הליכים משפטיים אינם מתנהלים בכיכר העיר ואינם מוכרעים בחוצותיה, ואפילו לא בקלפיות. הליכים משפטיים מתנהלים ברשויות המופקדות עליהם - המשטרה והפרקליטות - ומוכרעים בבית המשפט. הצבעה בבחירות אינה משאל עם על חפות או אשמה; אלו נקבעות אך ורק בהתאם לראיות ולחוק.
האם העם יכול לבחור למנהיגו אדם מושחת? ממש לא. החוק מונע ממי שהורשע בעבירה שיש עימה קלון להתמודד לכנסת ולהתמנות לשר במשך שבע שנים מיום הרשעתו או מעת סיום מאסרו, לפי המאוחר שבהם. לא די בריצוי העונש; צריך לעבור זמן משמעותי עד שעבריין רשאי להתיישב על ספסלי הכנסת או ליד שולחן הממשלה. מכאן, שהמחוקק - הכנסת עצמה, נבחרי הציבור - מבין היטב שלא כל אחד יכול להצטרף לשורותיו.
האם העם יכול לבחור למנהיגו אדם החשוד בשחיתות? ממש כן. כל עוד החוק מאפשר זאת, איש אינו יכול למנוע בחירה שכזאת. ומן הראוי שהחוק יאפשר זאת, בשל חזקת החפות שאיננה סיסמה בלבד. במדינה דמוקרטית, כל אדם הוא חף מפשע עד שבית משפט מוסמך יקבע את אשמתו לאחר הליך הוגן ותקין. וכל עוד הוא חף מפשע, אין לשלול ממנו זכויות - ודאי שלא את זכות היסוד להיבחר.
בנימין נתניהו הוא עדיין בחזקת חף מפשע. לכן, הוא היה רשאי להתמודד לראשות הממשלה ואין שמץ של פגם בבחירה בו. אם יורשע סופית בעבירה שיש עימה קלון - יהיה חייב להתפטר, כמצות חוק יסוד הממשלה. אם יועמד לדין - לא תחול עליו חובה חוקית שכזאת; ניתן יהיה להתווכח על השאלה האם יש לדרוש זאת ממנו בהיבט הציבורי והמוסרי. אך אנחנו עדיין לא שם. נכון ל-9 באפריל 2019, נתניהו היה מועמד לגיטימי והבחירה בו היא לגיטימית.
מה שאיננו לגיטימי, הוא הניסיון לתאר את נצחונם של נתניהו והליכוד כהכרעה של רוב העם נגד העמדתו לדין. קודם כל, זה לא נכון מבחינה פורמלית: הבחירה הייתה ברשימות מועמדים ולא באדם ספציפי; הליכוד קיבל 26.45% מהקולות - ממש לא רוב; והציבור לא נשאל האם לדעתו צריך או לא צריך להעמיד לדין את נתניהו. אבל ההיבט הפורמלי הוא משני כאן. מה שחשוב הוא ההיבט המהותי.
יש דרך מקצועית לקבוע אשמה או חפות: חקירה, העמדה לדין, פסק דין. אין שום דרך אחרת. הציבור אינו מחליט בקלפי האם מאכל מסוים בריא או מזיק; הדבר נקבע בבדיקות מעבדה מקצועיות. הציבור אינו מחליט בקלפי מהי המהירות המירבית בכביש מסוים; הדבר נקבע בחישובים של אנשי מקצוע. והציבור אינו מחליט בקלפי מי זכאי ומי אשם; הדבר נקבע בידי בית משפט מקצועי.
בישראל אין מושבעים, אלא שופטים מקצועיים. אבל פתאום אומרים לנו, ש-4 מיליון ישראלים שימשו כחבר מושבעים ענק, ושהם בחנו את הראיות ושמעו את הטענות ורבע מהם החליטו שלא להעמיד לדין את נתניהו. זוהי טענה תלושה מן המציאות, מגוחכת, אבסורדית, חסרת כל היגיון. כמעט קשה למצוא מילים לתאר אותה.
אם נמשיך את הקו הזה של תומכי נתניהו, אפשר להגיע איתו בקלות לתוצאות מטורפות לחלוטין. לפי הקו הזה, אם ראש ארגון הפשיעה יצחק אברג'יל יתמודד לכנסת וייבחר - תהיה הפרקליטות חייבת להפסיק את המשפט נגדו ולשחרר אותו, משום שכמה רבבות ישראלים בחרו אותם לנציגם. לפי הקו הזה, מחבלים שטרם הורשעו יוכלו להיבחר לכנסת וכך לזכות בכרטיס יציאה מן הכלא. כן, זה בדיוק אותו קו: אם הציבור בוחר בחשוד - סימן שאסור להמשיך את ההליכים נגדו.
אין שום זיקה בין הבחירות לבין ההליך המשפטי. כשם שאדם לא נכלא רק משום שהציבור דורש זאת, כך אדם לא משתחרר רק משום שהציבור דורש זאת. במדינה דמוקרטית שומרת חוק, יש בחירות חופשיות ויש מערכת משפט חופשית. יש לכל אדם חזקת חפות וזכות להיבחר, ויש חובה להעמיד לדין ולהעניש כל מי שעובר על החוק. כל סטייה מאחד משני העקרונות הללו, משמעותה חתירה תחת עקרונות יסוד של מדינה דמוקרטית שומרת חוק. והם חלים אפילו על בנימין נתניהו.
