בית הקברות "החדש" של יגור

בין הקבורים בבית עלמין "החדש" ביגור דמויות בעלות שיעור קומה בתחום הפוליטיקה, הביטחון, החברה, התרבות והמדע. אחת מהדמויות הידועות הקבורות בו הוא ישראל בר יהודה (אידלסון), מי שהיה חבר כנסת ושר בממשלות ישראל. בר יהודה עלה ארצה מרוסיה בשנת 1926. הצטרף לקיבוץ יגור בשנת 1930 וכיהן כמזכיר הקיבוץ ובהמשך בתפקידים ציבוריים שונים במפלגת אחדות העבודה-פועלי ציון ובהסתדרות. בר-יהודה כיהן בכנסת מיומה הראשון. בשנים 1955-1959 כיהן כשר הפנים, ובשנים 1965-1962 כיהן כשר התחבורה. נפטר ב-4 במאי 1965, בגיל 69. על שמו גשר בר יהודה החוצה את נחל הירקון בתל אביב, רחובות ואתרים נוספים ברחבי הארץ מכריו של בר-יהודה מספרים כי "היה איש עקרונות בעל יושר אינטלקטואלי, ומוסריות גבוה, איש אמת". מצבת קיברו של בר יהודה שונה משאר המצבות. צבעה שחור כהה - צבע מצבות שלא אופייני בבית העלמין שביגור. ברל רפטור - לא רחוק מקברו של בר יהודה נמצא קברו של ברל רפטור (1989-1902) שהיה חבר הכנסת, ממקימי "חברת העובדים". רפטור יליד רוסיה וחבר תנועת "החלוץ", עלה לארץ ישראל בשנת 1920, ובשנת 1930 היה בין מקימי מפא"י. היה חבר מועצת פועלי חיפה ומראשי "סולל בונה". ב"שבת השחורה" ביוני 1946 נעצר עם ראשי היישוב ונשלח למחנה רפיח. עם הקמת המדינה נמנה על חותמי מגילת העצמאות. מספרים כי לטקס הכרזת המדינה הגיע לבוש במכנסיים קצרים... בת זוגו סונקה' גרובר הייתה ממייסדות קיבוץ יגור ואחותה של דובה שריד, אמו של השר וחבר הכנסת לשעבר יוסי שריד. עדה יגורי-אשת חינוך - אישיות ציבורית נוספת הקבורה ביגור היא עדה יגורי (1903-1965) פעילה ציונית ואשת חינוך, מראשוני קיבוץ יגור. עדה הייתה מראשי ההוגים והיוזמים של החינוך המשותף בקיבוץ יגור ובתנועת הקיבוץ המאוחד. עלתה לארץ בשנת 1924 מרוסיה ועבדה בחוות העלמות בחצר כנרת. בהמשך הצטרפה לקיבוץ עין טבעון, פלוגת קיבוץ עין חרוד, ובשנת 1925 נשלחה על-ידי הגרעין ליגור, קיבוץ צעיר בתהליכי הקמה שהיה זקוק לידיים צעירות. ב-1929 נישאה לנח יגורי בנם של רות ונחמן פרובר. נח היה איש העלייה השנייה ממייסדי יגור, פעיל "ההגנה" דמות בולטת בחיי הביטחון וההגנה, ושימש כמוכתר הקיבוץ והאזור. בנם היחיד של נח ועדה יגורי אסף יגורי (נולד בשנת 1931) היה לימים מג"ד שריון בצה"ל, בדרגת סגן אלוף ונפל בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים. לאחר שובו מהשבי הצטרף אסף לחיים הפוליטיים וכיהן כחבר כנסת מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי (מפלגת ד"ש). על קברה של עדה נחרטו המילים הבאות: "עדה יגורי בת שרה ויצחק