ברוך הגב(י)ר

אם המינוי של בצלאל סמוטריץ' לשר המשפטים הוא הזוי ומסוכן, אזי מינויו של איתמר בן-גביר לוועדה לבחירת שופטים הוא מטורף והרסני. בן-גביר יבוא לוועדה הזאת עם מטרה אחת בלבד: להפוך את בתי המשפט בכלל ואת בית המשפט העליון בפרט למכשיר פוליטי בידי הימין. וככה בדיוק נולדות דיקטטורות. על-פי דיווח בישראל היום (יום ה', 25.4.19), בליכוד בודקים את האפשרות למנות את בן-גביר לוועדה - כנציג האופוזיציה. הרעיון הולך כך: רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' יתמנו לשרים מטעם איחוד מפלגות הימין. הכנסת תאשר את החוק הנורבגי, לפיו שרים יפרשו מהכנסת לתקופת חברותם בממשלה. בן-גביר ייכנס לכנסת. הוא לא יהיה חלק מן הקואליציה. ואז ניתן יהיה למנותו כנציג האופוזיציה בוועדה. ניתן לקוות שרעיון העוועים הזה יפול במישור המעשי: צריך זמן כדי להעביר את החוק הנורבגי, ובינתיים הוועדה לבחירת שופטים צריכה לפעול. אבל כאשר הפוליטיקאים שלנו רוצים, הם מעבירים חוקים בתוך 48 שעות; ומאחר ששר המשפטים הוא יו"ר הוועדה, יוכל השר הבא (סמוטריץ? יריב לוין?) למנוע את כינוסה עד לבחירת נציגי הכנסת ובהם בן-גביר. אז מכאן לא תבוא הישועה.

זה הנוהג מאז 1990

הרעיון הזה מהווה יריקה עזה בפניה של הדמוקרטיה, זו שבשמה מתהדר בן-גביר לכיסוי שאיפותיו האמיתיות. נכון שאין חובה פורמלית שאחד משני הח"כים בוועדה יהיה נציג של האופוזיציה, אבל בהינתן העובדה שחברים בה גם שני שרים - אזי רק הגיוני והוגן שלאופוזיציה יהיו רבע מכלל המושבים הפוליטיקאים ותשיעית מכלל המושבים, כפי שהיה נהוג מאז 1990. אבל בן-גביר רוצה שהכנסת תתעלם מן העובדות - הוא איש ימין קיצוני, גם אם פורמלית לא יהיה חבר בקואליציה - ושהיא תתן לו את המושב שאמור להיות מאויש בידי מי שבאמת חושב אחרת מן הממשלה. לפני שנתיים קרא בג"ץ לעגן את הנוהג הקיים בחוק או בתקנון הכנסת: "רואה אני, בלי להכריע בשאלת המנהג החוקתי, חשיבות רבה בהמשך קיומו. זאת מכוח עקרונות חוקתיים של השיטה, המכירים בעקרון הייצוג היחסי. התפיסה הפרלמנטרית היום אינה כי על האופוזיציה לשבת בקרן זווית ללא תפקיד, עד לקיום הבחירות הבאות. יש לה תפקיד למלא. תרומתה חשובה היא לעשיית הכנסת", כתב השופט ניל הנדל. הוא גם הדגיש: "היה ותחליט הכנסת בבחירות הבאות לוועדה לבחירת שופטים שלא למנות מטעמה בעת הבחירות לוועדה נציג מסיעות האופוזיציה - תעמוד בפניה משוכה משפטית רצינית. זאת ועוד, ניתן לסבור כי טוב תעשה הכנסת אם תתן דעתה לגיבוש הכלל העמום לכדי כלל ברור". נו, אבל זה רק בג"ץ - הסניף הידוע של מרצ. ממתי מה שאומר בית המשפט העליון מחייב חברי כנסת ואנשי ימין? וממתי עקרונות של דמוקרטיה, ייצוג כל חלקי הציבור וממשל תקין מטרידים אנשים כמו בן-גביר? ויותר מזה: ממתי האמת מעניינת אותו? תשמעו את תגובתו לפרסום בישראל היום: "מבחינת השמאלנים, המקום בוועדה למינוי שופטים שמור לאבא שלהם, אבל עם ישראל רוצה שינוי יסודי במערכת המשפט. הבחירות הללו היו על השינוי המתבקש והעם אמר את דברו".

