מאיר תאומי - "חלוץ התיאטרון העברי"

בשנת 1919, עולה מאיר לארץ ישראל, על גבי האונייה רוסלאן, אניה זו יצאה בסוף 1919 מנמל אודיסה ועגנה בנמל יפו ב-19 בדצמבר 1919 נר שלישי לחנוכה, כשעל סיפונה 671 עולים, מקצתם חוזרים ורובם ראשוני העלייה השלישית ובהם סופרים, רופאים ומורים. היא נחשבת לפותחת העלייה השלישית ויש המשווים אותה - בשל הנוכחות הגדולה של אישי ציבור, אנשי רוח, רופאים ואמנים - ל"מייפלאואר" האמריקנית. בין הנוסעים הידועים שהיו על סיפונה של האונייה: המשוררת רחל, ההיסטוריון יוסף קלוזנר, ד"ר משה גליקסון (לימים עורך עיתון הארץ), המהנדסים והאדריכלים יהודה מגידוביץ' וזאב רכטר, הרקדן ברוך אגדתי, הקריקטוריסט אריה נבון, ישראל גורי (חבר כנסת ואביו של המשורר חיים גורי), המשורר יונתן רטוש, רוזה כהן - אמו של יצחק רבין, רחל כהן-כגן (חברת הכנסת הראשונה) ועוד. חיידק התיאטרון קינן במאיר תאומי עוד משחר נעוריו וזמן קצר לאחר עלייתו השנייה ארצה ב-1919 הוא מקים להקת תיאטרון פרטית בשם "להקת בר כוכבא" יחד עם מנחם בנימיני(בירצוויג) ופרידה כרמלית, רעייתו הראשונה.

בנובמבר 1920 הקים השחקן והבמאי דוד דוידוב (1890 -1975) את ה"תיאטרון העברי בא"י". השחקנים חיו בקומונה ובתנאי דוחק ואף עוני ממש חוו לא מעט. הקהל היה מועט יחסית, והתיאטרון הציג בקולנוע עדן. הצגות בכורה הועלו כל שבועיים-שלושה. מנובמבר 1920 ועד סתיו 1921 הוצגו כ-50 הצגות בכורה. יעקב פיכמן ונתן ביסטריציקי שימשו יועצים ללהקה מבחינה ספרותית. מאיר תאומי נמנה על שחקניו הראשונים והראשיים של התיאטרון העברי ובהמשך היה במאי ומנהל אמנותי בתיאטרון זה. עוד שיחקו בתיאטרון זה י. לאונוב, פרידה כרמלית, מנחם בנימיני, מרים ברנשטיין-כהן, ארי קוטאי ואחרים. התיאטרון הציג מחזות ומערכונים מאת י.ל פרץ, א. צכוב, שלום אש, אוסקר ווילד, איבסן, גורדין, ואחרים. התיאטרון גם עבר בין המושבות, עורר הדים רבים בקרב הישוב הרחב הכל ראו בו חלוץ התרבות העברית. בהמשך הוחלף שמו של התיאטרון העברי בא"י ל"התיאטרון הדרמטי" בניהולה של מרים ברנשטיין-כהן. בשנת 1923 פרשו כמה מהשחקנים של התיאטרון הדרמטי, נסעו לגרמניה כדי להשתלם במשחק תיאטרון אצל מקס ריינהרדט. כאשר שבו ארצה בשנת 1926, ייסדו בסיוע והדרכת הבמאי מנחם גסין את "התיאטרון הארץ ישראלי". בפברואר 1924 נולדה למאיר תאומי ולאשתו השחקנית פרידה כרמלית בת בשם תמרה. בארכיונים מעט פרטים על פרידה כרמלית-תאומי. פרידה שיחקה עם מאיר תאומי בהצגות בתיאטרון העברי בא"י. לפי הרישומים נולדה בשנת 1899 ברוסיה בת למשפחת הילל וציפורה זליגסון. לאחר שמאיר ופרידה כרמלית נפרדו, נישאה פרידה לאשר בר-לוי. היא נפטרה, על-פי הרישומים, ב-1958 בגיל 59. תמרה תאומי בתם של מאיר ופרידה תאומי נישאה לימים לאהרון בן-עזר (ראב) בן למשפחת מייסדי פתח תקוה. תמרה נפטרה ב-2014 בגיל 80. ב-1927 יוצא מאיר תאומי לאירופה למסע הופעות והשתלמות וכך הוא כותב במדור "מכתבים למערכת" בעיתון דבר (7.11.1927): "הרשוני נא להיפרד באמצעות עיתונכם חברי, ידידי ומכירי ביום צאתי חוצה לארץ. להתראות בארצנו". בשנת 1933 נושא מאיר לאישה את יפה בת משה פרלו. ב-1935 נמנה תאומי עם מייסדי תיאטרון ה"קומדיה ארץ ישראלית". ההצגות נערכות באולם ישה חפץ בתל אביב. הנהלת התיאטרון כוללת את מרים ברנשטיין כהן, מיכאל גור, מאיר תאומי ונוספים. בין שחקני התיאטרון רחל מרכוס.

