מה יהיה כעת גורלו של תיק 3000, כאשר עד המדינה
מיקי גנור משנה את גרסתו? השורות הבאות נכתבות בזהירות, משום שרב הנסתר על הנגלה - בפרשה כולה ובהתפתחויות של היממה האחרונה.
נזכיר את מה שידוע היטב: עד מדינה הוא עבריין המפליל אחרים תמורת הקלות לו-עצמו. כלומר, מלכתחילה מדובר באדם בעייתי. לכן נקבע שעדותו חייבת להיות מגובה בראיות נוספות - אך לא במקרה של שוחד, בשל העובדה שמדובר בעבירה המתרחשת במסתרים ולעיתים קרובות אינה מותירה הוכחות; זה לא רצח בו יש גופה, או שוד בנק בו נלקחים שטרות.
עד מדינה בתיק שוחד חייב להיות אמין ברמה שלא תותיר ספק סביר - וזהו רף גבוה. לכן, התביעה תמיד תרצה להגיש בכל זאת ראיות שיחזקו את עדותו. הראיות הטובות ביותר הן כמובן אלו שקיימות בכתב: חוזים, העברות בנקאיות, מסרונים, תכתובות דוא"ל, רישומים מזמן אמת. וכאן הסיפור בתיק 3000 מתחיל להסתבך.
קודם כל, אמינותו של גנור ספגה מכה אנושה. News1 חשף לפני שנה וחצי, שהוא מסר לעוה"ד
נתי שמחוני ו
רם כספי גרסאות הפוכות מאלו שמסר למשטרה. גנור אמר להם, כי הוא העלים הכנסות במיליוני שקלים, הוא העבריין היחיד בפרשה ולא שילם שוחד לאיש. המשטרה החליטה להעדיף את הגרסאות שמסר לה ולייחס למעורבים האחרים עבירות שוחד.
שאלה נכבדה היא, האם ניתן יהיה לחשוף בבית המשפט את מה שאמר לעורכי הדין. חיסיון עו"ד-לקוח הוא כמעט מוחלט, רק גנור יכול לוותר עליו - והוא לא יעשה זאת אם הדבר יערער את גרסתו המאוחרת יותר. הסכם עד המדינה עימו לא נחשף, ואיננו יודעים האם התחייב בו לוותר על החיסיון במידת הצורך. זה איננו סעיף קבוע בהסכמים כאלו;
שמואל דכנר סירב, במשפט
הולילנד, לוותר על החיסיון וסיפר רק את מה שרצה על שיחותיו עם עורכי דינו. מצד שני, אם מדובר בראיות כה משמעותיות - ההגנה יכולה לדרוש לכפות עליו לוותר על החיסיון.
News1 גם חשף, כי בשעתו הודח גנור משייטת הצוללות בשל בעיות אמינות. זה יכול לשמש את ההגנה כדי להראות שמדובר בשקרן ותיק, אך התביעה תטען שאין רלוונטיות למה שקרה לפני עשרות שנים. ההגנה כמובן תצביע, כמו תמיד עם עדי מדינה, גם על טובת ההנאה הניכרת שקיבל בדמות הסדר מקל יחסית - שנת מאסר וקנס של 10 מיליון שקל - כמניע לשקר. ספק אם כל אלו מספיקים כדי לערער את אמינותו במידה שתיצור ספק סביר.
מה שקרה אמש עשוי לשנות את התמונה. לא מדובר במשהו שאירע לפני שנים רבות או בגרסאות העשויות להישאר חסויות מפני בית המשפט. מדובר בחומרי חקירה מתועדים, שהביאו את המשטרה לעצור את גנור ושהמדינה חייבת למסור במלואם להגנה. נכון שהוא מסר קודם לכן עשרות עדויות וכמות גדולה של מסמכים, אך כעת תאמר ההגנה: המדינה עצמה טוענת שהאיש שקרן ומשבש הליכים - אז כיצד היא מצפה שבית המשפט יאמין לו? היא גם תטען שהמדינה מדברת בשני קולות - מצב פסול: עוצרת את גנור בנימוק שהוא שיקר לה, אך מאמינה לו כדי להאשים אחרים.
החוק מאפשר לתביעה להגיש לבית המשפט עדויות סותרות של עד מטעמה, אם הוא מוכרז כעד עוין. אלא שבמקרה של גנור, אם ידבק בגרסתו החדשה, הבעייתיות היא משולשת. ראשית, ההחלטה על הכרזה כעד עוין מצויה בידי בית המשפט וצריך שיהיו למדינה נימוקים משכנעים לעשות זאת. שנית, כאן לא מדובר על עד שמפתיע את התביעה על דוכן העדים, אלא בכזה שהתביעה יודעת מראש שאינו מתכוון לספק את הסחורה. שלישית, הוא חייב לאמת על הדוכן את המסמכים שמסר - וכעת עשוי שלא לעשות זאת, ואז יהיה קשה מאוד (ואולי בלתי אפשרי) להגיש אותם.
חייבים לומר, שהגרסה החדשה של גנור - כפי שפורסמה באמצעי התקשורת - נשמעת בעייתית, בלשון המעטה. לדבריו, הוא לא שילם שוחד אלא "דמי ייעוץ". אך למי? למפקד חיל-הים? לסגן ראש המועצה לביטחון לאומי? ממתי הללו הם יועצים של נציג חברה זרה העושה בישראל עסקות במיליארדים? ואפילו הגרסה הזאת מסבכת חלק מן החשודים במרמה והפרת אמונים. אבל הנקודה המרכזית היא חוסר האמינות שלו. עד מדינה הוא בעייתי; עד מדינה עם שתי גרסאות הוא בעייתי כפליים; לגנור כבר יש שלוש גרסאות.
ייתכן שהתמונה שונה, אם בידי המשטרה ראיות שאינן קשורות לגנור - למשל: מסמכים בנקאיים או גרסאות מפלילות של מעורבים אחרים. אך אין ספק שהוא הציר המרכזי של הפרשה כולה, ומבחינה זאת אירועי היממה האחרונה לכל הפחות מערערים את יסודותיו של תיק 3000. האם הוא יקרוס? נצטרך לחכות כדי לדעת.
