אברהם חלילי – העיתונאי הראשון בבאר שבע

אברהם חלילי נולד בשנת 1915 באוקראינה המערבית. הוריו נאלצו לעזוב את הכפר עקב פרוץ המהפכה הסובייטית אל מעבר לגבול הגרמני. בשנת 1923 החל ללמוד בגימנסיה "תרבות" ולאחר שסיים יצא מטעם תנועת "בית"ר" בשנת 1933 להכשרה מיוחדת בת שנה. כחניך התנועה זכה לקבל "סרטיפיקט" ועלה ארצה בשנת 1934. העסקנים המקומיים (מתנועת בית"ר) ביקשו ממנו להסכים לשמש כמזכיר "ברית הקנאים" והכוונה שיעמוד בראש תנועת נוער בית"ר שהונהגה אז בידי המשורר יעקב כהן. תחילה התגורר בתל אביב ואחר כך בפתח תקוה והיה שותף למאבק על "עבודה עברית". לפרנסתו עסק בחקלאות בפרדסים, בכרמים ואף נתן ידו בסלילת כבישים ובבניין. בעת מאורעות 1936 שימש כשומר בזכרון יעקב ובגבעת עדה ובתום הפרעות הוא התנדב להקמת יישובים בעמק חפר ובמיוחד השקיע מזמנו בכפר-ידידיה.

כבר בגיל 13 כתב חלילי בשלוש שפות (פולנית, יידיש ועברית) בעיתונות נוער ובבואו ארצה המשיך להיות "כתב חוץ" של עיתונים בפולניה ובארצות הברית. חלילי השתתף בסמינרים לעיתונאות שניתנו על-ידי אגודת העיתונאים והיה מאלה שהותקפו על שהוא כותב עדיין ביידיש. בשנת 1939 הקים עם חבריו אגודה לתרבות ואמנות בשם "אלעשה" שהזמינה מרצים, סופרים ומשוררים שדיברו עברית ראויה בפני הנער הבית"רי. בשנת 1940 התגייס לצבא הבריטי לגדוד החפרים שנחשבו למתנדבים לעבודה הקשה ביותר. חלילי נשלח על-ידי משה שרת (שרתוק) למדבר המערבי במסגרת יחידה 608 כדי לסייע כנגד המתקפה הגרמנית ב"מרסה מטרוח" (כ-270 ק"מ לאורך החוף, מערבית לאלכסנדריה). חלק אחר של היחידה הופנה ליוון ושם נפלו רוב הבחורים בשבי. חלילי נפל למשכב וסופח ליחידה ניו-זילנדית ומשהבריא, הוחזר ארצה לצריפין, שם התגייס שוב ב-1942, בעת הנסיגה הגרמנית בצפון אפריקה של גנרל רומל. חלילי המשיך לשרת גם במפרץ הפרסי, בעירק, בלבנון ובסוריה. כשהשתחרר מהצבא הבריטי הועבר לאחר הכרזת האומות המאוחדות בדבר החלוקה כקצין אספקה לעין ח'וסוב (חצבה), לסדום ולעין גדי במסגרת גדוד "חבל סדום". מיד לאחר המלחמה שב לבאר-שבע והשתלב במדידות קרקע ובבניין.

חלילי הגיע לנגב שבועיים לאחר שחרור באר שבע כי ביקש להיות מבין מקימי העיר החדשה במדבר. ואכן, כך היה, והחל מחודש מאי היה בין 100 המתיישבים הראשונים בעיר. בשנת 1949, הוא מונה מטעם משרד החינוך והתרבות כמזכיר בית התרבות הראשון בבאר שבע שבראשו עמד אז ד"ר אלכסנדר כרמון. הבניין עמד אז ברחוב האבות פינת הרצל ונערכו בו מופעים וקורסים ראשונים לעברית עבור העולים החדשים. באחת המסיבות התבקש להיות נציג העיתון "דבר" בבאר שבע. וכך ב-1949 היה לכתב המקומי הראשון של "דבר" בבאר שבע ובנגב. לאחר חודש עבודה קיבל חלילי הצעה ממשרד ראש הממשלה להצטרף לצוות הכתבים של "קול ישראל" או כפי שכונה אז - "קול ירושלים". כך הפך לחניך בקורס הראשון בהנחייתו של חנוך גיבתון ז"ל. לאחר זמן מה נתמנה לכתב ידיעות אחרונות ובנוסף קיבל מינוי של כתב "רויטר עיתים" (סוכנות ידיעות כללית). אט אט נתן את שירותיו גם לעיתונות היומית, לעיתון "במחנה", לעיתון "הבוקר" לרדיו ועוד. בשנת 1954 נישא לאסתר ויחד, כל אחד עם כשרונו, היו למשפחה בולטת ומשפיעה בעיר.

