החינוך הגופני לנוער היווה תעסוקה חשובה מאוד בעיני הנהלת הקהילה. לאחר 20 שנות ניסיון, הבנו שמה שבעבר היווה פנאי גופני, הפך בימים אלה לעבודה מסודרת, המצריכה התמדה, בה על כל האלמנטים החיוניים להשתלב בחריצות. לא רק בשביל הספורט, לא רק בשביל ההישגים, לא רק בשביל תחרויות ולא בשביל האגו. עכשיו, יותר מתמיד, נדרש להעניק לנוער הלומד, לאלה שסיימו ללמוד ולמבוגרים יותר, כמה שעות שבועיות בהן יקבלו חיזוק פיזי ומוסרי מצד אחד, וארגון ושליטה מצד שני. מי שעקב אחרי הפעילויות של תלמידנו בחדרי ההתעמלות או במגרש, יכול היה להבין ולהבחין בהשפעה המוסרית של החינוך הגופני על התלמידים ועל הוריהם. אם בזמנים רגילים החינוך הגופני הוא אמצעי בלבד, הרי שבזמנים קשים הוא הופך למטרה. ומטרתנו הייתה לארגן את הנוער שלנו כך שנוכל לסמוך עליו בשעת הצורך. לא נמחקה מזכרוננו תנועת ההגנה העצמית של היהודים בשנת 1.19 (אז הייתי סוכן קשר על אופניים של מליק במרכז ברח' מושילור). האמנתי בכל ליבי שההיסטוריה חוזרת (הייתה זו תקוותנו היחידה) - הבנתי כי עלינו לעשות זאת. מעטים ידעו על התוכנית הזו: זילברמן, זלצמן, פונדויאנו, אדלשטיין. ניתן להבין בקלות מה היו הסיבות לכך. כאשר מר מיקו זנצלר, יו"ר הוועד לחסות ארגון "מכבי-רומניה", שאל אותי מה עשיתי כדי להגן על האוכלוסייה היהודית, עניתי לו שכבר התחלתי בביצוע. אז כבר שכרתי את האולם "איזבינדה", כביכול כדי להפוך אותו לאולם התעמלות. לאמיתו של דבר, עשיתי זאת מכיוון שמיקומו היה במרכז השכונה היהודית, ועל כן שימש כמקום אידיאלי להתכנסות. הצעד השני היה המאמץ הגדול לקבלת אישור ללמד חינוך גופני לבוגרי בתי הספר, בהתחלה רק לאלו מתחת לגיל 18 (חשבנו שכך נפתח דרך להכניס ללא אישור עוד כמה דורות של נוער). המאמץ הקשה לקבלת אישור זה הסתיים בהצלחה, קיבלנו אישור על "תקנון ארגון חינוך גופני של הנוער לאחר סיום בית הספר", מס' אישור 5122/RDL מ-21.3.1944. אני מצטט כמה סעיפים מהתקנון: מטרה: עיסוק בספורט לפיתוח וחיזוק הגוף של הנוער היהודי לאחר סיום בית הספר, כמו-כן לימוד סדר ומשמעת. סעיף 10. כל אחת משבע קבוצות המשנה מחולקת לשתי קבוצות: בנים ובנות. בראש כל קבוצה נמצא מאמן. אם מספר הנערים בקבוצה עולה על 30, כל 20 נערים נוספים יקבלו מדריך שתפקידו לתמוך במאמנים. סעיף 12. המאמנים נבחרים מבין מורים לשעבר, מאמנים ורב-אמנים של קבוצות ספורט. הם ימונו לתפקיד זה על-ידי CER [קהילת יהודי רומניה] על סמך המלצות מפקח חינוך גופני. כך היינו מארגנים את הנוער שלאחר בית הספר בקבוצות של 30-20 נערים או נערות, משולבים עם אלמנטים שגדלו בתוך הארגון "מכבי". אלוהינו הטוב החליט למנוע שפיכות דמים חדשה בקרב יהודי בוקרשט. אולי הוא ראה את המאמצים שלנו להגנת היהודים. הנהלת הקהילה היהודית השקיעה מאמץ גדול כדי לצמצם את הקשיים וכדי לאפשר לבני הנוער ולתלמידים את האמצעים הנדרשים למטרה זו. הנה שתי פעילויות שנעשו: 1. בזכות תרומות מחוץ לקהילה, נבנה אולם ההתעמלות "באראסאום". לצערנו, בגלל סיבות אחרות, חיצוניות לרוח ההתלהבות, נמנעו תלמידי בתי הספר של הקהילה להשתמש באולם זה. אז התמקדנו באולם אחר שישמש לאותה מטרה. גורלו של אולם זה ידוע לכולנו. 2. על-מנת להקים קבוצה של מורים לחינוך גופני, מתוכם ייבחרו מאמנים עבור בתי הספר שלנו, פתחנו קורס מיוחד שבו השתתפו כל אלה שהיו מעוניינים להתמחות בתחום זה. שמונה מורים לימדו מקצועות בתחום (תיאוריה ומעשה). התקבלו תוצאות יפות. 104 תלמידים ו-15 תלמידות נרשמו לאקדמיה הזו לחינוך גופני. 24 תלמידים סיימו את הקורס. המיון היה קשה מאוד. 3. הפכנו גן ירקות לשעבר למגרש ספורט אמיתי, בנינו מקלחות, מקומות להשתזף וכו'. בעזרת תמיכה של מנהלי בתי הספר ארגַנו את חצרות בתי הספר כמגרשי ספורט, דבר שאִפשר לבצע תרגילי ספורט ומשחקים. והכל נעשה לפי תוכנית מדויקת ומחושבת היטב. השתדלנו למצוא איזון בין גוף ונפש בהתאם להמלצות של אוסישקין בכנס של תנועת מכבי: "נפש בריאה בגוף בריא".

• דוח יו"ר קהילת בוקרשט, לאזאר הלברטל, על הקהילה ומוסדותיה, פברואר 1942-אוגוסט 1944. ארכיון יד ושם, תיק O11/6