ביקורו של הנשיא רוחאני בעירק (11- 13 במרס) שזכה לכיסוי תקשורתי נרחב עורר תשומת לב בקרב גורמים, מבית ומחוץ, שהכתיבו את התנאים להוצאתו אל הפועל. בעבור נשיא אירן, הנוהג לפקוד בתדירות גבוהה בירות שונות ברחבי העולם, הביקור בעירק השכנה הוא הראשון מאז נכנס לתפקידו בשנת 2013. אומנם קדמה לביקור שורת מפגשים בדרגים שונים, כביקורו של שר החוץ זריף בחודש ינואר האחרון ושל שר הנפט האירני. אולם בהתחשב באופי היחסים ומנופי ההשפעה האירנית בעירק היה זה אך טבעי שביקור זה יקרום עור וגידים במועד מוקדם יותר.
נראה כי עד כה היה זה מפקד כוח קודס, קאסם סולימאני, ולא בכירי משרד החוץ האירני, המוציא לפועל של מדיניות החוץ האירנית בעירק. תבנית דואלית זו, המאפיינת את התנהלותה של הרפובליקה האיסלאמית, גורמת ליריבויות פנימיות בין משרד החוץ לממסד הביטחוני והייתה בין הסיבות להגשת התפטרותו של שר החוץ זריף. הלה, הגיש את מכתב ההתפטרות לאחר שלא היה בסוד העניינים ואף לא שותף בפגישות עם נשיא סוריה בעת ביקורו בטהרן בפברואר. ראוי לציין, כי התפטרותו של זריף נדחתה על-ידי רוחאני על-מנת למתן את העצמת כוחם של הקוראים תיגר על מדיניותו.
הסברה הרווחת היא כי עיתוי הביקור בעירק נכרך במישרין בסנקציות הכלכליות שהטיל ממשל טראמפ על הרפובליקה האיסלאמית. טענה זו נכונה ביסודה אך אינה מבהירה מכלול רחב של אינטרסים אירניים שהיוו זרז לקיום הביקור המתוקשר. ברור אפוא, כי החנק הכלכלי ויציאת חברות בינלאומיות מהמרחב הכלכלי האירני מאלצות את קובעי המדיניות בטהרן להרחיב את המסדרון הכלכלי ולפתח אזורי סחר חופשיים עם שכנתם ממערב. יתר על כן, מגבלות הסחר במטבע חוץ מחייבות את סוחרי אירן לתור אחר שווקים בעלי נגישות כלכלית ובהכרח מגבירות את האטרקטיביות של השוק העירקי.
בתנאים אלו מהווה עירק קרקע נוחה עבור אירן לעקיפת הסנקציות. לראיה, שורת ההסכמים שנחתמו בין הצדדים כוללים פיתוח אזורי סחר חופשי לאורך הגבול המשותף, הקמת בנקים בבעלות משותפת, פיתוח תשתיות תחבורה, פיתוח תעשיה בסיוע אירני, אספקת אנרגיה ועוד. הסכמים אלו הובילו להצהרתו של רוחאני כי בכוונת שתי המדינות להגדיל את היקף סחר החוץ ביניהן מ-12 מיליארד דולר ל-20 מיליארד דולר בשנה. עם זאת, המאמץ האירני נובע מגורמים נוספים המסבים דאגה לקובעי המדיניות בטהרן ומן הראוי להביאם בחשבון. התעניינותן של מדינות נוספות בנעשה במרחב העירקי ויוזמות הפיתוח מצידה של ערב הסעודית ומדינות ערביות נוספות נתפסות באירן ככאלו המערערות את מאזן השפעתה.
לראיה, בשבוע הראשון של חודש מרס נערך "פורום סולימאניה" השנתי בהשתתפות נשיא עירק, ברהם סאלח, ובכירים בממסדו שדנו עם נציגים ממדינות ערב ואנשי אקדמיה ביחסי הגומלין בין עירק לשכנותיה. הכנס שנערך תחת הכותרת "עירק ושכנותיה: לקראת סדר אזורי חדש" עסק, בין השאר, במעמדה ותפקידה של עירק לאור התמורות הגאופוליטיות באזור. באותו מעמד הדגישו דוברים שונים, מבית ומחוץ, את הצורך בהידוק הקשר בין עירק למדינות ערב ובהפחתת מידת השפעתה של אירן במרחב. זאת ועוד, מובילי דעה בעולם הערבי קראו לסאלח לבל יאפשר את הפיכתה של עירק ללבנון שנייה, קרי, מניעת אירן מקביעת סדר היום הפנימי במדינה.
ברור אפוא כי ביקור רוחאני היווה תגובת נגד למסר שהושמע ב"פורום סולימאניה". החשש האירני כי מדינות דומיננטיות בעולם הערבי, ובראשן ערב הסעודית, תגברנה את מרחב השפעתן בעירק על חשבון טהרן מצריך את אירן להשקיע סכומי כסף נכבדים בשיקומה ופיתוחה של עירק. יתרה מזאת, הזמנת ראש הממשלה, עאדל עבדול מהדי, לבקר בריאד, כמו גם ביקורו של פאלח אל-פיאד (יו"ר אל-חשד אל-שעבי) שידוע כפרו-אירני, מעלה את רף הדאגה בטהרן. קובעי המדיניות באירן מודעים היטב לדיאלוג המתקיים בין ריאד לבגדד ולמדיניותו של יורש העצר מוחמד בן סלמאן שפועל נמרצות להדק את הקשר הבילטרלי כאלטרנטיבה להגמוניה האירנית.
