הרוח הכללית של השיעורים האם יש צורך להזכיר למורים שעליהם לוודא, כי השיעורים שלהם יהיו חיים ומושכים, לעודד את התלמידים להציג שאלות ולהפעיל את התכונות האישיות שלהם?
לצעירים שאינם חיים בסביבה דתית, הוראה יבשה של תודעה יהודית אינה יוצרת כל עניין. אדרבה, אם המורה אינו מצליח לרכוש את לב הילד ולעורר את רגשותיו העמוקים, עם הגיל תתפוגג התודעה. נוסף על כך, על הרבנים והמנהלים החינוכיים לזכור את היעדים:
א) לעורר קודם כל אצל הילד את תחושת החיים הדתיים על-ידי חוויית הרגעים הנדירים של אושר מיסטי, שסביבו יתגבש כל הקיום הדתי שלו.
שתי שורות צונזרו [כנראה לפני הגשה לממשל וישי]
ג) לאפשר לאיש הצעיר להכיר ולקיים את הדת היהודית דרך לימוד מעמיק ככל האפשר של השפה העברית, כתבי הקודש, היסטוריה יהודית.
תוכנית זו, שמטרתה להגיע בו-זמנית לליבו ולרוחו של הילד, אינה חדשה כלל ועיקר, אלא זוהי ממש אותה שיטת לימוד מסורתית של חכמינו.
שיחות חינוכיות ונושאים לפיתוח הואיל ומדובר בראש ובראשונה ברצון לעורר אצל הילד רגש דתי [מצונזר], רצוי שממש מתחילת השנה המורה יקדיש חלק מכל שיעור לפיתוח נושאים לקראת לימודים בעתיד, לדוגמה:
א. המשכיות עם ישראל: מדובר לא רק בהדגשת כושר ההישרדות של עם ישראל לאורך זמן, אלא גם האחדות הקיימת בדוקטרינה שלו ואשר, זה אלפי שנים, שומרת על אותו מסר של תקווה ושל אחווה חברתית.
שש שורות צונזרו
(1) מחזור ראשון: כולל בעיקרון חמש-שש שנות לימוד ומתחלק לשלוש מחלקות (רצוי, כמובן, לקיים מספר זהה של כיתות ושל שנות לימוד, אך המחסור במורים מצד אחד, ובכיתות ובימי לימוד מצד שני, יחייב מן הסתם לעשות פשרות).
א)
מחלקה ראשונה (מתחילים בגילאי 9-7): שעתיים שבועיות, שעה קריאה עברית ושעה היסטוריה קדושה, מתוך הבנה ששירה תיכלל בראשיתו ובסופו של כל שיעור ובמידת האפשר כחלק ממנו. קריאה: ההוראה תיעשה באופן קונקרטי ביותר תוך ניצול היצירתיות של הילד, במיוחד הואיל והאותיות העבריות מתאימות במיוחד לגזִירות וכו'. היסטוריה קדושה [תולדות עם ישראל]: מבריאת העולם עד מות יוסף. הכוונה היא פחות ללימוד היסטוריה ויותר לסיפור ההיסטוריה, תוך שימוש מרבי במדרשים קיימים על ספר בראשית.
ב) מחלקה שנייה (יסודי, לגילאי 11-9): שלוש שעות לימוד בשבוע, שעה עברית (קריאה מודרכת), שעה היסטוריה קדושה, שעה עיקרי הדת. עברית: אין להתעלם משום שגיאה בקריאה, קריאה ותרגום מילים, ומשפטים פשוטים. יסודות הדקדוק: סגנון, מספר, יידוע, כינויי הרמיזה. היסטוריה קדושה: כמה שעות חזרה על בראשית. מתקופת העברים במצרים עד חנוכת המשכן במדבר. עיקרי הדת: שבת, חגים, צומות, תפילות, כשרות, אחווה וחיי משפחה (כיבוד הורים).