בשנת 1954 התחיל חלילי להוציא עיתון משלו שנקרא בתחילה "הנגב" ולאחר מכן "קול הנגב". לדבריו, שמו של העיתון הוחלף כדי להימנע מהצורך לשלם עבור רישיונות והיתרים. בשנת 1973 הוציא עיתון חדש נוסף (הפעם עם רישיון) בשם "השבוע בבאר שבע" שיצא לאורך תקופה של 18 חודש (במקום אחר כתוב 1976). העיתון נכשל לדעת חלילי משום שלא כלל ידיעות על רצח ושוד אלא היה "עיתון חיובי". באותו זמן הוא פתח משרד לפרסום בשם "אשל חלילי" שהיה למשרד הפרסום הראשון בנגב. המשרד קיבל ומסר הודעות ופרסומים בכל השפות של העולים החדשים שהגיעו אז לעיר. המשרד אף החל לפרסם בבתי הקולנוע מעל גבי שקופיות שהוכנו על-ידי חלילי. אזרחים וותיקים בעיר זכרו את הסיומת הקבועה: "חן חן עבור תשומת הלב, פרסום אשל-חלילי". בשנת 1950 השתתף חלילי בתחרות על עיצוב סמל העיר, זכה במקום הראשון ובפרס של 10 ל"י. הסמל, שכלל מוטיבים של עץ האשל, הבנייה, התעשיה והמים, שימש את העיר 22 שנה ואף הונצח בבול שיצא בדואר ישראל. לעיתונו קמו מתחרים - עיתון מטעם העירייה בשם "הדי הנגב" שנערך בידי אלוני ממחלקת החינוך של העיר שיצא במספר גיליונות בלבד. עוד הופיע בשוק עיתון מתחרה, בגנון מגזיני עם תמונות צבע שנערך בידי מיכאל דשא ונקרא "מה מנגב". עלותו לא אפשרה לו אורך נשימה ויצאו כ-16 גיליונות בלבד. גם עיתוניו של חלילי לא האריכו ימים משום שלא היו מספיק מודעות שיכלו לממן את הוצאת העיתון. לאחר שנקלע לקשיים כספיים הפסיק לאחר שנה וחצי את הופעת עיתוניו. שוק העיתונים התרחב: עתה נפתח עיתון חדש בשם "שבע" וחלילי נתקבל להיות כתבו הראשי. במשך עשר שנים כתב מדור קבוע בשם "מיומנו של ותיק". עיתונים אלה הופיעו שנים רבות ברצף. עיתון חדש נוסף לשוק: בשם "כל-בי" שיצא על-ידי יוסף עמר ואופיר שהם. בעת מלחמת יום כיפור, ערך יחד עם נחום סנה שבועון הקשור "בידיעות אחרונות" שנקרא "ידיעות באר-שבע". בשנת 1987 נוסף עיתון בשם "חדשות קול העיר" בעריכת אלונה גולן.

לאחר שהגיע לעיר, השתתף בהקמת "איגוד החיילים המשוחררים" שרכש דירות מוזלות מהאפוטרופוס בעיר העתיקה עבור חבריו. בנוסף היה פעיל מאוד באיגוד העורכים, בוועד למען החיל ובמגן דוד אדום. היה בין מייסדי ארגון הרוטרי וסייע לזכריה לירז להקים את "קריית האמנים". משום מה העירייה לא השתכנעה מנחיצות הקריה, לירז עזב את העיר והרעיון נגנז. בשנים 1950-1951 שימש חלילי "כאימפרסריו" של הוועד להצגות בידור ותיאטרון בבאר-שבע. כך הביא לעיר אמנים ביניהם יוסף גולנד ואחרים. גם יוזמה זו נקטעה באיבה בשל מחסור בתקציב. בינתיים התבססה משפחתו בבית ערבי ישן בעיר העתיקה, 2 חדרים, שלושה ילדים והבילוי אתם היה כמו שכולם נהגו לעשות אז: לטייל ברח' קרן קיימת ובגן הנשיאים. משרד יחסי הציבור שפתח ושעבד לאורך כ-35 שנה, פרנס את המשפחה וחלילי ואשתו השתלבו היטב בחיי החברה של באר שבע הקטנה. מכאן, שחיי התרבות התרכזו "בבית התרבות" בעיר העתיקה. לאחר שנפתח קולנוע "קרן" המהודר, החלו להגיע, כל חודש, הצגות מהמרכז כולל "הבימה" "והקמרי". בשנת 1952 החליף את צבי ברמן בעירייה וראש העיר דוד טוביהו התרשם מעבודתו והטיל עליו לאחר כחודש, להקים את מחלקת הרישיונות האזרחית של העירייה, שקיבלה לידה את כל התיקים והמסמכים שהוחזקו עד אז במשרדי "הממשל הצבאי". חלילי החזיק מעמד 3 חודשים בתפקיד זה וחזר לעיתונות ובסיוע ג'יפ שהועמד לרשותו, הסתובב ברחבי הנגב ואסף חומר לעיתון.