בשנת 1935 הקים מאיר תאומי יחד עם משה ולין כשותף את משרד האמרגנות הראשון - "ארמון" (אמנות, ריקוד, משחק ונגינה) ברח' הס 4 בתל אביב. משרד זה הפיק ואירגן הצגות וערבי תיאטרון, ערבי ספרות, נשפי ריקודים בהשתתפות גרטרוד קראוס, תהילה רסלר, האחיות אורנשטיין, ועוד. כן אירגן המשרד - "משפטים ציבוריים" בנושאים חברתיים ואמנותיים שונים, וכמו-כן אירגן תחרויות לגילוי כישרונות צעירים. ב-1940 נתפרקה השותפות. משה ולין פתח משרד עצמאי. מאיר תאומי המשיך לעסוק באמרגנות ולייצג אמנים שונים. השחקן והבדרן אלכסנדר יהלומי סיפר לימים, כי שהגיע ארצה חיפש פרנסה ובבית ידידים הוא נפגש עם מאיר תאומי ששמע אותו מזמר ומיד החליט לאמץ אותו. מאיר תאומי לא מצא את מקומו כשחקן קבוע בתיאטרונים הממוסדים. הוא הופיע באירועים שונים כמנחה ובקטעי קריאה. כך למשל השתתף בקטעי קריאה ב"נשף הסברה לחברי אגודת התזמורת" שנערך ב-3.11.1938 באולם מוגרבי בת"א, וב-6 יוני 1946 הופיע ב"חגיגת ילדים בגן חיות" לצד אמנים כמו הזמרת אסתר גמליאלית, נחום נרדי על הפסנתר, הקוסם "מיסטר ג'ק" ועוד. מאיר תאומי הופיע בעשרות הצגות בעברית ובניהן: הדב, מר ממוות, הדיבוק שידוכים, מעשה באדון סונקין, נורה, האב, הזכייה הגדולה, הכסף, ישראל, הפונדק השמם, אבדן התקווה, רביזור, המכשפה יעקב הנפח, מוטקה גנב ועוד. כמו-כן ביים את ההצגות: תעלולי סקאפן, הזכייה הגדולה, הכסף, החטא, תרופה לחותנת, הפלא, עמך, עניין פלילי ועוד.

בשנות ה-30 שיחק תאומי בשני סרטים. "צבר" (1933), "זאת היא הארץ" (1935). הסרט צבר (84 דקות) בויים על-ידי אלכסנדר פורד (פולין) והוא מתאר את מאבקם וסבלם של חלוצים המתיישבים בחבל ארץ שומם. בין המשתתפים בסרט: מאיר תאומי בתפקיד "אלגנט", אהרון מסקין, חנה רובינא, רפאל קלצ'קין, פסח בר-אדון, שמעון פינקל, ונוספים. שנתיים לאחר מכן ב-1933 השתתף מאיר תאומי בסרט "זאת היא הארץ" שהופק על-ידי ברוך אגדתי על-פי תסריט מאת אביגדור המאירי. בסרט שולבו קטעי תעודה ויומנים היסטוריים לצד קטעים מבוימים, והוא מציג את 50 שנות ההתיישבות החלוצית בארץ ישראל, החל מעליית הביל"ויים. הצגת הבכורה של הסרט נערכה בקולנוע מוגרבי בתל אביב ב-23 בפברואר 1935.

