הימין בפרנויה בתיקי נתניהו

בנימין נתניהו הוא ראש הממשלה מזה עשר שנים. זה אומר, שבמשך עשר שנים רצופות הוא האדם החזק ביותר בישראל. לא מדובר במנהיג שולי של מפלגה קטנה. לבוא ולהציג אותו כקורבן - זה פשוט מגוחך.

רוב התקשורת לא אוהבת את נתניהו, בלשון המעטה. אבל יש לו עיתון בית שהפך לנפוץ ביותר בישראל; יש לו נוכחות משמעותית ברשתות החברתיות; יש לו מיקרופונים פתוחים ומצלמות זמינות ללא הרף; ולמרות התקשורת העוינת - הוא נבחר שוב ושוב. הוא לא כזה חלש וחסר אונים בזירה התקשורתית.

נתניהו אינו מכחיש שקיבל מתנות יקרות ערך מחבריו. הוויכוח הוא על ההיקף. הוא גם אינו מכחיש שלא דיווח עליהן כנדרש בחוק המתנות. הוויכוח הוא על מהות העבירה שביצע נתניהו. ולמה לכל הרוחות ראש הממשלה בכלל מקבל מתנות מנקרות עיניים בדמות קופסאות סיגרים וארגזי שמפניה? אם הזוג נתניהו כל כך רוצה את מנעמי החיים הללו, אך לא יכול להרשות לעצמו אותם - שיבחר: או לוותר עליהם ולהישאר בשירות הציבורי, או ללכת לשוק הפרטי וליהנות מכל אשר יחפוץ ליבו.

נתניהו אינו מכחיש את שיחותיו עם נוני מוזס, אך טוען שהוא היה הצד הנסחט בהן. אבל הוא אינו מסביר מדוע לא דיווח לאיש כאשר הוצע לו שוחד, ומדוע המשיך לקיים את השיחות החשאיות הללו שלא תועדו בכל צורה שהיא. ויש לזכור, כי מדובר בכ-15 שיחות לאורך מספר שנים, ולא בשתיים בלבד שאותן הקליט נתניהו.

תיק 4000 התחיל בכלל מחקירה של רשות ניירות ערך נגד בזק. נתניהו לא היה היעד שלה. החקירה התגלגלה משם. הניסיון של נתניהו לגמד את קשריו עם וואלה - "שתיים וחצי ידיעות חיוביות" - התנפץ אל מול הראיות. ולא פחות חשוב: על-פי כתב החשדות, חלק ניכר מלחציו נועדו להקטין ואף להעלים ידיעות שליליות - ואת זה הרבה יותר קשה לאתר בדיעבד, כאשר מנסים תומכיו להראות שאתר וואלה היה ונותר עוין כלפיו. כתב החשדות מראה, כי יש ראיות חפציות להוכחת הקשר הפסול ואף הפלילי: מסרונים מפורשים ביותר שכתב אלוביץ לאנשיו.

הטענה המרכזית של נתניהו בתיק 4000 היא: פעלתי בעצת הדרג המקצועי, דפקתי את בזק, תראו כיצד היא התדרדרה. כתב החשדות מעלה, כי נתניהו פעל נגד הדרג המקצועי, כאשר הסכים לאשר את מיזוג yes-בזק בלא להתנות אותו בהסכמת בזק לרפורמה בשוק הסיטונאי (שימוש בתשתיות שלה בידי מתחרותיה). סביר להניח שיש מסמכים המלמדים על כך. וזה שאלוביץ איבד את בזק - לא מוכיח שנתניהו אשם בכך.

טענה נוספת היא: סיקור חיובי אינו שוחד. אבל זה פשוט לא נכון מבחינה משפטית. החוק מגדיר שוחד ככל טובת הנאה הניתנת לאיש ציבור תמורת פעולה הקשורה בתפקידו. יש מי שרוצה כסף, יש מי שרוצה דירה ויש מי שרוצה סיקור חיובי. מה שמבדיל בין יחסים סבירים של שלטון-עיתון לבין יחסי שוחד, הוא גם ההיקף, גם הצד היוזם וגם התמורה. על-פי כתב החשדות, בכל אלו - יחסי נתניהו-אלוביץ היו הרבה-הרבה מעבר למה שניתן לתאר כיחסים סבירים.

