בלילה שבין ראשון לשני, 12 ל-13 במאי 1974, חדרה לישראל דרך גבול לבנון באזור הישוב זרעית, חוליה בת שלושה מחבלים, חברי הארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין". בגבול לא הייתה גדר מערכת, והמחבלים חדרו לתחומי ישראל כמעט ללא קושי. במהלך יום שני 13 במאי, זיהה סיור של משמר הגבול סימני חדירה והוכרזה כוננות באזור, אולם המחבלים לא נמצאו. ביום שלישי 14 במאי 1974 בשעות הלילה, נעו המחבלים לכיוון העיירה מעלות על כביש 89. ליד המושב צוריאל שממזרח למעלות, הם אורבים לרכב אולי כדי להשתלט עליו ולהגיע באמצעותו ליעדם. בסביבות השעה 11:00 בלילה הם פתחו באש על רכב שהסיע פועלות מקריית אתא לפסוטה, הרגו את אחת הנוסעות ופצעו אחרות. נהג הרכב, שנפצע גם הוא, המשיך בנסיעה לעבר מושב אלקוש, שם דיווח על הירי. הודעה על הירי הועברה למשטרה ולכוחות הביטחון והוחל בסריקות אחר היורים, אולם אלה לא נמצאו. לפנות בוקר ביום רביעי 15 במאי 1974, מגיעה חוליית המחבלים לפאתי העיירה מעלות. בשעה 3:30 לערך מתדפקים חברי החוליה על דלת דירת משפחת כהן, וכשנפתחה דלת הבית, ירו המחבלים למוות בדם קר בבני הזוג, יוסף (ז'וז'ו) כהן וברעייתו ההרה פורטונה כהן, וכן ירו למוות בבנם בן הארבע בתם בת חמש וילד נוסף, תינוק בן שנה וחצי, שהיו בבית באותה עת ניצלו.

לאחר הרצח יוצאים המחבלים מן הדירה. הם פוגשים בעובר אורח, פועל ניקיון בשם יעקב קדוש ומתחקרים אותו אותו כיצד מגיעים לבית-הספר של מקום. הוא משיב להם ומייד לאחר-מכן הם יורים בו. בסביבות השעה ארבע לפנות בוקר הם מגיעים לבית-הספר "נתיב מאיר" בעיירה מעלות, ככל הנראה במטרה לארוב לתלמידים שיבואו בבוקר ללימודים ולבצע פיגוע מיקוח. להפתעתם במבנה לנים קבוצת תלמידים. מצפת שנמצאים בטיול שנתי היו אלה תלמידים ותלמידות מכיתות ט'-י"א של בית-הספר התיכון הממלכתי דתי בצפת, שיצאו לטיול שנתי במסגרת פעילות הגדנ"ע ולנו בלילה במבנה בית-הספר. משתתפי הטיול מנו 102 תלמידים וליוו אותם כ-10 מורים. בכניסה לבית-הספר מבחינים המחבלים בשומר החמוש שישן בתוך אחת המכוניות בחוץ. הם מעירים אותו ובאיומים דרשו ממנו לפתוח את שערי בית-הספר. המחבלים נכנסים לבית-הספר, מעירים את המורים, התלמידים והתלמידות שישנו בשתי קומות מבנה בית-הספר ומרכזים את כולם במסדרון הקומה הראשונה צוות המורים ועוד כמה תלמידים מצליחים להימלט מהבניין, חלקם בקפיצה מהחלונות. כשהמחבלים מבחינים בבריחה, הם יורים לעבר הבורחים. המחבלים ריכזו את התלמידים באחת הכיתות בקומה הראשונה. כעת היו בידיהם 85 תלמידים ותלמידות, שתי חובשות ושני מורים. המחבלים מילכדו את הכיתה בה רוכזו התלמידים במטעני חבלה וברימון. המחבלים שיחררו את אחד התלמידים המוסר את דרישותיהם לכוחות הביטחון: הם דרשו שחרור 20 מחבריהם הכלואים בישראל והציבו אולטימטום שיפקע בשעה 18:00 באותו ערב, שאם לא יענו לדרישתם, יוציאו להורג את התלמידים. כעבור זמן מה שוחררה על-ידי המחבלים אחת החובשות שהייתה לבת ערובה. היא מסרה לכוחות הביטחון דרישה למעורבות שגרירי צרפת ורומניה בישראל בעסקת שחרור האסירים. אל מעלות מגיעים בשעות בוקר משה דיין, שר הביטחון וכן אנשי סיירת מטכ"ל שמוזעקים למקום. דיין מורה להתיש את המחבלים במשא-ומתן ולא להיכנע לדרישותיהם ולהתכונן לקראת פריצה אפשרית לבניין בית-הספר בניסיון לחלץ בני הערובה. התפיסה הרווחת של ראשי מערכת הביטחון הייתה שלמדינת ישראל אסור לסטות מן הקו של אי-כניעה לטרור ולפיגועי מיקוח מחשש שכניעה מסוג זה תעודד פיגועי מיקוח נוספים. המחבלים הבינו במשך היום כי המשא-ומתן עם כוחות הביטחון לא מתקדם וגילו עצבנות. בשלב מסוים החלו לירות באוויר ובתוך חדרים ריקים בבית-הספר. על-פי הוראת ראש הממשלה, גולדה מאיר ובעקבות דרישת המחבלים, משודרת במהדורת החדשות של השעה 14:00 ידיעה כי ישראל הסכימה לקבל את התניות המחבלים לביצוע עסקת שחרור האסירים. במקביל, מורה דיין להתכונן לחילוץ בכוח, צה"ל, בעזרת צלפים, מתחיל בכיתור הבניין ומתכונן לפריצה. אנשי סיירת מטכ"ל נערכים לביצוע פריצה לבית-הספר. המחבלים מבחינים בתכונה צבאית סביב מבנה בית-הספר ויורים על כוחותינו. מירי זה נהרג חייל צה"ל. בשעה 16:00 לערך מחליטה הממשלה למנות את שר הביטחון, משה דיין והרמטכ"ל, מרדכי גור לניהול הפריצה, במקביל להמשך המשא-ומתן. ככל הנראה דיין הוא שדחף לפריצה ואילו גור טען, כי יש להמשיך במשא-ומתן. משא-ומתן בין המחבלים לצה"ל התקיים באמצעות מגפונים. כשהמחבלים צועקים ומשמיעים את דרישותיהם מחלונות הכיתות. המחבלים מגלים עצבנות כשמבינים כי המשא-ומתן לא מתקדם ומאיימים כי אם עד השעה 18:00 - מועד פקיעת האולטימטום שהציבו בבוקרו של היום, לא תיענה דרישתם, הם יהרגו את כל התלמידים.