ג) מחלקה שלישית (יסודי, לגילאי 11-13): ארבע שעות לימוד בשבוע, ועוד שעתיים מיוחדות לבנים המתכוננים לבר-מצווה ושעה מיוחדת לבנות המתכוננות לבת-מצווה: שעה לימוד טקסטים, שעה היסטוריה קדושה, שעה עיקרי הדת והתפילה. לבר-מצווה: שעה טעמים (תורה והפטרה) ושעה לימוד הפרשה, שעה לימוד נוסף של היסטוריה ועיקרי הדת; לבת-מצווה: שעה לימוד נוסף של היסטוריה ועיקרי הדת.
... היסטוריה קדושה: העברים במדבר עד מות משה. כללית, שאר ההיסטוריה התנ"כית (יהושע, שופטים, מלכים, נביאים, תוך התמקדות בדוד ובשלמה) והקווים כלליים בהיסטוריה בתר-תנכית (תורה שבעל-פה, רומא, ימי הביניים, העת החדשה) [צונזר]
היסטוריה של פלשתינה המודרנית. עיקרי הדת: ממשיכים את התוכנית של המחלקה השנייה, אבל תוך מתן הסבר על המקור והמשמעות של כל תפילה, 26 הטעמים של התורה וקריאת הטקסט בטעמים (תוך הקפדה על מתן תרגום מסכם מראש) וכן לגבי ההפטרה. בר-מצווה: לימוד הפּרשה או הפּרשות משלוש הבחינות של המשמעות, המיקום בתוך הפּרשה וספר המנגינות; בתקופות שיש יותר מדי בני-מצווה זה אחר זה, יהיה כמובן צורך להפריד את הקבוצות.
(2) מחזור שני: זהו מחזור מעבר הכולל שתיים-שלוש שנות לימוד, אבל רק מחלקה אחת. אחרי הבר-מצווה והבת-מצווה, התלמיד נמצא במצב רוחני ונפשי טוב יותר כדי להשתלם. לפיכך אמורים השיעורים במחזור זה בעיקר לא לאבד את תשומת הלב הזאת ולחדד את הידיעות והרגשות הדתיים שהונחלו לפני הבר-מצווה, לימודים שמקבלים בדרך כלל צעירים בני 16-13 בדרך כלל, שאינם כוללים בחינה, והם מרגישים חופשיים יותר להתמסר ללימודי יהדות. קורס בינוני-גבוה זה כולל ארבע שעות לימוד שבועיות: שעתיים שעות לשון עברית, שעה היסטוריה יהודית ושעה מוסר יהודי.
עברית: לימוד השפה באופן שיטתי, דקדוק, אוצר מילים ותחביר, במידת האפשר, כדי לעסוק בנושאים דתיים, הן כשפת הדת והן כשפה מדוברת. היסטוריה: לימוד מפורט ממות משה עד חורבן בית ראשון (תקופה עלומה באופן כללי). לא להזניח את הוראת הגאוגרפיה של פלשתינה, שתעשה את השיעורים בהיסטוריה קלים וחיים יותר. לימוד כולל של היסטוריה בתר-תנ"כית. הגות יהודית: היסטוריה של מחשבת ישראל מסעדיה [גאון] עד המודרניים. לימוד מקומה של היהדות בתחום הבעיות של הפילוסופיה וניסיון להעריך את תמצית היהדות ומאפייניה. פלשתינוגרפיה: היסטוריה וגיאורפיה של פלשתינה העתיקה והמודרנית. מצבה הגאוגרפי והכלכלי ביחס לארצות אחרות במזרח התיכון. הבעיות הפלשתיניות.
כלי עבודה ובקרה א. חומרי לימוד: כפי שנאמר לעיל, הוועדה לחינוך יהודי לנוער מעמידה לרשות הרבנים והמרצים טפסים, חוברות נוכחות ותעודות ציונים לפי שליש. חשוב מאוד שיהיו די חומרי לימוד לשיעורים לחינוך דתי. דבר זה קשה במיוחד עתה, אך למרות זאת הקהילות מעוניינות לעשות מאמץ עילאי בכיוון זה. הקונסיסטואר [המועצה המרכזית של יהודי צרפת] מצידו מתכנן הדפסה או הדפסה מחודשת של מדריכים למורה, שיימסרו למורים לחינוך דתי מיד עם הדפסתם.