טענת פרנויה חדשה מבית מדרשו של הימין היא, שהתיקים נגד נתניהו בכלל נועדו למנוע את חזרתה של שקד למשרד המשפטים, וזאת בשליחותו של ניצן (ששקד אינה מוכנה אפילו לחשוב על מינויו לבית המשפט העליון) וכדי לבלום את הרפורמה שהיא חוללה בבית המשפט העליון. התיאור הקונספירטיבי הזה מחייב שיהיו עשרות רבות של קציני משטרה ואנשי פרקליטות, שכולם ישתפו פעולה עם התוכנית העבריינית הזאת, שלא יהיה שם אפילו אחד שיקום ויצעק "מה אתם עושים", שלא יהיה אפילו בדל פקפוק שאיכשהו ייצא החוצה, שלא יהיה אפילו אחד שיחשוב שנתניהו חף מכל חטא. 28 פרקליטים, מלבד ניצן, השתתפו בדיונים אצל אביחי מנדלבליט. איש מהם - שוב: איש מהם - לא חשב שצריך לסגור את כל התיקים נגד נתניהו, ובוודאי שלא את תיק 4000 שהוא החשוב והחמור שבהם. חילוקי הדעות היו בשאלה באלו עבירות להאשים אותו. לפי התיאוריה הזאת, רוח המפקד ואולי שאפנות אישית ואולי חתרנות נגד הדרג הפוליטי ואולי עבריינות דבקו בין היתר בכל אלו: מפקד היחידה הארצית לחקירות הונאה, שני מפקדים של אגף החקירות והמודיעין, מפכ"ל המשטרה, המשנה לפרקליט המדינה (פלילים), המשנה לפרקליט המדינה (עניינים מיוחדים), פרקליט מחוז חיפה (פלילי), פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), סגן פרקליטת מיסוי וכלכלה, מנהלת מחלקת ניירות ערך בפרקליטות מיסוי וכלכלה, מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה, סגנית מנהל המחלקה הפלילית, המשנה ליועץ המשפטי (פלילים), המשנה ליועץ המשפטי (תפקידים מיוחדים). תבינו לבד כמה שזה מופרך.

אני מכיר אישית את פרקליטת מיסוי וכלכלה, ליאת בן-ארי שווקי, ואת סגנה, יוני תדמור. הם אלו שהובילו את תיק הולילנד ושלחו לכלא את אהוד אולמרט. אין לי מושג מה הדעות הפוליטיות שלהם. אני כן יודע, שמדובר באנשי מקצוע מעולים, ישרים כסרגל. אני לא מעלה על דעתי שהם הטו את שיקול דעתם המקצועי בשל שיקולים זרים. יש הטוענים, כי בן-ארי יישרה קו עם הממונים עליה מתוך תקווה להחליף את ניצן בסוף השנה. אז הנה עובדה שלא התפרסמה עד כה. מאחר שניצן מסיים את כהונתו בסמוך למועד המקורי של הבחירות לכנסת ה-21, שקד התכוונה להתחיל בהליך מינוי מחליפו חצי שנה קודם לכן, כדי שהיא תהיה זו שתמנה את פרקליט המדינה הבא. נכון שמדובר בהליך של ועדת איתור, אבל שקד יכלה למשל להורות לוועדה להגיש לה שלושה שמות ולקבוע שתהיה לפחות מועמדת אישה אחת. כלומר: שקד יכלה לקדם את המינוי של בן-ארי (שמבחינה אוביקטיבית היא המתאימה ביותר לתפקיד). בן-ארי מלווה את התיקים מאז אפריל 2017. את חוות דעתה היא הכינה בחודשים האחרונים של 2018, לפני הקדמת הבחירות. בן-ארי סברה שיש להעמיד לדין את נתניהו בכל שלושת התיקים על עבירות שוחד. אם קידומה האישי היה עומד בראש מעייניה, היה מצופה שהיא תנקוט בקו רך יותר, כדי לרצות את שרת המשפטים ואולי גם את ראש הממשלה לקראת בחירת פרקליט המדינה הבא. מהבחינה הזאת, בן-ארי פעלה בניגוד לאינטרס האישי שלה. בשל תפקידה המאוד-מרכזי של בן-ארי בפרשות נתניהו, די בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לכל תיאוריית הרדיפה.

