיושב, שהיה למעשה כמו נתיבי איילון של תל אביב אז... הופעתו של אלון אופיר, מטובי השחקנים והבמאים שלנו, כמנחם מנדל הישראלי, מלאה קסם. לצידו של ישראל טרייסטמן ששירתו מלבבת כמו גם משחקו הבוטח והמלוטש, מתעשרת במשחקם של אנדרה קשקר הכה רבגוני, נתן הכט הוותיק מכולם, יונתן רוזן שהוא מהשחקנים המעולים ביותר ביידישפיל נוסף לכשרון שירתו האיכותי, ניב שפיר המרשים שמפליא תמיד במיגוון תפקידיו, מירי רגנדורפר המעולה כאשת הגיבור הזנוחה (באמת ובסיפור), והתוספת הכה נהדרת של שתי השחקניות הצעירות ליאור בן יהודה ואלכסה לרנר, שתיהן בעלות קולות נפלאים, יכולת ריקוד מקצועית - שעיצבה את התנועה של כולם בקצב ובחן דניאלה מיכאלי הוותיקה.

למותר לציין שעל עיצוב התאורה, שהוא תמיד הטוב יותר שיש על הבמות בישראל - אחראי מישה צ׳רניאבסקי, גדול מעצבי התאורה שלנו, ושאת התלבושות יצרה אורנה ברנט שמעוני בקפידה ואותנטיות. כך שתחושת הזמן של ההתרחשויות, על-רקע עיצוב הבמה, והשירים שניהל וליווה מוסיקלית אור מצא הצעיר המחונן - כל אלה מעניקים לצופי היידישפיל הצגה רעננה, סוחפת ובעלת תוכן שראוי שיגיע לכולם. שידעו מה היה כאן פעם, כיצד הגולה המשיכה וממשיכה להשפיע על התנהלות אוהבי ההתעשרות הקלה אז ועד ימינו, ומה שבאמת חשוב לכולנו: ליישב את הארץ ולהיות איתנים ומאוחדים.