ב. השתתפות כספית: תקציב החינוך היהודי תלוי, באופן עקרוני, בקהילות שזהו תפקידן העיקרי. עם זאת, ובמיוחד בקהילות של מהגרים, הקונסיסטואר המרכזי מוכן להשתתף בהוצאות, בתנאי שיימסר לו תקציב מדויק ומוצדק ושהקהילות יישאו בעצמן בחלק מן ההוצאות.
ג. הכשרת מורים: איננו מתעלמים מהעובדה שהבעיה הקשה ביותר היא המורים. הרבנים והמנהלים החינוכיים יפעלו לצירוף כל היכולות בתחום הדתי והפדגוגי. מצד שני, כבר מעתה, תלמידי הסמינר הקטן בלימוז' יקבלו קורסים בפדגוגיה ויעשו סטאז' כמורים לחינוך דתי, ומתוכנן ליצור החל מהשנה הבאה מחנות או מושבים של הכשרה עבור מורים לחינוך דתי.
ד. חוזרים וספרי מורים: עד אז יש לפעול עם האמצעים הקיימים. לפיכך הוקם שירות בלשכת הרב הראשי של צרפת, שתפקידו לפתח עבור המורים לחינוך דתי חוזרים ותוכניות עבודה. מטרתם להקל את ביצוע תפקידם והמיועדים ליצור מרכיבים של "ספר המורה", שיתפרסם ברגע שהתנאים יאפשרו זאת. החוזר הראשון יישלח למורים לחינוך דתי כשבועיים לפני תחילת שנת הלימודים.
שיתוף פעולה עם הורים אַל להורים להיות מנותקים מהחינוך הדתי של ילדיהם. הידיעונים התלת-חדשיים מיועדים בדיוק כדי לעדכן אותם על התוצאות שהושגו. מצד שני, המנהלים החינוכיים והמורים אמורים לשמור על קשר אישי עם ההורים, ואף להציע להם לערוך ביקור כדי לשכנע אותם לשוחח עם הילדים בתקופת החינוך הדתי ולהרחיב את החינוך הזה דרך אורח חיים דתי במשפחה.
שיתוף פעולה עם תנועות נוער אין להזניח גם את שיתוף הפעולה עם תנועות הנוער העיקריות, בין אם מדובר במנהיגי הצופים או במנהלי Cercles d’Etudes de Jeunes [בלתי מזוהה]. שם אפשר למצוא בקלות הרבה ביותר את אלה אשר, אחרי הכשרה מתאימה, יוכלו לקבל על עצמם תפקידים של עוזרים למורים. כבר מעכשיו אפשר לנצל את הקשר שיש להם עם הצעירים לכל אותם חלקים בחינוך שאינם בגדר הוראה גרידא, ובמיוחד לשירה. כללית, החינוך הדתי אינו אמור להיות משהו נפרד בתרבות של הילד, אלא חלק מפעילויותיו האחרות במשפחה, בלימודים ובשעות הפנאי.
פיקוח ובקרה יחד עם מתן האמצעים למנהלים החינוכיים ולמורים, הרב הראשי של צרפת [הרב ישעיהו שוורץ] מתכוון להחיל על כל הארגון בקרה שמטרתה לוודא שהוא מתפקד היטב. לצורך כך הוא ימנה בקרוב מספר מפקחים, רבנים ושאינם רבנים, שייבחרו מקרב בעלי הכישורים הרבים ביותר ושיתחלקו במחוזות. תפקידם של מפקחים אלה, שידווחו לו ישירות, יהיה בעיקר לייעץ בַּמקום לרבנים ולמנהלי החינוך הדתי, לבדוק יחד איתם בעיות מקומיות ולדווח לרב הראשי של צרפת את דעתם.
- ארכיון יד ושם, תיק O9/125
