רוני הרמן (47) ננולד וגדל בבאר-שבע. הוריו, מוותיקי הנגב, לימדו אותו את האהבה למדבר ולארץ ישראל והקנו לו את חשיבותה של עבודה קשה, עצמאית ושאינה מתפשרת. כבן להורים עצמאים היה לרוני ברור מלכתחילה שהוא יפתח עסק עצמאי בתחום האמנות. המעבר למצפה רמון בחייו הבוגרים נחשב בעיניו כהמשך ישיר. מחד הוא אומנם עורר שאלות ותהיות, אך מאידך הוא התקבל באהדה רבה, כיוון שהמטרה שעמדה לנגד עיניו הייתה לשפוך צבע על חולות הנגב, הכביכול חד-גווניים. לאחר שחי 25 שנים בתל אביב, למד ויצר קולנוע ואנימציה במכלת קמרה אובסקורה, ובמקביל חי את חיי הלילה השוקקים והבלתי פוסקים של העיר - התאווה רוני לקחת נשימה ארוכה ולפרוש דרומה, כדי ליצור ולהפריח בה את השממה.
רוני חלם לפתח את התרבות מהפריפריה למרכז ולעבוד עם אנשים וגורמים שונים גם באזור מגוריו, אך גם באיזורים מרוחקים יותר, ובכללם מדינות שונות בעולם, ואכן עלה בידיו להגיע לשיתופי פעולה עם עם אמנים מצרפת, וגם עם העיר קקארלובי-וארי בצ'כיה.
בעבודתו בתל אביב נהג רוני לעבוד בשקדנות ובמסירות עם לקוחותיו, ושמר איתם על קשר עבודה רציף גם לאחר שירד דרומה, למצפה רמון. בין העובדים עימו נמנו הרב אריה בררה ממפעל הזוהר העולמי, תיאטרון הסימטה, תיאטרון הבימה, ערוצי-טלוויזיה מסחריים, זמרים ידועים, וכן חוני המעגל, בימאי התיטרון והקולנוע, אשר יחד יצרו פרודוקטים שונים במשך כעשור, וצוות ההפקה קיטקובסקי ארט, שיוצרים יחד עד היום אפילו סרטים שהוצגו בשנה שעברה בביתן הישראלי, בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בעיר קאן בצרפת, בדוכן שהוקדש ל-70 נשנה למדינת ישראל.
במגרת פסטיבל זה, שחל כל שנה בסביבות חודש מאי, מציגה כל מדינה, מלבד השטיח האדום, את תעשיית הקולנוע הרלוונטית שלה, ואף מדינת ישראל שלחה משלחת שהציגה את תוצריה. בנוסף להקרנה של הסטים בביתן, לקח רוני את האומנות שלו החוצה, ובא עם המקרן הנייד שלו לרחוב והקרין על אנשים, עצמים ובניינים. בדרך זו שעשע את העוברים ושבים וחשף אותם לאור סטריט ארט - אמנות-רחוב הנעזרת באור, דווקא במקומות בהם הדבר לא צפוי. אגב, את האומנות הזו רוצה רוני לפתח ולהמשיך כפרויקט גדול ומקיף הרבה יותר, שיכלול ערים רבות במדינות אירופה. מעשה כבר ניסיון לממש את זה בפריז, בבודפשט, בפראג ובקארלו-ויוארי והתגובות של הקהל היו טובות מאוד.
להיחשף ולחשוף במקביל לעבודה שלו בקולנוע, חלפ רוני להקים מקום שישלב את אהבותיו - מצד אחד אולפן לעריכת סרט-קולנוע-וידאו, וכן בימה לאומנים וליוצרים - ומצד שני בית-קפה מארח, שיאפשר לאנשים להיכנס לתוך חלום וולשכוח מצרות היומיום שלהם, כביטוי ישיר לאומנות הדאדא שרוני מחובר אליה, הנותנת בימה לראשוניות ולתמימןת שיש בנו, גם כבוגרים. תחילה קיווה רונני להגשים את החלום בנווה צדק שבתל אביב, אך כשהדבר לא התגשם והרצון לעבור דרומה התבשל במוחו, בחר רוני להעתיק את מגוריו ויצירתו למצפה רמון, על-אף הצלחתו הרבה במרכז העניינים בתל אביב, ושם, לראשונה הגשים את כל חלומותיו.
ואכן, במרכז המדבר, שבו כביכול לא קורה כלום וכל יום דומה למשנהו, ועיירת פיתוח מתנמנמת לה בינות הרים וסלעים, דווקא שם הדמיון משתחרר ומאפשר ליוצר לספוג השראה ושקט – מקום הנותן דרור רוחני ונפשי. למצפה רמון הגיע רוני לפני ארבע שנים, ודווקא באותו לילה, ליל המעבר, מצפה רמון כולה כוסתה מעטה שלג לבן – מחזה נדיר ביופיו, שלא רבים זוכים לראותו.
תחילה המשיך רוני לנסוע לתל אביב ולעבוד גם בסטודיו ששכר בה, אך עם הזמן השתחרר מהנסיעות והעביר את הסטודיו לביתו אשר על המצוק. אך גם זה כבר נחלת העבר, כיוון שרוני פתח סטודיו מקצועי ועצמאי לעריכת קולנוע. הסטודיו, ששוכן ברובע דרכי הבשמים, אזור התרבות והאומנות של מצפה רמון, ממלא את הרחוב ואת הרובע באומנות חדשנית-מקורית, ומאפשר מתן בימה לאמנים ממצפה ומשאר מקומות ברחבי הארץ והעולם להציג בדרך שבה הם בוחרים, בגלריה ייחודית המארחת אותם ואת האומנות שלהם. "בקסטייג' ארט קפה" חרת על דגלו בראש ובראשונה להיות "וידאו-גאלרי" ולהציג סרטים ואנימצייות על הקירות כתפאורה דינאמית ומשתנה מיום אחד למשנהו, וגם להציג תערוכות מתחלפות של אומנים מוכרים ופחות, ולאפשר להם להיפתח לציבור, להיחשף ולחשוף, ולהנגיש את התרבות, דווקא במקום כזה, המציע חוויה רב-חושית, הכוללת גם בית קפה אינטימי וחצר קסומה, בלי המולה והמונים, ומלווה במוזיקת אווירה מרגיעה ומשמחת.
מאז פתיחת הגלריה הוצגו בה שלוש תערוכות, כאשר זו המצגת עכשיו מארחת את קסו בוריסובה, אמנית שהגיעה לישראל מקזחסטן, והיא מציירת על כל דבר שלא זז. התערוכה משותפת עם איריס לוי, אמנית מקומית שמציירת ציורים אינטואיטיביים, מלאי רגש וצבע.
