הגטו יוצר לדברים רבים תנאים אחרים מהתנאים שהיו בזמנים נורמליים. גם לחינוך ילדים יוצר הגטו מלכתחילה אווירה מיוחדת ואפשרויות ביצוע מיוחדות. כך למשל, בתנאי הגטו דווקא האביב והקיץ הם עונות מתאימות לפעילות חינוכית. על כן הבעיות של חינוך הילדים נהיות אצלנו עכשיו אקטואליות. חינוך מכוון אל העתיד. לחינוך דרוש זמן והתמדה. חינוך וגטו הם לכאורה שני ניגודים, אבל רצון החיים היהודי והאמונה היהודית מבטלים את הניגודים, ויוצרים באורח מופלא אפשרות לפעילות חינוכית בתנאים של איום מתמיד של סכנת מלחמה. למרות הסיוט סביב, על החינוך בגטו להתעלות על-כנפי אידיאלים אנושיים נעלים ולכוון לעתיד בהיר וטוב יותר. על הילדים להתחנך מתוך אמונה שהעתיד הטוב יותר יבוא במהרה. החינוך צריך להיות חינוך יהודי, כלומר: עליו לעלות בקנה אחד עם תפיסת העולם של מוסר הנביאים. נוסף על כך יש לחנך את הנוער ברוח האנושיות הכללית, אבל בשפה הלאומית שלנו ומתוך רצון אישי מפותח מאוד לקיום לאומי. לא ייתכן שהאומה היהודית והתייחסותה אל רוח התרבות שלה ייעלמו, בשעה שעמים אחרים ותרבויותיהם הלאומיות יתחזקו עוד. על כן יש לטעת בנוער שלנו את התחושה של כבוד אנושי ושל ערך תרבותי עצמי של העם היהודי ביחס לעמים אחרים. להיסטוריה היהודית צריך להיות מקום מרכזי בשיטת החינוך שלנו. בתנאי הגטו יידיש היא שפת ההוראה הטבעית, אבל יש לתת מקום נכבד לעברית כשפת לימוד, בגלל אוצר התרבות העשיר שהעברית משמרת בשבילנו ואינה חדלה ליצור בעבורנו מטעם ההמשכיות ההיסטורית, ומטעם חשוב עוד יותר: מן הטעם שהשפה העברית היא הקשר התרבותי החזק והבטוח ביותר של חלקיו המפורדים של עמנו. התנ"ך הוא הטוב שבכלים להשגת מטרות אלה. הגטו הוא [שותפות בשעת] מצוקה ומנגנוני הגטו שלנו מוכרחים ליישם על החברה את התבניות הכלכליות ואפילו להתערב בתוך הפינות האינטימיות ביותר של חיי היחיד. אין זה המקום לעשייה אינדיבידואליסטית. אין שום ספק שהחיים לאחר המלחמה יימשכו בכיוון זה של בקרה חברתית וכך גם החיים היהודיים. משום כך יש לחנך את ילדינו מתוך מודעות לכך שהכלל נמצא מעל היחיד ולפניו. במקום מליצות נבובות ומעורפלות, יש לקשור את הנוער לכלל היהודי, שרק בו יחיה חיים מספקים וימצא את האיזון הנפשי שלו ואפשרות לקיום רוחני וחומרי. הקשר הזה למוצא שלנו ואל הרצון בתרבות הלאומית הוא התנאי הראשון למקום של כבוד במשפחת העמים העתידית. ברור שבבית הספר שלנו שולט עקרון העבודה הזה בכל השיעורים, ועל הילדים להתרגל לעצמאות כבר מן ההתחלה. אבל חוץ מן העיקרון הכללי חייבים כל הילדים מבני 14 שנים להתחיל ללמוד מלאכה ולרכוש ידיעות בסיסיות בגינון וחקלאות. עליהם לדעת להשתמש בפטיש, מסוֹר או מגל. בכלל, יש להניח את עיקר הכובד על ההשתלמות המקצועית, אולם לא פחות חשוב לחזק, כאמור, את רצון החיים היהודי ואת חוש האחריות לכלל היהודי במצבו הנוכחי.

• "ידיעות הגטו", 14 במארס 1943, ארכיון מורשת - בית עדות על שם מרדכי אנילביץ, תיק D.1.361.2