השקרים התורנים של שי ניצן

במושב על פמת"א אמר ניצן: "בעיני לבוא ולהגיד דברים לא נכונים, זו דמגוגיה. פרשת רות דוד זה אסון לפרקליטות, כי זה פגע באמון הציבור מבלי להתייחס לתיק לגופו. למה? כי אנשים לא בדיוק יודעים את העובדות, אנשים שיודעים מה קורה בפרקליטות. יש בעיות, אבל האווירה הציבורית - נהג המונית, רופא השיניים ואחרים, שהם שומעים". כך הציטוט ובכן, בואו נזכיר מהן העובדות שפגעו באמון הציבור. מותר להניח שהחשדות והאישומים נגד דוד יצרו פגיעה כזאת, אבל ניצן מסתיר את מה שהיה חמור באמת: כיצד נמנעה חקירה ממצה של הפרשה. ומי שמנע אותה היה הפרקליטות בראשה הוא עומד. וההסברים שלו היו בעייתיים. ואת זה לא אנחנו אומרים, אלא אומר נציב הביקורת, דוד רוזן. בנובמבר 2017 מצא רוזן, כי הפרקליטות ביערה בשנת 2014 את תיק התלונה שהגיש ב-2004 עובד רשות המיסים לשעבר, רפי רותם, נגד בכירים ברשות בטענה למעשי שחיתות. דוד גנזה את התלונה בתוך ארבעה ימים ביולי 2004 (כולל סוף השבוע), וזאת בניגוד להמלצת המשטרה. היא עשתה זאת לאחר שקיבלה דוח בן 160 עמודים מהפרקליט המלווה - כיום שופט השלום מנחם מזרחי - ובלא שבדקה את התיק בעצמה. רוזן גילה, כאמור, כי התיק בוער פיזית בשנת 2014 - עשר שנים לאחר המועד בו ניתן היה לבערו על-פי נוהלי הפרקליטות. בפרקליטות לא נמצא תיעוד לגבי זהותו של מי שהחליט על הביעור ולגבי נימוקיו. היה זה זמן קצר בסמוך לבקשתה של נציבת הביקורת דאז, הילה גרסטל, לקבל את התיקים בהם טיפלה דוד ואשר בהם ייצג רונאל פישר את החשודים. פישר לא היה קשור לתלונתו של רותם, ולכן הפרקליטות לא הייתה צריכה להעביר תיק זה לגרסטל. אולם מעצרו של פישר ופנייתה של גרסטל, היו אמורים להביא לכך שאיש לא יגע בשום תיק בו טיפלה דוד. הביעור החפוז של התיק מעלה חשד כבד שמדובר היה בהשמדת מכוונת של ראיות לקראת חקירה אפשרית. החשד מתחזק לנוכח המכשולים שהערימה הפרקליטות בדרכה של גרסטל. תחילה השיבה לה ממלאת-מקום פרקליט המחוז, נאוה שילר, באומרה שתיק אחד בוער (כיום ידוע שהיה זה תיק החקירה הראשון נגד מזכ"ל הסתדרות המורים לשעבר, יוסי וסרמן), תיק אחד נגנז, אחד נמצא עדיין בהליכים ואחד נוסף מצוי בפרקליטות. גרסטל ביקשה לקבל את התיקים הפתוחים ולא נענתה. בסוף 2014 הודיע לה פרקליט המחוז, מומי למברגר, כי בשל עיצומי הפרקליטים לא יוכל להעביר את התיקים; התשובה ניתנה על דעתו של ניצן. כיום למברגר הוא משנהו של ניצן לעניינים פליליים. רק במאי 2015, ביום בו נעצרה דוד, התקשרה מזכירתו של למברגר לנציבות הביקורת ומסרה שניתן לקבל את התיקים בהם טיפלה דוד. מאוחר יותר באותו יום טען למברגר בכתב, כי התיקים המתינו לגרסטל במשך למעלה מחודש, אך בשל תקלה טכנית - לא נמסר לה על כך. גרסטל סירבה לקבל את התיקים, מתוך הנחה שפתיחת החקירה הפלילית הגלויה נגד דוד, תביא את גורמי החקירה לבדוק גם את פעולותיה כפרקליטת המחוז. אלא שניצן הורה למח"ש שלא לחקור חשדות אלו, ומאוחר יותר קיבל גיבוי מהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. רוזן אמר לגבי ביעור התיק, כי לא ניתן להשלים עם מצב בו נעלם גם התיעוד שנוגע להחלטה על הביעור. הוא גם התקשה לקבל את טענתו של ניצן, לפיה במערכת הממוחשבת של הפרקליטות לא נמצאו מסמכים או פניות בקשר לתיק מאז שנת 2007. רותם פנה שוב ושוב, הוא לא היה אדם אלמוני וליוו אותו 14 קציני חקירות ומודיעין ברשות המיסים - ציין רוזן. אמירה זו של רוזן העלתה חשש חמור במיוחד להשמדת ראיות או לשקר מכוון מצד ניצן - שכן לא ייתכן מצב בו במערכת ממוחשבת ממשלתית עתירת-גיבויים, לא נותר זכר למסמכים שתויקו בה. אם אכן אין מסמכים כאלו, הרי שמאן דהוא טרח במועד כלשהו לעבור על כל המערכות והגיבויים ולמחוק אותם. אפשרות שנייה היא, שניצן - שכאמור נתפס שוב ושוב בשקרים - נמנע גם הפעם מלומר את האמת, והפעם כדי לשבש את עבודתה של נציבות הביקורת.