רוזנצוויג מזיטומיר אמא שלנו מחנכת לרבים אורה לתמיד". ליד קברה קברו של בעלה נח יגורי. בת-שבע חייקין (חייקינה) - דמות ציבורית נוספת רבת פעלים הקבורה ביגור היא בת-שבע חייקין שעברה להתגורר ביגור ב-1928 ומונתה למרכזת ועדת החינוך של הקיבוץ. ארכיונאית קיבוץ יגור נטע חכמוביץ שלחה אלי את תיאור דמותה: "בת-שבע חייקין הייתה חברת קיבוץ יגור. אישה רצינית וסגורה בתוכה, חמורת-סבר למראית-עין ושתקנית. רוך לבה ועומק אהבתה לזולת לא נראו לעין ולא קל היה להבחין בהם תחת מסווה הביישנות... שמונה-עשרה שנות חייה ביגור היו מלאות פעילות ציבורית ענפה. לצד עבודתה במשק, בין היתר בהקמת המכוורת, מזכירת המשק ומרכזת ועדת חינוך, הייתה פעילה בהקמת תנועת הנוער העובד; חברה במוסדות המרכזיים של הקיבוץ המאוחד, בריכוז ועדת החינוך; פעילות במוסדות קליטת הנוער ושליחת "החלוץ" בליטא; חברה בוועד הפועל של אחדות העבודה וחברת מרכז המפלגה; למרות שהייתה אהובה על חברים וילדים וכל-כך פעילה, הייתה בעצם אישה בודדה מאוד, סגורה ומכונסת בעצמה". בשנים האחרונות לחייה חלתה בת-שבע במחלה קשה ונפטרה בבית חולים הדסה בירושלים באפריל 1946 כשהיא בת 51 בלבד. "ערב לכתה לבית החולים, כמו חשה בנבואת-לב שלא תחלים, שרפה את כל שהיה לה: מכתבים, וידויי אהבה, פתקאות, שירים, דברי הגות ומחשבה. במגירה נשכחת נמצאו אחר-כך כמה שירים שכתבה, ביניהם שיר זה, שתורגם מרוסית על-ידי זלמן שזר". הנה השיר שכתבה בת שבע חייקין באדיבות ארכיון יגור: חַיֶיךָ אֲנִי אֶפִּיזוֹדָה חוֹלֶפֶת שׁוּרוֹת מוּעָטוֹת, בְּלִי רֵאשִׁית וְסִיוּם. אַתָּה לְחַיַּי, בְּשִׂמְחָה לֹא-נֶאֱסֶפֶת, נִכְנָסְתָּ לִשְׁלֹט, כְּגוֹרָל אֵין-רַחוּם. אֶת הַלֵּב יֵשׁ לִכְבֹּשׁ וְלַחֲסֹם בְּשִׁינַיִם, יֵשׁ לְצַווֹת אֶת הַלֵב כִּי יִשְׁתֹּק. וּלְקוֹל מַקָּבוֹת הַדוֹפְקוֹת מֵאַפְסָיִם שׁוּב עַל חָצָץ בְּמַקֶּבֶת לִדְפֹּק. לאחר מותה הוקם לזכרה "בית בת שבע" - בית תרבות ונוער ביגור. חומה חיות טבנקין - בין הקברים ביגור, קברה של חומה חיות טבנקין, פעילה ציונית ורעייתו השנייה של יצחק טבנקין. היא נולדה ב-1897 בעיר קובאל בווהלין למשפחה חסידית. השתתפה בוועידות העולמיות של תנועות הנוער החלוציות בדאנציג בשנות 1924-1926. במסגרת פעילותה הציונית פגשה את יצחק טבנקין. בן השניים נוצרה חברות רבת שנים. בשלהי שנת 1929 עלתה לארץ, לקיבוץ המאוחד פלוגת יגור. לאחר מות אשתו של יצחק טבנקין אם ארבעת ילדיו נשא יצחק טבנקין את חומה לאישה ושמה הפך להיות חומה חיות טבנקין. הלכה לעולמה בשנת 1961 ונקברה ביגור. על קברה נחרט "חברה לאדם ולתנועה שופעת בינה וחסד חייה הקיבוץ".