הפרנויה של הימין כה גדולה, עד שיש בו מי שמביא "הוכחות" לכך שתיקי נתניהו נתפרו כדי להיפטר משקד: הרי הפרקליטות כבר תפרה תיקים לכל מי שניסה או עלול היה לנסות לשנות את המערכת - יעקב נאמן, אביגדור קהלני, רפאל איתן, חיים רמון; וכאשר לא הצליחו לתפור תיק במישרין, עשו זאת לראשי הממשלה של אותם שרי משפטים - אהוד אולמרט (בגלל דניאל פרידמן) ונתניהו (בגלל שקד). נניח בצד את העובדה שתיק נאמן לא נתפר, ושלאחר מכן הוא שוב היה שר המשפטים. נניח בצד את העובדה שרמון ואולמרט הורשעו (טוב, הרי מבחינת הימין המופרע זה לא מלמד דבר, אלא רק מוכיח שגם בתי המשפט הם חלק מהקנוניה). אם לשיטת חובבי הקונספירציות הללו המערכת כבר תפרה תיקים לשרי משפטים, מדוע היא לא עשתה זאת גם לפרידמן ושקד? מדוע ללכת במסלול כזה עקיף ומסובך של תפירת תיק לראש הממשלה? אבל אל תצפו לתשובות הגיוניות ממי שחשיבתו מופרעת. כתימוכין לתיאוריית הקונספירציה שלו, מוכן הימין אפילו לאמץ לחיקו את אהוד אולמרט, שבכל יום אחר הוא מוקצה מחמת מיאוס. ב-200 עמודי השקרים שבספרו טוען אולמרט שהוא הורשע על לא עוול בכפו, והימין הפרנואידי מוכן להאמין לו. הבעיה היא, שאולמרט מייחס את "הפללתו" למו"מ המדיני שניהל - מו"מ שכמובן עמד בניגוד מוחלט לעמדות הימין. אפילו אולמרט לא טוען שהמטרה הייתה להיפטר מפרידמן. במילים אחרות: הימין נותן לאולמרט טענת הגנה מופרעת שאפילו הוא לא העלה. ועוד הערה קטנה: הפרנויה כה גדולה, עד שראיתי שיש אפילו מי שממציא אדם שלא היה ולא נברא כחלק ממנה. לפי אחד מדוברי הקונספירציות, היועץ המשפטי שתפר את התיק לרפול היה יאיר קליין. מעולם לא היה יועץ משפטי ששמו הפרטי היה יאיר, מעולם לא היה יועץ משפטי ששם משפחתו קליין. תראו עד לאן הטירוף מגיע.

טענה נוספת של מצדדי נתניהו היא אכיפה בררנית: חברי כנסת שקיבלו תקשורת אוהדת מידיעות אחרונות תמורת תמיכתם בחוק ישראל היום אינם נותנים את הדין; אהוד אולמרט לא הועמד לדין על מתנות שקיבל הוא מחבריו. אלא שטענת אכיפה בררנית אומרת בעצם: עשיתי את מה שמיוחס לי, אבל אין זה הוגן שמעמידים לדין רק אותי. לכן, עצם העלאתה היא סוג של הודאה (ציבורית, לא משפטית). חוץ מזה, אכיפה בררנית היא בין שווים ולא בין שונים. יש הבדל עצום בין חבר כנסת מן השורה שמקבל כמה כותרות מלטפות, לבין ראש ממשלה שמתערב בצורה אובססיבית ומתמשכת בתכניו של אתר חדשות. ולמדינה מותר לומר: מה שהסכמנו להחליק לפני עשור, איננו מה שאנחנו מסכימים להחליק כיום; השחיתות גואה וצריך להילחם גם בארגזי שמפניה ולא רק במעטפות כסף, גם אם בעבר ויתרנו לראש ממשלה שקיבל עטי יוקרה.

התגובה של נתניהו ותומכיו לכתב החשדות מזכירה לי את זו של הרפובליקנים בקונגרס לעדותו של מייקל כהן נגד דונלד טראמפ: מדובר בשקרן. הם לא שאלו אף שאלה אחת לעניין, כזו שתוכל לקעקע את דבריו של כהן - למרות שהיו לא מעט שאלות כאלו. גם נתניהו ולהקת המעודדות שלו רק מדברים על רדיפה ואפליה והטיה - ולא נותנים שמץ הסבר ענייני לטענות נגדו. מי שיש לו הסברים משכנעים, מספק אותם. מי שטוען שרודפים אותו, מוכיח זאת.

אולי נתניהו שומר את הכל לשימוע, אבל משהו הוא יכול לתת כבר עכשיו - במיוחד אם לשיטתו הכל מיועד להטות את תוצאות הבחירות. אם נתניהו באמת מאמין שמנדלבליט וניצן ובן-ארי פועלים ממניעים פוליטיים ושהם עלולים להצליח - חובתו לדמוקרטיה הישראלית הוא להוכיח זאת כעת, גם במחיר אישי מסוים. נכון לעכשיו, הוא נמנע מלעשות זאת ומעדיף לגלם את הקורבן. אותי זה לא משכנע.