שתי נקודות מקדימות. האחת: יש הרבה מאוד מן האמת בטענות של תושבי עוטף עזה בפרט והדרום בכלל, על כך שטיל על תל אביב עושה הרבה יותר רעש מאשר 100 טילים על שדרות. השנייה: האירוויזיון הוא אירוע תרבותי רדוד ושולי למדי, שגורר אצלנו חילול שבת המוני ומקומם.
ואף על-פי כן, ישראל חייבת לעשות הכל כדי שהאירוויזיון בתל אביב בעוד שבועיים לא יבוטל, שכל המתמודדים יגיעו כמתוכנן, שכמה שיותר תיירים יבואו לרגל התחרות ושלא יהיו אפילו דיבורים על ביטול אפשרי שלו. משום שביטול שכזה יחזיר אותנו עשרות שנים לאחור מבחינה מדינית ותדמיתית, ועלול לגרום לנו נזק אדיר מבחינה כלכלית.
תיירות היא הענף הכלכלי הרגיש ביותר להשפעות חיצוניות. 21 שנים אחרי ההסכם לסיום מלחמת האזרחים באירלנד, כמה מאיתנו מוכנים לנסוע לבלפסט? האם סרי-לנקה נמצאת כעת במקום הראשון של רבים מכם? ומה עם קוסובו, שם הסתיימה המלחמה לפני שני עשורים? אתם גם יכולים לשאול את שכנינו המצרים: התיירות אליהם טרם התאוששה מההפיכה הצבאית ביולי 2013, ולקח להם שנים לשקם אותה אחרי כמה פיגועים בדרום המדינה בשנות ה-90.
הסיבה ברורה לכל: תייר רוצה לנוח, לטייל, להירגע, לגלות אנשים ומקומות. הוא לא רוצה לחשוש לחייו. יש כל כך הרבה יעדים מכל הסוגים ובכל המחירים, אז למה לנסוע דווקא למקום שאולי יתפוצץ בו מטען חבלה ושאולי תנחת עליו רקטה? וגם אם נורא רוצים דווקא את המקום הזה - מסיבות דתיות, משפחתיות או מכל סיבה אחרת - לא חייבים לנסוע עכשיו; נחכה שהמצב יירגע.
בשנה שעברה הגיעו לישראל 4 מיליון תיירים, עלייה של 13% לעומת 2017 ועלייה של 38% לעומת 2016. ההכנסות מן התיירות הנכנסת היו 22 מיליארד שקל, מה שהפך אותה לענף הייצוא השלישי בגודלו שלנו. הענף מעסיק רבבות עובדים, שרבים מהם יתקשו מאוד למצוא משרות חלופיות. חלק ניכר מזה עלול ללכת לאיבוד ביום בו ינחת הטיל הראשון בנתב"ג.
ובעצם, לא צריך שיתממש בפועל התסריט הנורא הזה. terror פירושו "פחד" - וזה מה שארגוני טרור שואפים להשיג: להפחיד. תראו כמה מושקע בביטחון בנמלי תעופה ובמטוסים, רק בשל הפחד שמא מישהו יחטוף מטוס או יפוצץ אותו. בפועל מדובר באירועים בודדים מתוך מיליוני טיסות בשנה, אבל הפחד מספיק כדי שיהיה צורך להשקיע מיליארדים על מיליארדים בביטחון, ולאבד עוד מיליארדים בתפוקה ההולכת לאיבוד בשל זמן הבידוק.
אם החמאס והג'יהאד האיסלאמי יצליחו ליצור מספיק פחד, מספר התיירים לישראל יצנח משמעותית; וכבר היינו בסרט הזה כמה פעמים. ואם האירוויזיון יבוטל - מאות מיליונים יידעו על כך, ויגיעו למסקנה (ההגיונית מבחינתם) שישראל היא מקום מסוכן מכדי לבקר בו. התוצאה תהיה אובדן מיליארדי שקלים מדי שנה, לאורך שנים.
יתרה מזו: ישראל מנהלת מאבק בלתי פוסק על הלגיטימציה שלה ועל זכותה ויכולתה לארח אירועים בינלאומיים - בספורט, בתרבות, באמנות, בדיפלומטיה. בעבר הכריחו מתקפות טרור את נבחרת הכדורגל ואת
מכבי תל אביב בכדורסל לקיים בקפריסין את משחקי הבית שלהן. נבחרת ארגנטינה נכנעה אשתקד לאיומי BDS וביטלה את ביקורה בארץ. מוזיקאים ואקדמאים מחרימים את ישראל. נכון, מדובר בכניעה לטרור ולאיומים ובאנטישמיות לכל דבר ועניין; אך השורה התחתונה היא נזק קשה מאוד מבחינתנו.
ביטול של האירוויזיון - אירוע רשמי-למחצה המאורגן בידי גוף המאגד עשרות רשויות שידור אירופיות - יעלה שוב את השאלה האם ישראל רשאית ויכולה לארח אירועים בקנה מידה שכזה. כל איגוד ספורט אירופי ובינלאומי יתהה (בצדק מבחינתו) האם עליו להסתכן ולהעניק לישראל את הזכות לארח אירוע, כאשר קיימת סכנה שיהיה צורך לבטלו בהתראה של שבועות אחדים או ימים בודדים. מוזיקאים מובילים יחשבו פעמיים (ושוב, בצדק מבחינתם) האם לשלב במסע ההופעות שלהם מדינה בה ייתכן שיצטרכו להחזיר את הכסף לרוכשי הכרטיסים.
אכן, תגובה חריפה במיוחד של צה"ל שמטרתה להבטיח את קיום האירוויזיון, תעצים את תחושת הניתוק והקיפוח המוצדקת של תושבי הדרום. אכן, מדובר באירוע שאיננו פסגת חיי התרבות שלנו. אבל המשמעות שלו היא בעלת חשיבות עצומה לכולנו - והיא מצדיקה ומחייבת לעשות הכל, במישור הצבאי והדיפלומטי, כדי להבטיח שיתקיים כמתוכנן.