תולדות קיבוץ יגור כידוע שזורים בפעילות ההגנה והפלמ"ח. ואך זה טבעי שבבית העלמין בקיבוץ יגור קבורים לא מעט אנשי "הגנה ופלמ"ח. לפנכם סיפורם של כמה מהם: בחלקה הצבאית ביגור נמצא קברו של האלוף יהושע גלוברמן שהיה מבכירי "ההגנה" ונהרג ב-8 בדצמבר 1947 מירי של ערבים על מכוניתו ליד צומת לטרון והוא בן 43. כתבה נרחבת אודות האיש פורסמה באתר זה. ראו בקישור הבא: סיפור חייו של האלוף יהושע גלוברמן. סרן חנן זלינגר - סמוך לקברו של האלוף גלוברמן נמצא קברו של סרן חנן זלינגר שעל שמו נקראת תל חנן. חנן בן מרגריטה ומכס, נולד ב-1921 בברלין, בירת גרמניה. במרס 1939 עלה ארצה במסגרת "עליית-הנוער" מגרמניה. למד בבית-הספר המקצועי "טיץ" ביגור. כתום תקופת לימודיו נשאר ביגור כחבר המשק וכנוטר והיה פעיל ב"הגנה". בסתיו 1947 נתמנה אחראי על האזור ואירגן את הגנתו כמפקד חי"ש בסביבה. בפעולת-הגמול לאחר רצח הפועלים היהודיים שעבדו בבתי-הזיקוק בידי פורעים ערביים, יצא בראש אנשיו לתקוף את הכפר בלד א-שייח', ושם נפל ביום (01.01.1948) והוא בן 27 בנפלו. יאיר פלד - בחלקה הצבאית ביגור קברו של סרן יאיר פלד, מפקד סיירת צנחנים, שהיה מפקד נערץ, דמות מופת ובעל יכולת יצירתיות ותעוזה. הוא נולד ביגור ב-1932, בנם בכורם של פנחס ושיינדל פלד ממייסדי יגור. כבר מנערותו התבלט: היה תלמיד מצטיין, יפה תואר, כריזמטי. יאיר היה פעיל בחטיבת בני הקיבוץ המאוחד. אהב והרבה לטייל בארץ. היה סייר מעולה. בנובמבר 1950 התגייס לנח"ל ונבחר לחניך מצטיין בקורס מכי"ם בהמשך נשלח לקורס קצינים וגם כאן בלט. שירת בהמשך כסרן בצבא קבע ופיקד על סיירת צנחנים. באוקטובר 1954 נשא לאישה את מרים לוצ'ינסקי מקיבוץ אפיקים. ב-7 בספטמבר 1959 נהרג בעת שסייר בקרבת הגבול המצרי מירי מארב מסתננים, בדויים. אבל כבד ירד על מכריו ואוהביו הרבים, עם היודע דבר מותו. אלפים השתתפו בהלוויתו שנערכה בקיבוצו יגור. הניח אישה, מרים ובת יעל שנולדה חודשים ספורים לאחר מותו. לימים תינשא אלמנתו מרים, לאיש המוסד רפי איתן. שני הוריו של יאיר פלד לא התאוששו ממות בנם. הם מתו בתחילת שנות ה-70 בזה אחר זה וקבורים בבית העלמין ביגור לא הרחק מקבר בנם. אחיו של יאיר פלד ז"ל הוא תת-אלוף (במיל) יודקה פלד. עוזי גל - בדרומו של בית העלמין ביגור אני מוצא את קברו של מפתח כלי הנשק עוזי גל ומתכנן תת-מקלע עוזי (שנקרא על שמו). גל נולד בגרמניה בדצמבר 1923 בשם גוטהארד גלאס, ב-1936, בהיותו בן 13 עלה לישראל, הצטרף ליגור עם אביו האמן אריך (ערי) גלס (1897 - 1973) שהיה צייר, גרפיקאי, מאייר וצלם. עוזי גל למד בנשר, ואחר כך בבית הספר המקצועי "טיץ" ביגור. ב-1942 הצטרף לפלמ"ח, ושירת בתפקידים