1. בצלאל סמוטריץ' בא (יום ה', 14.3.19) לבית המשפט העליון מתוך בוז, ושלא יספר סיפורים על כך שהוא רוחש לו כבוד. סמוטריץ' לא בא להביע עמדה בדיון על פסילתם או אי-פסילתם של
מיכאל בן-ארי ו
איתמר בן-גביר. הוא לא בא למתוח ביקורת. הוא בא להפגין את היחס האמיתי שלו לבית המשפט: בוז.
יהיה מי שיטען שבית המשפט העליון הרוויח ביושר את הבוז הזה. זוהי טענה מסוכנת ביותר. יש הבדל גדול מאוד בין ביקורת לגיטימית וחיונית לבין בוז שאיננו לגיטימי. כאשר מותחים ביקורת - עושים זאת מתוך איכפתיות ורצון לשנות. כאשר מביעים בוז - עושים זאת מתוך זלזול המוביל להתעלמות.
אוי לנו ואבוי לנו אם נגיע למצב בו היחס לבית משפט כלשהו - מתביעות קטנות ועד לבג"ץ - יהיה של בוז, זלזול והתעלמות. זו תהיה אנרכיה. אנשים יקחו את החוק לידיהם. העבריינות תהיה לדרך חיים. הביטחון האישי ייעלם. שופטים יפלו קורבן לתקיפות פיזיות. זה לא יהיה D9 על בית המשפט העליון, אלא פצצת אטום על החברה הישראלית.
2. סמוטריץ' הוא עורך דין בהשכלתו ואמור לדעת את הכללים הבסיסיים ביותר של דיון משפטי: עורכי הדין הם המדברים, והצדדים יכולים לדבר רק אם אינם מיוצגים. סמוטריץ' לא היה צד לדיון בנושא בן-ארי ובן-גביר, והוא לא ייצג איש מהם. אין, לא הייתה ולא יכולה להיות לו זכות דיבור בדיון.
יתרה מזאת: כבר בתחילת הדיון מנעה הנשיאה
אסתר חיות מחברות הכנסת
תמר זנדברג ו
סתיו שפיר לדבר. כלומר: לא היה פה איזשהו קיפוח של הימין, רחמנא ליצלן, אלא שמירה על סדרי הדיון. בדיוק כמו ששופט לא יכול להיכנס לאולם המליאה בכנסת ולדבר, חבר כנסת לא יכול להיכנס לאולם המשפט ולדבר. על אחת כמה וכמה, חבר כנסת היוצא נגד מה שלטענתו מהווה התערבות יתר של הרשות השופטת בענייני הרשות המחוקקת. על זה נאמר: טול קורה מבין עיניך.
3. שעות אחדות לאחר ההתפרצות של סמוטריץ' בבית המשפט העליון, חולל הפרובוקטור האלים
אורן חזן אירוע משלו באוניברסיטת תל אביב. הוא נכנס למפגש שערכה אגודת הסטודנטים עם פוליטיקאים מכל המחנות כאשר בידו מגאפון ומנע מזנדברג לדבר. ההתפרעות של חזן קיבלה פחות הד תקשורתי, אך פורסמה בכל זאת - וכך חזן, כמו סמוטריץ', השיג את מטרתו: כותרת שתחזק אותו בעיני בוחריו הפוטנציאליים.
קשה מאוד להחליט כיצד להגיב על פרובוקציות כאלו. להתעלם מהן? אי-אפשר; הרי חזן מנע כמעט בכוח מזנדברג לדבר, וסמוטריץ' ניסה להפריע לדיון בעליון. להגיב עליהן? זה משחק לידיהם של הפרובוקטורים, שכאמור כל רצונם הוא לקבל חשיפה תקשורתית. אין פתרון טוב להתלבטות הזאת.
4. פרוטוקול הדיון מעלה, שהדיווח התקשורתי על חילופי הדברים בין חיות לסמוטריץ' לא היה מלא. כאשר קוראים במלואם את דבריה של חיות, רואים בדיוק למה התכוונה.
סמוטריץ' החל לדבר בלא לקבל רשות, וכאמור - כאשר אין לו כל מעמד בדיון. על-פי הדיווח בתקשורת, חיות אמרה לו: "מר סמוטריץ, תכבד את כללי המקום. פה זה לא הכנסת". הנוסח של הפרוטוקול הוא: "מר סמוטריץ, יש לאדוני משהו לומר? פה לא מתפרצים ופה לא צועקים. כאשר אדוני כאן, יתנהג בכללי המקום". עם זאת, חילופי הדברים הבאים מלמדים שחיות אכן הזכירה את הכנסת.
סמוטריץ': "אני מבקש כי כבודכם תכבדו את הכנסת. אני מכבד מאוד את בית המשפט הזה, ואני מבקש כי גם גבירתי תכבד גם את הכנסת. אנו הנושא של הדיון כאן. הנושא הוא חברי כנסת. אל תזלזלו בנו. האמירה של גבירתי האב בית דין 'אל תצעקו כאן, אתם לא בכנסת' - אני מבקש כי כבודכם תכבדו אותנו".
כעת שימו לב לדבריה המלאים של חיות: "בכנסת יש קריאות ביניים וזה מקובל שם. אצלנו זה לא מקובל. פה זה לא הכנסת, זה אומר שיש כאן סדרי דין אחרים. זה לא עניין של זלזול. אדוני בוחר לקחת את זה למקומות שהוא בוחר לקחת, כנראה שיש לאדוני סיבה. אדוני לוקח את זה למקומות לא ראויים. ח"כ שפיר היא אומנם פוליטיקאית, אך אי-אפשר לעשות סימטריה בין הדברים. אנו לא איפשרנו לפוליטיקאים לעשות זאת. לגבי ד"ר בן-ארי - כן נאפשר זאת. כי הוא המשיב כאן. ח"כ פריג', גם אדוני מתבקש לשבת. ח"כ שפיר, גם גבירתי תשב. הפוליטיקאים לא ידברו כאן".
כלומר: חיות מנעה מכל הפוליטיקאים לדבר, והסבירה שבבית המשפט - בניגוד לכנסת - אין קריאות ביניים. היא אף הלכה לקראתו של בן-ארי ואפשרה לו לדבר, למרות שעורך דינו טען באריכות קודם לכן. הגרסה של סמוטריץ' היא לכל הפחות הוצאת דברים מהקשרם, אם לא כוזבת.
5. שתי הערות לסיום לסמוטריץ'. האחת: אני חבר בבית היהודי, היה לי קשה לבלוע אותך כחלק מהרשימה המשותפת, קשה לי עוד יותר עם בן-ארי ובן-גביר, וההתנהגות שלך אתמול גורמת לי שוב להתחבטויות קשות. אם המטרה שלך הייתה לשכנע מצביעים - אותי אולי הצלחת לשכנע לא להצביע בעדך.
השנייה: לא נראה לך מוזר, שכאשר חיות אמרה "פה זה לא הכנסת" פירשת את זה אוטומטית ומיידית כעלבון?