קשריו עם ראש העיר דוד טוביהו היו טובים והוא הוזמן "לכסות אירועים" עירוניים וטקסים שונים ואלה שימשו בידיו חומר גלם לכתבותיו. חלילי תאר את ראש העיר המשכים קום וכבר בחמש בבוקר צועד יחד עם סגנו "מסולל בונה" ברחובות העיר ובודק את התקדמות הבנייה וניקיון העיר. זכורים לו המפגשים "בקפה כסית", שהיו "לפרלמנט מקומי" והשתתפו בו ראש העיר, הממונה על המחוז, שופטים, רופאים, ועורכי דין. הפרלמנט צבר עמדת השפעה רבת כוח וראשי העיר הוכרחו להתחשב בדעות שהושמעו בו. בראשית דרכו הובל הפרלמנט בידי וגמן (סגנו של טוביהו) עד שנפטר ובשלבים מסוימים, גם חלילי נטל חלק בהובלה "כמרכז המפגשים". הוא שהכין את סדר היום לפרלמנט, והוא שכתב את ההזמנות ושלחם לחברים. תחילה נהגו להיפגש "בקפה כסית" ואחר כך עברו הוותיקים "לגלידה באר-שבע". משם נדד הפרלמנט לצריף של זכריה לירז ומשם לבית יציב. אט אט גווע הפרלמנט ופסק מפעולתו. בזמנו השתרש נוהג שלקראת בחירות ארציות היו וגמן וחלילי מזמינים את ראשי המפלגות (שרון, פרס ואחרים) כדי שיציגו את מצע מפלגתם והללו מיהרו להתייצב בפני הפרלמנט. הפרלמנט התקיים רק בשבת, בין השעות 11 ל - 1 ובסיומו הוגש לא פעם חמין (טשולנט) וקוניאק.

בשנים האחרונות לחייו, יחד עם ששון בר-צבי ז"ל עסק חלילי בתיעוד העיר ואזרחיה. הוא הקים את "ארכיון ראשוני באר-שבע" שכלל תיעוד וראיונות עם כ-200 משתתפי הפרלמנט (מתוך כ-3,000 משתתפים ותורמים לאורך השנים) שכבר לא היו אז בחיים. במבנה "יד לבנים" הוא תכנן בסיוע בר צבי להקים את מוזאון המייסדים. בידי הוותיקים מצוי חומר צילומי רב וכן מסמכים וחפצים. חלילי מנה כמה מהם: פטיש וסדן פרלמנט הוותיקים; קלטת ובה שיחת הפרלמנט עם אריק שרון; שיחה מוקלטת של הפרלמנט עם יושבי באר שבע בתקופה המנדטורית; סרטונים שתעדו את מפגשי הפרלמנט; אוסף צילומים גדול ובו תמונות ראשוניות כמו ההפגנה הראשונה בבאר שבע, תהלוכת אחד במאי הראשונה בעיר; יום העצמאות הראשון בעיר; כרטסת המכילה את כל הפרטים על וותיקי העיר חברי הפרלמנט (כולל אלה שהלכו לעולמם) מאז ייסודו. בעת הראיון עמו הביע חלילי את רצונו לשיתוף פעולה הדוק יותר עם ארכיון טוביהו ועם העירייה - ציפיות שעדיין לא התגשמו. בשנת 2011 הנציחה העירייה את שמו ברחוב בשכונת רמות וראש העיר הבטיח לסייע בהקמת ארכיון שיקרא על שמו ושירכז את תולדות העיר וותיקיה והפרלמנט. בנוסף לקח על עצמו להיות "דובר האגודה למען הקשיש" וחבר בחוג ידידי "בית האבות". יחד עם אשר דישון ממרכז ההסברה עזר בארגון מחדש של "אגודת החיילים המשוחררים". בשנים אלה זכה בעיטורים ופרסים שהוזכרו לעיל וביניהם קיבל את אות "יקיר העיר" בשנת 1988. אשתו אסתר חלילי, פסנתרנית מחוננת שתרמה לעיר בתחום החינוך המוסיקאלי, ליוותה אותו לאורך דרכו רבת העניין והמעש.

ונסיים בהבעת משאלה אישית: חוקרי ראשיתה של העיר, מרצים וסטודנטים מאוניברסיטת בן-גוריון וחובבי ידיעת הארץ באשר הם ממתינים שאותם חומרים שנאספו בידי אברהם חלילי, ששון בר צבי וחבריהם, ושהוזכרו בראיון עמו משנת 1988, ימצאו את מקומם במהרה בארכיון טוביהו או באתר הנצחה אחר הקשור לחלילי (כפי הבטחת ראש העיר משנת 2011) ויהיו פתוחים לעיון ולמחקר.