מקור נוסף לדאגה בצד האירני נובע מהצהרת הנשיא טראמפ כי הוא מעדיף להשאיר נוכחות צבאית בעירק במטרה לפקח על פעולותיה של אירן. נוכחות זו מציבה את הנשיא סאלח בתווך שבין הפטיש לסדן בסכסוך המתמשך בין אירן לארה"ב. מבחינתה של טהרן, נוכחות צבאית אמריקנית בעירק מהווה אתגר בכל הכרוך להפיכתה של עירק למדינת חסות. יתר על כן, נוכחות הכוחות מקשה על החתירה לגיבוש מסדרון קרקעי בין טהרן ללבנון וליצירת נוכחות מתמדת לאורך גבולה הצפוני של ישראל.
מציאות זו מאלצת את קובעי המדיניות באירן להציע סל הטבות חריג ואף לשכוח את חובותיה של עירק בגין אי-תשלום על אספקת חשמל ואנרגיה. בראשית חודש פברואר יצא שר הנפט האירני בהאשמות נוקבות כנגד עירק וטען כי אינה עומדת בהתחייבויותיה כלפי אירן, אינה משלמת עבור אספקת החשמל, ואף נסוגה ממספר הסכמים שנחתמו עמה בתחום הגז והנפט. כל זאת, חרף הבטחותיו של ראש ממשלת עירק כי משק האנרגיה של ארצו תלוי במידה ניכרת באירן ולכן בגדד לא תיטול חלק בסנקציות שהטיל הממשל בוושינגטון. אף על-פי כן, נראה כי הסחר באנרגיה נתקל בקשיים לא מעטים עקב הסנקציות ולכן עירק עושה מאמצים לנווט את דרכה ואינה פוסלת דרכים חלופיות, כדוגמת אספקת חשמל מכווית כאלטרנטיבה לאירן.
ביקור רוחאני נועד לגבור לא רק על האתגרים שניצבים לפתחה של ארצו בתחום מדיניות החוץ אלא אף על מכשולים מבית. אין זה סוד שתפקוד הנשיא האירני וממשלתו מהווים מושא לביקורת מצד מתנגדיו בלשכת המנהיג העליון, באגף השמרני בפוליטיקה האירנית, ואף בממסד הביטחוני. מתנגדיו הגבירו את ביקורתם לאחר פרישת ארה"ב מהסכם הגרעין ואלצוהו להגן על קווי מדיניותו בשלל תחומים - פנים וחוץ כאחד. אין תִמה אפוא שביקורו בעירק ככלל והמפגש עם אייתוללה עלי סיסתאני בפרט, נוצלו לצרכי פנים וקיבלו ביטוי נרחב בתקשורת האירנית. המפגש עם איש הדת הבכיר נוצל על-ידי רוחאני ומשלחתו להעברת מסר המבליט את יוקרת הנשיא ומדיניותו כנגד מתריסיו מבית.
מרכזיותו של סיסתאני בממסד השיעי העולמי והאהדה לה הוא זוכה באירן ומחוצה לה, מציבה אותו ואת פסיקותיו ברמה לא פחותה מזו של המנהיג העליון של אירן. יתר על כן, העובדה כי איש הדת הבכיר, המטיף כנגד כל התערבות זרה בעירק ובורר בקפדנות את פגישותיו הפומביות, ניאות להיפגש עם נשיא אירן ומשלחתו מהווה חיזוק למדיניות רוחאני, נוכח הקו שמוביל מפקד כוח קודס. ראוי לציין, כי פסק ההלכה "חובת התגמול" (פתוא אל-ואג'ב אל-כּפאא) שהוציא סיסתאני, הוביל להקמת ארגון אל-חשד אל-שעבי לאחר כיבוש העיר מוסול בידי ארגון דאעש. עם זאת, לאחר שוך הקרבות קרא סיסתאני ליציאת כלל הכוחות הזרים מאדמת עירק ובכך העביר מסר גם למפקד כוח קודס ואנשיו.
ברור אפוא כי ביקורו של רוחאני בעירק נועד לשמר את מעמדה של אירן כגורם המשפיע בנחרצות על סדר היום הפנימי בעירק - מטרה הנתקלת בקשיים לא מעטים, עקב הביקורת הנוקבת מבית ומחוץ; הקריאה למימוש ריבונותה של עירק; והלחץ המופעל על ממשלת עירק מצד ארה"ב ומדינות בעולם הערבי. תקוותו של הממסד המהפכני היא ששורת יוזמות כלכליות תובלנה ליצירת מסדרון כלכלי בין שתי המדינות שיאפשר חדירה מסיבית של סחורות ושירותים אירניים למרחב העירקי.
לא זו אף זו, מסדרון כלכלי זה יאפשר לאירן לעקוף את הסנקציות שהוטלו עליה ואף יעלה בקנה אחד עם המסדרון הקרקעי שנועד לקדם את "ציר ההתנגדות" המופנה בעיקר כנגד ישראל. מבחינת הנשיא רוחאני, סבב הפגישות שקיים עם בכירים בממסד העירקי ובפרט עם אייתוללה סיסתאני עשוי להיחשב כהצלחה, אך אין בו על-מנת להפחית מעוצמת האתגר הכלכלי הניצב לפתחו בשל הסנקציות והקשיים הפוליטיים שמציבים לו יריביו מבית.
