השרה לשוויון חברתי (מה זה בדיוק - זו שאלה אחרת), המשפטנית גילה גמליאל, הצליחה לקבל כותרות קטנות. וגם זה לא מעט ערב בחירות. היא פנתה (יום ג', 18.6.19) לשר המשפטים הטרי, אמיר אוחנה, וביקשה שיסייע במתן חנינה לעוזי משולם. אבל הפנייה הזאת מעוררת שורה של תמיהות. נתחיל מזה, שלכאורה - אין לגמליאל כל מעמד בבקשת חנינה כזאת. אתר משרד המשפטים אומר: "כל אדם רשאי לפנות לנשיא המדינה ולבקש כי תיבחן בקשתו להתערבות הנשיא בעניינו - בין אם מדובר באסיר המבקש לשנות את תקופת המאסר שהוטלה עליו ובין אם מדובר באדם שניתנה לגביו החלטה שיפוטית בהליך פלילי והוא מבקש לשנות את תוצאותיו. מגיש הבקשה יכול להיות המבקש הנדון, בא-כוחו או קרוב משפחתו מדרגה ראשונה". באתר נשיא המדינה אנו מוצאים: "שאלה: האם ניתן להגיש בקשת חנינה גם עבור אדם שאין למבקש קרבה משפחתית עימו? תשובה: לא. כל אדם רשאי בעצמו או באמצעות בני משפחה מדרגה ראשונה או באמצעות בא-כוחו לפנות בבקשת חנינה לנשיא. עם זאת, כל אדם רשאי לפנות לנשיא לשם הבעת תמיכה או התנגדות בבקשת חנינה, ופנייתו תישקל יחד עם כל החומר שיובא בפני הנשיא". גמליאל אינה קרובת משפחה מדרגה ראשונה של משולם (בת זוג, בת או אחות). לכן, היא לא יכולה לבקש להעניק לו חנינה. נועם קליין, המציג עצמו כיועץ התקשורת של גמליאל, אומר בתגובה, כי היא הגישה את הבקשה בצירוף ייפוי כוח מבן משפחה מדרגה ראשונה של משולם, "על-פי תקנון בית הנשיא ומחלקת החנינות במשרד המשפטים". אבל אנחנו מציעים לקרוא שוב את הנהלים שציטטנו: "המבקש הנדון, בא-כוחו או קרוב משפחתו מדרגה ראשונה". אילו הכוונה הייתה שגם בני המשפחה יכולים לפנות באמצעות באי-כוח, היה נאמר: "המבקש הנדון, קרוב משפחתו מדרגה ראשונה או באי-כוחם". נצא מתוך הנחה שגמליאל יכולה לפנות. האם יש בסיס לפנייתה? היא מבקשת לבטל את הרשעתו של משולם, בעקבות התבצרותו עם חסידיו מול המשטרה בשנת 1994; משולם נדון ל-6.5 שנות מאסר ובפועל ריצה חמש שנים. נחזור לאתר משרד המשפטים: "מהו סוג החנינה המבוקש? בקשה לקציבת עונש מאסר עולם, בקשה להקלה בעונש מאסר בפועל, בקשה למחיקת רישום פלילי, בקשה להקלה בהחלטות ובעונשים אחרים". תחת הסוג הרביעי נכללים "הקלה בצו שירות מבחן או בצו שירות לתועלת הציבור, הקלת בעונש התליית רישיון שהוטל בעקבות הליך משמעתי, הקלה בעונש פסילת רשיון נהיגה, הקלה בקנסות תעבורה או קנסות פליליים או קנסות כלליים". מה אין כאן? - סמכות לבטל הרשעה (מחיקת רישום פלילי אינה ביטול הרשעה אלא דבר טכני - ההרשעה לא תופיע במאגרי המידע של המשטרה). זאת אומרת, שגמליאל מבקשת לקבל סעד שאיננו קיים במסגרת החנינה. האפשרות היחידה לבטל הרשעה היא במשפט חוזר, שאותו לא ניתן לערוך לנאשם שאיננו בחיים (אפילו אם המדינה מוכנה שהוא יזוכה). קליין מגיב: "בבדיקה שערכנו טרם בקשת החנינה מול הגורמים הרלוונטיים, ובהתייעצות עם בכירים בעולם המשפט, נמצא מקום חוקי לבקש חנינה עבור אדם שכבר איננו בחיים, ואף שכבר ריצה את עונשו. בישראל אומנם אין תקדים שכזה, אולם בעולם ישנם מקרים בהם הדבר בוצע". ואנחנו אומרים: זה בדיוק מה שנכתב כאן - אין בישראל חנינה לאחר המוות. ועוד נקודה אחת: גמליאל פונה לאוחנה אחרי שפנתה לאיילת שקד, בבקשה שימליצו בפני הנשיא ראובן ריבלין לחון את משולם. כאן היא הופכת את ההליך. תחילה יש להגיש בקשה חנינה לנשיא, שהוא שמבקש לאחר מכן את חוות דעתו של שר המשפטים - שגם צריך להוסיף חתימת קיום להחלטת הנשיא. אבל גמליאל רוצה ששר המשפטים יתמוך בבקשה מראש, לפני שהנשיא יכריע בה, וגם יחייב את עצמו מראש לתמוך בחנינה אם תינתן. לדברי קליין, גמליאל פנתה תחילה לריבלין, ולשקד פנתה רק לאחר שבית הנשיא העביר את הבקשה למחלקת החנינות במשרד המשפטים. ואנחנו אומרים: גם אם זה נכון - מדובר בפנייה פסולה ובניצול לרעה של מעמדה של גמליאל. נהלי בית הנשיא אומרים, כי ניתן לפנות בנושא לנשיא עצמו - ולא לאיש זולתו. ושימו לב מה קורה כאן: גמליאל מגישה בקשה - ואז מבקשת מחבריה לשולחן הממשלה להפעיל את סמכותם ולתמוך בה. אז מה היה לנו? הגשת בקשה שלא ניתן להגיש, כדי לקבל סעד שלא ניתן לקבל, בהליך שאיננו קיים. אבל את מי מעניינות העובדות? לא את העיתונאים שנתנו לגמליאל את הכותרת שלה, ובטח שלא את גמליאל הפוזלת לקול התימני, ואולי גם רוצה לתפוס קצת טרמפ על הגל האנטי-משפטי של הימין. ניתן רק לקוות, שהיא פועלת בצורה יותר רצינית ואחראית בענייני משרדה ובתפקידה כחברת ממשלה.