שונים הקשורים בכלי נשק, והתנסה בפיתוח אמצעי לחימה וחריטת חלקי כלי נשק. לאחר קום המדינה עם הקמת צה"ל, נוכח ניסיונו והידע שלו בכלי נשק, שולב גל בתעשיה הצבאית. הוא תכנן ופיתח את תת-המקלע עוזי שנקרא על שמו. ה"עוזי" התגלה כתת מקלע חדשני, קומפקטי, יעיל ונח לשימוש. הוא הוצג לראשונה בפומבי במצעד יום העצמאות של שנת 1955 והוכנס לשימוש יחידות צה"ל. שמו של העוזי יצא למרחוק, הוא הפך לפופולרי בצבאות רבים ונמכר על-ידי התעשיה הצבאית שייצרה אותו במאות אלפי יחידות למדינות רבות. בשנת 1958 הוענק לעוזי גל פרס ביטחון ישראל. בהמשך היה עוזי גל שותף לפיתוח רובה סער חדש לצה"ל. בשם "גל", גם הפעם נקרא רובה זה על שמו. עוזי גל נפטר ב-7 בספטמבר 2002 בגיל 78 ונקבר ביגור ליד רעייתו אהובה שנפטרה 4 שנים לפניו ב-1998, ולא רחוק מקבר בתם תמר שנפטרה בשנת 1984 ממחלה קשה.

שורה של אנשי תרבות, ספר ושירה קבורים בבית העלמין ביגור ובהם, חיים טהר לב (טרלובסקי) (1963-1914), אביו של המשורר והפזמונאי הידוע יורם טהר לב. חיים טהר לב, לצד עבודתו בעבודות שונות בקיבוץ, היה סופר מחזאי ובמאי. רבות מההצגות שהוצגו בערבי תרבות ובכינוסים בקיבוץ יגור היו פרי יצירתו. לידו קבורה רעייתו יפה שיינקה טהר לב (1911-1985) בת רחל לאה ודב איצקוביץ. בפאתיו הדרומיים של בית העלמין ביגור, קבורה גם לינדה טהר לב, רעייתו השנייה של המשורר והפזמונאי יורם טהר לב שעלתה מארצות הברית ונפטרה ממחלת הסרטן באפריל 2011 . השניים נישאו בשנת 1980 ולהם בן ובת, דניאל ומיכל. עדית חכמוביץ - במרכז בית העלמין אני מבחין בקברה של המשוררת והמלחינה עידית חכמוביץ', חברת קיבוץ יגור, שהלכה לעולמה בטרם עת ממחלת הסרטן, והיא בת 59 בלבד. בין שיריה הידועים (מילים): "הייתי אומרת" שמבצעת גלי עטרי, "אישה" שמבצעת חני ליבנה, "קסם כלנית לעד" שהלחין נחצ'ה היימן, "בית בקצה הקשת" ששרה דורית ראובני ועוד שירים רבים. עידית נקברה בצמוד לקברי הוריה יעקב ואהובה חכמוביץ (ראו כתבה נרחבת על עידית חכמוביץ) שלמה אורן - אדריכל גנים בעל שם. בין הקבורים ביגור קברו של אדריכל הגנים והנוף שלמה אורן (וינברג). אורן נולד ב-1889 ברומניה. במקום ההכשרה במסינגוורק, לא רחוק מברלין, הכיר את אלישבע ילידת גרמניה בת למשפחה יהודית ציונית שהייתה מדריכה במקום. שלמה נשאה לאישה וב-1925 עולה המשפחה לארץ ומתיישבת בנהלל, מקום בו שימש אורן כמורה לגננות, בבית-הספר החקלאי של חנה מייזל. לאחר שנים אחדות בנהלל ב-1929 עבר אורן עם משפחתו לתל אביב ובתקופה זו היה מורה במשך מספר חודשים במקווה ישראל. ב-1936 הצטרפו אורן ומשפחתו ליגור. כאן עבדה אלישבע זמן מה בגן-הירק ובמשתלה ומ-1940 בגינות