לשקר שוב ושוב ושוב

בן-גביר משקר במצח נחושה, והוא יודע זאת. הימין נמצא בשלטון עשר שנים רצופות, כך שיש לו רוב קבוע בקרב הפוליטיקאים בוועדה. אפילו כאשר החרדים לא היו בממשלת נתניהו-לפיד, אחד משני הח"כים בוועדה היה איש ש"ס (יצחק כהן); בעבר ישב בה דוד רותם המנוח מישראל ביתנו. ובכנסת האחרונה - במשך ארבע שנים - כל הפוליטיקאים היו אנשי ימין (איילת שקד, משה כחלון, נורית קורן ורוברט אילטוב). ונניח בצד את המשפט הכוזב על "הבחירות הללו היו על השינוי המתבקש"; איש אינו יודע מדוע פלוני הצביע כפי שהצביע, ונא לזכור שהימין החדש - עם הסיסמה "שקד תנצח על בג"ץ" - לא עבר את אחוז החסימה. בן-גביר משקר, כי זו השיטה: לשקר שוב ושוב ושוב, עד שלפחות חלק מן הציבור יאמין שזאת האמת. ככה משקרים שוב ושוב ושוב באמירה ש"השופטים מתמנים בשיטת חבר מביא חבר", למרות שלשופטים יש רק שלושה מבין תשעת המקומות בוועדה. ככה משקרים שוב ושוב ושוב באמירה ש"בג"ץ הוא שמאלני", בלי שום בדיקה אמפירית. אלו הן שיטות תעמולה של משטרים אפלים ודיקטטוריים. ועוד נקודה: בן-גביר, וכמה מחבריו בימין, מתנהגים כאילו - בפרפראזה על דבריו - השלטון שמור לאבא שלהם. הם רוצים לסרס את בית המשפט, לשנות את שיטת בחירת השופטים ולפגוע בסמכויותיו - אבל שוכחים שייתכן שבעוד שנה-שנתיים-ארבע, הם יישבו באופוזיציה ואז יצעקו נגד השופטים שייבחרו ונגד בג"ץ שלא יגן על הימין. זוהי לא רק התנהגות שחצנית; זוהי התנהגות של מי שמתכנן להיות בשלטון ללא מגבלת זמן - דהיינו מי ששואף לדיקטטורה. זהו אותו בן-גביר שרק לפני שלושה שבועות אמר, שהמינוי הראשון שלו לעליון יהיה יורם שפטל. כן, יורם שפטל. האיש שכל הקריירה שלו בנויה על התרמית כאילו הוא זיכה את איוון דמיאניוק, האיש שנראה מהצד כאילו הוא מזדהה עם פושע מלחמה (דמיאניוק) ועם רוצח (אלאור אזריה), האיש שהדבר הבולט ביותר אצלו הוא לשונו הגסה. האיש הזה בקושי מתאים להיות עורך דין; לדעת בן-גביר הוא מתאים לבית המשפט העליון. למה? כי מבחינת בן-גביר, הדבר החשוב היחיד הוא הדעות הפוליטיות, לא הכשירות ולא היכולת ולא הידע ולא המזג ולא האישיות. זה מה שבן-גביר רוצה: בית משפט עליון שיציית לממשלה - כמובן, כל עוד מדובר בממשלת ימין. בן-גביר בוועדה לבחירת שופטים עלול להיות גידול ממאיר בגופן של מערכת המשפט, הדמוקרטיה והמדינה. גידול ממאיר מתחיל מתא אחד קטן שיוצא משליטה, ותוקף את הגוף מבפנים. וזה מה שעלול לקרות כאן, כי בן-גביר רוצה דיקטטורה - בתנאי שהוא יהיה הדיקטטור, או שלפחות שהוא יקבע מי יהיה הדיקטטור. הדרך לדיקטטורה חייבת לעבור בסירוס מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט. לכן הוא רוצה להשתתף בבחירת השופטים. מי שיכניס אותו לשם, הוא פושע.