בשעה 17:25 לערך, נשמעו שתי יריות בודדות ומייד לאחר-מכן צרור יריות והתפוצצויות חזקות. כוחות צה"ל פורצים בסביבות השעה 17:30 לתוך בניין בית-הספר ומשליכים רימון זרחן אל עבר המחבלים. העשן הסמיך שנוצר, חוסם את שדה הראייה ואת חדר המדרגות, ומבלבל את הלוחמים שבמקום להגיע לקומה הראשונה שבה הוחזקו בני הערובה עלו לקומה השנייה. המחבלים הבינו מייד את המתרחש, פתחו בירי ובהשלכת רימונים על התלמידים שהיו מרוכזים בכיתה. חלק מהתלמידים בניסיון להימלט בהמולה. החל לקפוץ החוצה דרך החלונות, כשהם פצועים ושותתים דם. לוחמי צה"ל ששומעים את ההתפוצצויות בכיתה שמתחתם שבקומה הראשונה, יורדים חיש מהר מהקומה השנייה, מגיעים בסופו של דבר לכיתה שבה רוכזו בני הערובה ומצליחים לנטרל ולהרוג את שלושת המחבלים במקום. לא מן הנמנע כי בהמולה שנוצרה נהרגו כמה מהתלמידים מאש כוחותינו. כוחות הצלה שהמתינו מחוץ לבניין החלו לטפל בפצועים הרבים. הפצועים יותר קשה הוחשו לבתי-חולים ולמרכזי רפואה. במהלך הפריצה לבניין נהרגו 21 תלמידים, מתוכם 17 תלמידות וארבעה תלמידים, עשרות נפצעו חלקם קשה. בנוסף לפציעות הפיזיות לרבים מהניצולים מן הסתם נגרמו ונוצרו טראומות שילוו אותם כל ימי חייהם. למחרת היום נערכו הלוויותיהם של ההרוגים בבית העלמין בצפת. מחזות קורעי לב נראו בבית העלמין, אבות ואימהות קוברים את ילדיהם הצעירים שזה לא מכבר החלו חייהם. אח של אחת ההרוגות מספר לי, כי הורים רבים לא התאוששו מהאסון הנורא שפקד אותם.

מבצע החילוץ הגם שבסופו של דבר הביא למותם של הרוצחים, נחשב לאחד מכישלונות צה"ל הגדולים ביותר במלחמה כנגד הטרור ולאחד מהכישלונות הצורבים של סיירת מטכ"ל. דומה כי ניסיון החילוץ הכושל הוצנע משהו, ולא נחקר ביסודיות ולא מן הנמנע שאישים ומפקדים שניהלו וארגנו לא נכון את מבצע החילוץ הכושל והמבולגן לא רק שלא נענשו באי קידום וכדומה, אלא אף ייתכן שקודמו בתפקידם בשדה הפוליטי או בדרגותיהם בצה"ל. פרשה נוספת שדומה שלא נחקרה ביסודיות היא הימלטותם של מורים שהופקדו לשמור על התלמידים, תוך שהם מפקירים את התלמידים לחסדי המחבלים. יש להניח, כי יאנוש קורצ'אק לא היה אוהב את זה. "טבח מעלות" כפי שיש הנוהגים לכנות את האסון הנורא היכה בהלם את מדינת ישראל. בעוד אירועי טרור רבים נשכחו עם השנים, אסון מעלות זכור עד היום לרבים מתושבי הארץ. אסון מעלות נחקק בזיכרון הקולקטיבי הישראלי כאחד האירועים הטראומטיים בתולדות המדינה.