מעל 99% מהכוכבים מתפתחים בקצב איטי ביותר, במשך עשרות מיליונים עד מאות מיליארדים של שנים. אך יש חריגים שקצב התפתחותם גבוה מאוד. עשרות כוכבים כבדים נצפים מתפוצצים בגלקסיות אחרות מדי שנה, התפוצצויות המכונות סופרנובה אשר מסיימות את חייו הפעילים של הכוכב. מהפיצוץ נשאר כוכב נייטרונים שהוא גוף כבד במקצת מהשמש או חור שחור שהוא האוביקט הכי דחוס בטבע. פיצוץ הסופרנובה האחרון של כוכב מאסיבי בגלקסיה שלנו, שביל החלב, נצפה במאה ה-17 בקבוצת קסיופאה. פיצוץ סופרנובה הוא מאורע חד-פעמי לכל כוכב כבד - בו למעשה הכוכב מסיים את חייו.
אך יש כוכבים מיוחדים ונדירים, כבדים פי 100 ויותר מהשמש, ש"מזייפים את מותם". כוכבים אלו מתפרצים בהתפרצויות ענק, הזורקות חומר רב לסביבת הכוכב, ומאירות באור חזק כמעט כמו סופרנובה. התפרצויות אלו מבלבלות את המדענים שטועים לחשוב כי מדובר אכן בהתפוצצות סופרנובה אמיתית.
כאן נכנס לתמונה זוג הכוכבים הכבד המכונה אטה קרינה. זוג כוכבים זה עובר התפתחות חשובה ממש מול עינינו, עדיין בלי שהוא משמיד את עצמו בפיצוץ, אך פיצוץ הסופרנובה בלתי נמנע ויתרחש בתוך פחות ממיליון שנים. אטה קרינה ידוע זה שנים רבות כענק כחול משתנה. כלומר, הארתו עלתה וירדה, לאו-דווקא במחזוריות קבועה. החל ב-1811 החלה בהירות הכוכב לעלות אט-אט והגיעה לשיא באפריל 1843. למעשה, עבר אטה קרינה התפרצות ענק, אך הכוכב לא "מת" ושרד עד היום. כיום אטה קרינה מאיר פי 5 מיליון חזק יותר מהשמש. מרחקו מאיתנו 7,500 שנות אור ולכן הוא נראה בעין חשופה, אך ככוכב חלש.
מאטה קרינה וכוכבים דומים, למדנו הרבה על התפרצויות ענק. בדומה למעבדת זיהוי פלילי, פיתחנו שיטות מיוחדות המאפשרות לנו לזהות האם מה שנראה לנו כסופרנובה, הוא אכן פיצוץ אמיתי או כוכב המזייף את מותו בהתפרצות ענק. הרעיון המרכזי הוא שהגורם להתפרצות ענק הוא כוכב נוסף במסלול אליפטי סביב הכוכב הכבד.
כוכבים כבדים אינם יציבים, משום שהקרינה החזקה היוצאת מהם, דוחפת חומר החוצה אל מול כבידת הכוכב המנסה לשמור אותו קשור לכוכב. כוחות הכבידה מהכוכב הזוגי כאשר הוא מתקרב במסלולו הסגלגל אל הכוכב הענק, יכולים לערער את שיווי המשקל העדין, ולגרום לכמויות אדירות של גז להינתק מהכוכב הכבד.
חלק מהחומר נספח אל הכוכב השני ומשחרר אנרגיה עצומה המתקרבת לאנרגיה של סופרנובה. לתהליך זה טביעות "אצבע" ייחודיות כגון קשר בין האנרגיה בתהליך וזמן ההתפרצות, וקצב אופייני של דעיכת הקרינה המשתחררת. במסגרת המחקר למדנו לזהות "טביעות אצבע" אלו, וכיום אנו יודעים בסבירות גבוהה לזהות התפרצויות מזויפות.