הסניגורית הציבורית של מחוז חיפה, ענת מיסד-כנען, אמרה במושב על מח"ש: "במח"ש לא תמצאו נתוני אמת. יש אמת מאוד סלקטיבית, מוצגת בצורה טועה ומטעה. בשנה אחת נפתחו 6,320 תיקים. כמה מהם מועמדים לדין פלילי או משמעתי? 187 משמעתי או פלילי. מה קורה עם השאר? לא זוכים לשום טיפול שהוא, אפילו לא שיחה. זה כתב מבקר המדינה, לא אני". ניצן הגיב: "המשטרה מתעסקת בעיקר עם עבריינים, ועבריינים יש תופעה שיגרתית שהם מגישים תלונה נגד השוטרים. מה אכפת להם. הניסיון מוכיח הרבה פעמים שאין לדבר שחר. על זה לא שמעתי מילה. יש המון תלונות סרק... 200 כתבי אישום פלילי ומשמעתי, 100 ו-100, נגד שוטרים בשנה זה לא מעט... אתם יודעים איזה אחוז שאנחנו מקבלים מהמשטרה נסגרים? 80%, כי כדי להמשיך צריך מעבר לספק סביר. רובם מחוסר ראיות, חלק מחוסר אשמה. אותו דבר עם שוטרים". במילים אחרות: מח"ש - שהיא מחלקה בפרקליטות - סוגרת תיקים נגד שוטרים בעיקר משום שמדובר בתלונות סרק או משום שאין ראיות. כעת נלך לדוח מבקר המדינה אליו התייחסה מיסד-כנען. הדוח הזה פורסם באפריל 2017. יוסף שפירא מצא, כי בשנת 2015 נסגרו בשלבים שונים 90% מ-6,320 התיקים שנפתחו במח"ש. "אלפי תיקים שנפתחו עקב טענות בדבר התנהגות פסולה של שוטרים, בדרגות חומרה שונות, נגנזים למעשה בהמשך לסגירתם במישור הפלילי ואינם מקבלים טיפול משמעתי ואף לא טיפול מערכת-ארגוני", כתב. שפירא הסביר, כי מערך הטיפול בעבירות שוטרים בכלל ובאלימות שוטרים בפרט נסמך בעיקר על מבחן העבירה הפלילית. עקב כך, מבין אלפי התלונות ותיקי החקירה שנפתחים במח"ש מדי שנה, עשרות בלבד מועלים לנתיב של טיפול פלילי או משמעתי ומוגשים בהם כתבי אישום, ואילו רוב התיקים האחרים אינם נבחנים כלל במישור הפיקודי, המבצעי או המינהלי. שיעור עצום של תיקים איננו מטופל אפוא בידי שום גורם, אין מופקים לקחים ואין מתקבלות על פיהם החלטות פנים-ארגוניות. 43% מתיקי התלונה שנפתחו במח"ש בשנים 2015-2013 נסגרו לאחר הליך בירור ראשוני בלבד ובלי שננקטו כל פעולות חקירה, או לאחר הליך בדיקה בלבד, בלי חקירה באזהרה של השוטר הנילון. ב-16% מתיקי התלונה שנפתחו במח"ש באותם שנים מצאה המחלקה, כי יש לפתוח בחקירה באזהרה של שוטרים. מספר התיקים שמח"ש קיימה לגביהם חקירה באזהרה פחת והלך עם השנים. בשנת 2015 נפתחו במח"ש 2,079 תיקים על בסיס חומר משטרתי, אך רובם המוחלט נגנזים ללא טיפול, בהעדר תלונה של המתלונן. תיקים אלה נפתחים על סמך חומרי חקירה המתקבלים מיחידות המשטרה השונות, ובהם טענות של אזרחים שנחקרו באזהרה במשטרה כי הופעל נגדם כוח מופרז. בשנת 2015 העבירה מח"ש למשטרה 23 תיקים, שהם 6% בלבד מן התיקים שחקרה באזהרה וסגרה, לפי הפירוט הבא: מ-194 התיקים שנסגרו בעילה של חוסר ראיות מספיקות הועברו עשרה תיקים; מ-53 התיקים שנסגרו בשל העילה "העדר עניין לציבור" הועברו ארבעה תיקים; מ-16 התיקים שנסגרו בשל העילה "עבריין לא נודע" הועבר תיק אחד בלבד; מ-111 התיקים שנסגרו בעילה "חוסר אשמה" הועברו שמונה תיקים. לפיכך, כלפי הרוב המכריע של השוטרים שנחקרו באזהרה לא ננקטו אמצעים כלשהם, וגם לא הופקו מסקנות רוחב מהתנהגותם. שפירא מצא, כי הרוב המכריע של התיקים נגנזים ללא טיפול כלשהו - לא בשל חוסר ראיות או העדר ראיות. ומכיוון שברוב המכריע של התיקים כלל לא מבוצעות פעולות חקירה, הרי שלא ניתן לקבוע שמדובר בתלונות סרק. אז ניצן מכר לשומעיו בלופים בתגובה לנתונים של מבקר המדינה.