הנוי. שלמה אורן תכנן גני נוי רבים ברחבי הארץ ובניהם: גני נוי במשקים קיבוציים רבים, גנים פרטיים וגנים ציבוריים גדולים - "גן המלך" בנתניה, "המצודה" בצפת, והגן העירוני בחולון. כמו-כן היה ממתכנני ומעצבי גני "רמת הנדיב" בזכרון יעקב. אורן היה ממייסדי ומפעילי ארגון הגננים והיה עורך ראשון וכתב ראשי של עיתון הארגון "עלון לגנן", ואחריו "השדה לגן ולנוף". נפטר בשנת 1955 בגיל 66 ונקבר ביגור. ולידו קבר רעייתו אלישבע אורן אישה מופלאה שהלכה לעולמה בשיבה טובה. צבי שאר מחבר "קדיש יגור" - איש תרבות נוסף הקבור בבית העלמין ביגור הוא צבי שאר חבר הקיבוץ, סופר ומחנך שחיבר את "קדיש יגור". צבי היה פעיל בוועדת תרבות, שותף ליהודה שרת ז"ל בעריכת מסכות לאירועים שונים, היה בעל קול טנור וחבר במקהלת הזמר בקיבוץ. אי-שם בשנות ה-60, חיבר שאר תפילת קדיש שניקראה "קדיש יגור". קדיש זה אומץ על-ידי מספר קיבוצים והושמע בהלוויות שנערכו בקיבוצים אלה. פרופ' גדי מורן - בבית העלמין ביגור נמצא קברו של פרופ' גדי מורן בנם של רוחמה ואריה לייב מורן (ולטר), יליד קיבוץ יגור, שהיה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת חיפה. היה איש סיירת צנחנים בה שירת כסגנו של יאיר פלד, מפקד הסיירת. וב-1975 הצטרף כחבר סגל למחלקה למתמטיקה באוניברסיטת חיפה. מת בינואר 2016. בני שילה ("בניק") (2012-1937) - בין הקברים ביגור קברו של בני שילה שהיה איש רב פעלים ודמות בולטת בחיי החברה והתרבות בקיבוץ יגור ואף מחוצה לו. היה עוזרו של יגאל אלון ושליחו באנגליה. בשנות ה-80 היה מזכיר יגור ובתחילת שנות ה-90 היה עוזר ראש הממשלה יצחק רבין לענייני ערבים. בהמשך היה מרכז הוועדה הפוליטית של התק"ם ושימש מזכיר בקיבוץ חנתון. בניק כתב למסיבות, לחגים ולאירועים אחרים בקיבוץ יגור ויש לו חלק לא מבוטל בכך שחגי יגור הפכו לשם דבר ביגור ומחוצה לה. מרים ושרגא עוגן - מרים ושרגא עוגן נישאו בשנת 1933 והחליטו בהמלצתו של אנצו סירני לעלות לארץ ישראל. בבואם ארצה הצטרפו ליגור. שניהם היו רופאים במקצועם. בשנות ה-40 עבדה מרים כרופאה במחלקת ילדים בבית החולים בעפולה בניהולו של פרופסור נסאו. בהמשך עבדה מטעם "קופת חולים" כמפקחת על הרפואה המונעת ו"טיפת חלב" בצפון, ובמקביל מילאה תפקיד של רופאת ילדים ביגור. שרגא (אגולניק) עוגן (1995-1900) נולד בוורמס בגרמניה. אחרי גמר לימודיו בגימנסיה למד רפואה באוניברסיטאות הידלברג ומינכן. שימש כרופא מחוזי של מחוז הצפון. עם יציאתו לגמלאות התפנה לעסוק בתחביביו, ציור וצילום, בשילוב עם ארכיון יגור. ב-1957 שכלו מרים ושרגא עוגן את בנם יהודה עוגן, שנפל במילוי תפקידו. יהודה הובא למנוחות בחלקה הצבאית ביגור.