מה מתכנן
מיקי גנור לטעון, אם וכאשר יועמד לדין בפרשת הצוללות ואם וכאשר יזומן להעיד מטעם התביעה במשפטם של יתר המעורבים? דברים שאמר סניגורו, עו"ד
בועז בן-צור, ודברים שדלפו מחקירתו השבוע מלמדים שהוא נוקט בשני כיוונים: עובדתי ומשפטי. השאלה היא, האם הם יוכלו לעלות בקנה אחד.
נתחיל מהכיוון המשפטי, שהוא ברור לגמרי. בן-צור אמר אתמול (יום ה', 21.3.19) בבית המשפט המחוזי מרכז: "העורר הגיע מיוזמתו למשטרה ואמר: אני רוצה להתייחס להיבטים מסוימים בעדויות שנתתי במהלך חקירתי. אציין, כי אמר שלא חוזר בו מהעובדות שפורטו, ויש לו הסתייגויות ממסקנות או פרשנויות שניתנו במהלך החקירה. הוא לא חזר בו מנתונים עובדתיים שמסר, אלא לפרשנות משפטית הנוגעת לשוחד או קבלת דמי ייעוץ. העמדה הבסיסית של העורר, שבמהלך החקירות הוא תיאר העובדות בצורה מסודרת. יש משמעות משפטית של הבאת סט מסוים של עובדות".
כלומר: גנור יטען, שהוא לא חוזר בו מעדותו, אלא מן ההשלכות שלה. הוא מודה שנתן כספים לעובדי מדינה, אך כעת גרסתו היא שלא היה מדובר בשוחד בלתי חוקי אלא בדמי ייעוץ חוקיים. חייבים לומר שזו גרסה בעייתית: ממתי בעל אינטרס נותן דמי ייעוץ לעובדי מדינה הקשורים בעסקיו? לא משנה כיצד הצדדים קוראים לזה, אלא מה המשמעות המשפטית. וכאשר עובד ציבור מקבל כסף ממישהו שקשור לתפקידו, חזקה שזהו שוחד. ואפילו אם איכשהו ייקבע שזה לא שוחד, עדיין מדובר על
ניגוד עניינים חריף המגיע לכדי מרמה והפרת אמונים.
הכיוון העובדתי הוא המעניין יותר, ואף עשוי להיות המשמעותי יותר. בדיון בבית משפט השלום בראשון לציון אמר בן-צור, כי חלק מגרסאותיו של גנור לאחר חתימת הסכם עד המדינה, "ניתנו לאחר תדרוך שלו בחדר החקירות שאינו מתועד". הוא חזר בו מן הדברים לנוכח הערה של השופטת
עינת רון, אך הרמז ברור. לכך יש להוסיף את גרסתו של גנור, כפי שחשף גיא פלג: "אני אדם מבוגר ולא בריא. זה היה ידוע לחוקרים ולפרקליטות, ולמרות זאת הפעילו עלי לחצים כבדים ביותר. איימו שיעצרו את בני משפחתי וייקחו את כל רכושי".
מי שמכיר הליכים פליליים ופסקי דין, ממש לא נופל מהכסא לנוכח טענות אלו. התופעה של "תשאולים נעלמים" - כפי שמכנים אותה בתי המשפט - היא נפוצה ונמשכת למרות שברור לכל שהיא בלתי חוקית ולמרות שבתי המשפט מוקיעים אותה שוב ושוב. בתשאולים הללו, משוחחים חוקרים עם נחקרים בלא תיעוד - לא חזותי ולא בכתב - ולאחר מכן, במקרה הטוב, רושמים זכרון דברים חד-צדדי המתיימר לתאר את מה שנאמר. יש מקרים בהם אפילו זה לא נכתב.
השיחות הללו מתקיימות בעת הפסקות בחקירות הרשמיות (לעיתים הן מכונות "הפסקת סיגריה", למרות שהן מתארכות לזמן המספיק לעשן קופסה שלמה), ולא פעם - לאחריהן פתאום מוסר החשוד גרסה המפלילה אותו. זה קרה אפילו בתיקי רצח, זה קרה בתיקים של טרור יהודי, זה קרה בתיקי שוחד. המשטרה והפרקליטות כנראה בונות על כך, שאם החשוד/הנאשם יטען שזה מה שאירע - בית המשפט יעדיף את גרסאות החוקרים.
גם הפעלת לחצים עלולה להיות בלתי לגיטימית. מותר בהחלט לחוקרים להטיח בחשוד, שאם יורשע - הוא יישלח לשנים רבות לכלא וייקנס בסכומי עתק. לעומת זאת, אסור להם לאיים שיעצרו חפים מפשע, ודאי שלא את בני משפחתו. אסור להם לנצל לרעה את מצבו הגופני של החשוד, למשל העדר שינה, ובוודאי שאסור להתעלם ממחלה או מצב בריאותי רלוונטי.
גנור טוען ששני הדברים הפסולים הללו אירעו בחקירותיו: גם אמירות מחוץ לחדר החקירות שגרמו לו לומר לחוקרים מה שרצו, וגם איומים שסייעו לשבור אותו. אם גנור יועמד לדין, הטענות הללו יתבררו במלוא היקפן - מן הסתם במסגרת משפט זוטא על הגשת הודאותיו. ואם אם יזומן להעיד נגד אחרים, אזי אפילו אם יחזור על הדוכן על גרסאותיו המפלילות - ההגנה תעשה שימוש נרחב בטענותיו הנוכחיות על נסיבות מסירתן של גרסאות אלו.
חייבים לזכור, שאין המדובר בטענות שיתקבלו בנקל על-ידי בית המשפט. החזקה (ההגיונית) היא, שרשויות החקירה פועלות כחוק; מי שטוען אחרת, הוא שצריך להוכיח זאת. במקרה של גנור, מדובר באדם שכבר הודה בעבירות שחיתות רחבות היקף ומשנה את גרסאותיו - לא דבר שממש עוזר לו לבסס אמינות. הוא גם יישאל מדוע לא העלה טענות אלו במשך שנה וחצי, במיוחד בדיונים על הארכת מעצרו. מצד שני, השופטים יושבים בתוך עמם ומכירים את המציאות בה חוקרים אכן משתמשים בשיטות פסולות, כולל (ואולי בעיקר) בתיקים רבי משמעות ובעבירות חמורות.
לגנור תהיה עוד בעיה: על פניו, שני הראשים של טענותיו אינם יכולים לדור זה לצידו של זה. אם הוא טוען שגרסאותיו הוצאו בצורה בלתי לגיטימית, כיצד זה שהוא גם טוען שאינו חוזר בו מן העובדות אלא רק מן הפרשנות המשפטית? גם הסתירה הלכאורית הזאת תקשה עליו בהליכים העתידיים. ובכלל, עדיין רב הנסתר על הנגלה בנוגע למהלך הדרמטי של גנור, וייתכן שעוד צפויות לנו הפתעות.
