ניו-יורק, אמצע שנות השבעים. בדירה קטנה בברוקלין מתכנסים חבורה של גברתנים יהודים מזוקנים. מתברר שעוד יהודי הותקף, שוב פעם על-רקע גזעני. ה-NYPD, שהשחיתות אכלה בה כל חלקה טובה, לא נראית כמי שמתכוונת לעשות משהו בעניין. הפעם זה כבר יותר מדי אפילו בשביל יהודים. רגילים לחטוף בעיטה פה, אגרוף שם, אבל עד כאן. היהודים מחליטים לעמוד על נפשם. הם מקימים את ארגון ה"שומרים", המשטרה של השכונות היהודיות.
מה שהתחיל כפטרול לילה של כמה יהודים חמושים בגז פלפל ופנס, עתיד להפוך די מהר לכוח משטרה מהמדרגה הראשונה. עם קצת תרומות של גבירים וקצת "חוצפה" יהודית של עסקנים, מוקמת משטרה יידית עם ארסנל טכנולוגי שה-NYPD הייתה יכולה רק להתקנא בו. ה"שומרים" (במלעיל אשכנזי), מלמדים את משטרת ניו-יורק איך לתפוס את החבר'ה הרעים.
במלחמה בפשיעה הגואה של מגפת הקראק הכל "גלאט כשר". האזנות, מצלמות נסתרות, מעקבים, מארבים, תרגילי עוקץ נגד גנבים ואפילו "ישיבע בוחערז" שמתחפשים לנשים הרבה לפני
אהוד ברק ו"אביב נעורים". תוך זמן לא רב, רחובותיהן של ברוקלין, פלאטבוש, בורו-פארק, קראון הייטס ומונסי הופכים להיות מופת של חוק וסדר.
כמובן, ששיתוף הפעולה עם ה-NYPD דורש קצת פי-אר. ה"שומרים" מזמינים את מפקדי המשטרה ל"דינער". מגינים ותעודות הוקרה מחולקים לשוטרים אוהבי ישראל. הם מוזמנים לשמחות, אפילו לחגים. נו נו, מה רע בקצת יידישקייט ל"שאבעס גוי"? לא מגיעה לו חתיכת קיגעל? מה הוא לא בן אדם?
אבל לאט-לאט העניינים מתחילים להסתבך עבור המתנדבים היידישאים. אמא לילד אשר בושש לחזור מה"קעמפ" פונה ל"שומרים" לעזרה. מתנדבי הארגון מתחילים בחיפושים. רק לאחר שעות ארוכות של סריקות נאלצים ה"שומרים" לערב את משטרת ניו-יורק בנעשה. לראשונה מאז הקמתו, הארגון חסר אונים. כלבי גישוש ומסוקים מוזנקים למשימת האיתור. לבסוף, נמצא הילד ללא רוח חיים בביתו של תמהוני יהודי המוכר לקהילה. מאוחר מדי. יש שיטענו כי דיווח מוקדם יותר למוקד המשטרה היה יכול להציל את חייו של הילד.
הכותרות השליליות לא עוצרות שם. ה"שומרים" מבצעים לינץ' במעצב אופנה אפרו-אמריקני שכל חטאו היה מעבר בתחום השיפוט של יהדות השרירים. כתוצאה מהמכות הוא מאבד את ראייתו בעין אחת. למרות העובדה שכעשרים איש השתתפו ב"עליהום", רק חבר אחד ב"שומרים" מועמד לדין, ולאחר שתדלנות רבה, נגמר העניין בעבודות שירות.
אם לא די בכך, לאחר זמן לא רב, בכיר ב"שומרים" נעצר בעקבות מקרה לא סימפטי של "מתן בסתר". הבכיר, מסתבר, הציע לסוכן FBI סמוי קצת עזרה כספית מצנצנת העוגיות של הארגון, בתמורה להנפקת אישורי נשק עבור כמה יהודים מהשכונה. כאלו עם עבר פלילי. בחיפוש בביתו מוצא ה-FBI שני רובים ותג בלש מזויף. לאחר דרישה וחקירה עולה כי האיש צבר כל-כך הרבה כוח, עד ששוטרים פנו אליו כשהיו צריכים קידום. ההערינג, כך נראה, הסריח מהראש. לקינוח, הסקנדל האחרון עוסק בבכיר נוסף בארגון, אשר יצרו גבר עליו עם ילדה בת שש-עשרה.
אקיצר, א-מאמעש גוואעלד.
ומה קורה בישראל? מסתבר כי ארגוני "שומרים" קיימים, במתכונת זו או אחרת, ברוב הערים והשכונות החרדיות. נראה שאין קשר בין ארגונים אלו בישראל לדודניהם בארה"ב, למעט המודל הארגוני ואופן פעולתו מול המשטרה המקומית. כמו-כן, לא ברור מהן סמכויותיהם של המתנדבים בארגון בראי החוק הישראלי.
מתנדבי ה"שומרים"
מפעילים רשת מצלמות רחוב, מחוברים לרשת הקשר המשטרתית ואף מנהלים חמ"ל אשר מאפשר הגשת תלונות של אזרחים. למרות שה"שומרים" פעילים במרחב הציבורי לא פחות, ולעתים קרובות אפילו יותר מהמשטרה, הם אינם נחשבים שוטרים מן המניין. בעוד שעמדתה הרשמית של המשטרה היא שמדובר ב"מתנדבים", הם אינם ברי חקירה במח"ש.
ה"שומרים" נחשבים ל"גוף מפעיל", אשר רשאי להעסיק מתנדבי שירות לאומי-אזרחי בשורותיו. גם כאן, במקרים מסוימים, הפיקוח והמעקב אחר מספר המתנדבים ושעות פעילותם רופפים ביותר.
בעוד שבבני ברק פועל ארגון ה"שומרים" בשיתוף פעולה צמוד, לגיטימי ומפוקח מול רשויות החוק, בשכונות מסוימות בירושלים פועלים ארגונים בעלי שם זהה, מאחורי הקלעים וללא סמכות של ממש.
על אף שמדובר בארגונים בעלי מטרה חיובית, לקחי ברוקלין קוראים לרגולציה דחופה של התחום, בטרם תחל תרבות השיטור המגזרי להכות שורשים גם בשטעטל שלנו. לידיעת שר המשטרה.