מאיר תאומי נרצח על-ידי כנופיה ערבית חמושה שהתפרצה לבית הקפה "גן הוואי" ששכן סמוך לגדה הצפונית של נחל הירקון סמוך לגשר הירקון (גשר הקשתות) וזה סיפור האירוע: בשנות ה-40 הקים אברהים אֶל-בֵּידָאס, תושב הכפר שֵיח' מוניס, על גדת נחל הירקון, בין פרדסים סמוך לגשר הירקון (גשר הקשתות) בית קפה בשותפות עם חיילים יהודים משוחררים וניתן לו השם "גן הוואי". בערבים נערכו בו מופעי בידור וריקודים לקול נגינת תזמורת. ב-10 באוגוסט 1947, קצת אחרי השעה 10 בלילה, פרצה כנופיה ערבית חמושה לבית הקפה "גן הוואי". באותה עת שהו בבית הקפה כחמישים איש רובם יהודים ומיעוטם בריטים וערבים. אנשי הכנופיה, מחופשים לשוטרים בריטים, לבושים במדי חאקי, קראו לאורחים להרים ידיהם. קמה מהומה. האורחים החלו במנוסה ושומר ערבי של המקום פתח באש על אנשי הכנופיה. הם השיבו אש וירו לעבר הקהל. מהירי נהרגו ארבעה יהודים ו-6 נפצעו. ארבעת ההרוגים היו: השחקן מאיר תאומי שהיה גם המנהל האמנותי של המקום, הנס בוקסדורף - קצין משוחרר, אברהם וינבר אחד מבעלי בית הקפה ורינה סול עמיאל, תושבת ירושלים. לאחר הירי אנשי הכנופיה נטלו מחדר השחקנים ומאנשים שלא ברחו בעת הירי חפצים וכסף. יש הערכות שונות לגבי הרקע להתקפה. יש הטוענים כי ההתקפה בוצעה למטרת שוד. אחרים טוענים כי הרקע להתקפה על "גן הוואי" היה על-רקע פלילי לאומני גם יחד. אנשי "ההגנה" איתרו את מורה הדרך של הכנופיה, ואת הבדואי מביתו יצאה חולית המרצחים וירו בשניהם. כן פוצצה ההגנה בתגובה על הרצח את בית חג' רשיד אבו לבן שבפרדס אבו לבן (באזור צומת גהה היום), בו נהגו לה תכנס אנשי כנופיית אבו-קישק להם מיוחס ביצוע ההתקפה על "גן הוואי".

ביום שלישי 12.8.1947. נערכה הלוויתו של מאיר תאומי. אלפיים השתתפו בה. מסע ההלוויה יצא מבית חולים הדסה בתל אביב, ועבר ברחוב אלנבי שנסגר לתנועה בשעה ההלוויה. מסע ההלוויה נעצר מול בית הכנסת הגדול באלנבי שם נאמרה תפילת קדיש. אחר הארון הלכו שחקני תיאטרון המטאטא נושאי זרי פרחים בידיהם. משם יצא מסע הלוויה לבית העלמין בנחלת יצחק שם הובא לקבורה. בן 49 היה בהירצחו. הניח אחריו אישה, יפה תאומי לבית משפחת פרלו, בת תמרה בן-עזר (ראב) ושני בנים: מתן תאומי והשחקן עודד תאומי שהיה בן 11 בעת שאביו נרצח. אחיו של מאיר תאומי היה יעקב טימן, משחקניה הבולטים וממייסדיו של תיאטרון המטאטא. בן אחיו של מאיר תאומי הוא השופט לשעבר שלמה (שלי) טימן. על חזית הבית בו התגורר השחקן מאיר תאומי (טימן) ברחוב פינסקר 64 בתל אביב הוצב שלט הנצחה במסגרת פרויקט ההנצחה של עיריית תל אביב. בעיתון "דואר היום" מתאריך 14.9.1927 כותב "בן ציון ידידיה" על מאיר תאומי "חלוץ התיאטרון העברי" וכך הוא כותב: "חלוץ! יודעני כי שם זה כבר נתרוקן מתכנו ונטשטשה צורתו בזמן האחרון, וכל הרוצה בא ונוטלו לעצמו כזוכה מן ההפקר ;ובכל זאת ישנם יחידים, ששם זה נאה להם במלוא מובן המילה ומושגה הקדום: "החלוץ" העובר לפני המחנה, הכובש שביל לבאים אחריו למען יוכלו לקצור ברנה את אשר זרע הוא, הראשון. אחד היחידים הללו הוא מאיר תאומי, חלוץ התיאטרון העברי בארץ־ ישראל".