אסתטיקה ארגונית של נשים חרדיות
|
|
|
בהרצאה במכללה למנהל
|
|
|
|
|
|
|
"ראינו שהמכללות החרדיות מהוות מרחבים לימינליים - כלומר, מרחבי מעבר - ושהן נמצאות 'בין לבין' בהרבה מאוד מובנים, ראשית במיקום שלהן. רובן נמצאות באזורים חילוניים אבל המכללה היא חרדית באופן מובהק. כלומר, מבחינה מרחבית יש מעבר מסביבה חילונית לסביבה חרדית ועבור הנשים הצעירות החרדיות שלומדות שם, זה מעבר פתוח אבל מוגן מאוד בו-זמנית" | |
|
|
|
במענק המחקר הראשון, התמקד המחקר בשאלה של אסתטיקה ארגונית - איך המרחב הארגוני נראה. מחקר זה נמצא, לדבריה, בשלב האחרון שלו ובקרוב יתפרסם, כך היא מקווה, בכתב עת בינלאומי חשוב. הממצא המחקרי הראשון היה שנשים חרדיות אוהבות לעבוד בחלל פתוח, לעומת נשים חילוניות שממש לא אוהבות לעבוד כך, בטענה שזה משפיל, לא נוח ונעים ויש אף חוקים נגד צורת עבודה זאת בכל מיני מדינות, מציינת פרנקל. התברר באופן מפתיע כי נשים חרדיות דווקא מעדיפות את צורת העבודה הזאת, ועלתה השאלה כיצד הצניעות והרצון להסתתר מסתדרים עם הרצון לעבוד בחלל פתוח. בפועל נמצא שזה אידיאלי עבורן, שהן משתמשות בעבודה בחלל פתוח כדי להנכיח את עצמן, ולאפשר לעצמן כל מיני יתרונות בתוך המערכת. כיצד באה לידי ביטוי האסתטיקה הארגונית הזאת בעולם הטכנולוגיה העילית? פרנקל: "בהקשר של הצטלבויות, ישנם שלושה מבטים שמפקחים על נשים החרדיות שעובדות בטכנולוגיה העילית. פיקוח של הארגון שעדיין חשדני בשאלה האם הן עובדות מספיק טובות, כי הן עוזבות מוקדם, לא הגיעו מהאקדמיה. יש גם פיקוח מהקהילה הדתית, כי מדובר בנשים שעובדות בסביבה חילונית שיש להן גישה למחשבים ולאינטרנט, עד כמה זה פוגע באדיקות שלהן. בנוסף יש גם את העמיתים החילוניים שגם הם חשדנים לגביהן, כי הן למשל לא חוגגות עם העמיתים שלהן בימי הולדת ואירועי חברה. האם הן משלנו או לא? הנשים החרדיות משתמשות במבטים האלה כדי לבסס את מקומן ולפתוח מקום עבור הנשים החרדיות שיבואו בעקבותיהן, אבל בנוסף הן משתמשות בהצטלבות של המבטים כדי לייצר עבור עצמן איזה שהוא חלל אוטונומי, שמצד אחד מאפשר להן לעבוד במקום עם הכנסה יחסית גבוהה, ומצד שני מאפשר להן לשמור על הזהות החרדית שלהן כזהות לגיטימית". אסתטיקה ארגונית במכללות חרדיות ההצעה המקורית של קרן רוטשילד קיסריה הייתה לחקור את המכללות החרדיות כאשר בפועל המחקר התייחס גם לעולם הטכנולוגיה העילית, מסבירה פרנקל. למחקר זה יש חשיבות בוויכוח שקיים בחברה הישראלית אודות קיומן של המכללות החרדיות בהפרדה מהאקדמיה. נושא האסתטיקה הארגונית נבדק במכללות החרדיות שלא נמצאות גאוגרפית בסביבות חרדיות והן שנויות במחלוקת קשה. במסגרת המחקר נעשו תצפיות בשתי מכללות כמו גם ראיונות של סטודנטיות, מרצים ומנהלים רבנים. כיצד המאפיינים המיוחדים של מכללות חרדיות משפיעים על הסטודנטיות החרדיות? פרנקל: "ראינו שהמכללות האלו מהוות מרחבים לימינליים - כלומר, מרחבי מעבר - ושהן נמצאות 'בין לבין' בהרבה מאוד מובנים, ראשית במיקום שלהן. רובן נמצאות באזורים חילוניים אבל המכללה היא חרדית באופן מובהק. כלומר, מבחינה מרחבית יש מעבר מסביבה חילונית לסביבה חרדית ועבור הנשים הצעירות החרדיות שלומדות שם, זה מעבר פתוח אבל מוגן מאוד בו-זמנית. ההליכה במרחב הפתוח אינה סתמית אלא מכוונת יעד. זה לימינלי גם באופן הזה, שאת חשופה בו-זמנית לידע חילוני לחלוטין אבל זה ידע מאושר על-ידי הרבנים, כך שהן מרגישות בטוחות להתמודד עם הידע הזה, לא כיחידות, אלא כחלק מקבוצת בנות שזהות להן מבחינה חברתית. כשנשים חרדיות באות לאוניברסיטה העברית ללמוד, הן מגיעות בתחושת חרדה וחשש גדול שהלימוד פה והמפגש עם השונה, יפגע בזהות החרדית שלהן ואז הן נסגרות במקום להיפתח לידע. מנקודת מבטנו, יש בחשש הזה מרכיב של פטרנליזם או שוביניזם ומיזוגניות ודאי, אבל מבחינתן זו גישה מגוננת שמבטיחה ביטחון פנימי". "לעומת המכללות יש את הסמינרים, שם הסטודנטית נמצאת עם בנות הקהילה או החסידות שלהן ובהשגחה של הרב שלהן. יש שם גם פיקוח יתר על אורח החיים ודחיפה והכנה לנישואין בצורה שמרנית מאוד. המכללות הן מגוונות יותר מבחינת הנשים החרדיות שאת פוגשת שם, מחסידויות או קבוצות שונות, אפילו בנות חרד"ליות, שגם מתלבשות באופן שונה לפעמים. בלימודי התורה המשותפים שלהן, כל אחת מביאה את הפרשנויות מהקהילה שממנה הגיעה, ואז הן לומדות שיש פרשנויות שונות בתוך אותה מערכת, ולכן המפגש הזה שומר על הזהות שלהן, אבל גם מאפשר להן לקבל עוד נקודות מבט".
|
|
בהרצאה בסינמטק תל אביב
|
|
|
|
|
|
|
"הידע המקצועי שהן מקבלות הוא ידע קטום ולא מלא, ישנן ספריות שבהן יש ספרים עם קטעים שלמים שיש עליהם מדבקות כי זה 'ידע אסור' ולא מאושר. אז אולי זאת לא השכלה שהיינו רוצים עבור אנשי מקצוע, אבל עם זאת תהליך הלמידה הזה הוא הכנה ללימודי ההמשך. כשאני מקבלת לפה סטודנטיות לתואר שני שהגיעו מהמכללות החרדיות, הן מגיעות ועושות השלמות" | |
|
|
|
כיצד באה לידי ביטוי הדילמה של לימודים אקדמיים בתוך סביבה חרדית מגוננת? פרנקל: "הדוגמה שממחישה זאת בצורה מיטבית היא לימודי עבודה סוציאלית. במסגרת לימודי העבודה הסוציאלית למדו הבנות (שהן יחסית צעירות מאוד בגילן), שיעור על גילוי עריות. חלקן מגיעות מקבוצות שלא מדברים בהן בכלל על מין, או חינוך מיני, שלא לומר על גילוי עריות כי זה נושא שהוא טאבו. כעובדת סוציאלית את חייבת להיות חשופה לנושא הזה ולהכיר אותו, אבל מבחינתן הנושא הזה היה שייך לתקופת התורה ולא יכול להתקיים בתקופה שלנו. עבור אחת הבנות שראיינו, שהייתה כבת 18 מקבוצה שמרנית וקיצונית מאוד, זה היה משבר גדול מאוד. היא נחשפה לידע מקצועי שברור שצריך להיות לה, שאין לה שום יכולת להכיל אותו כי הוא לא נמצא במסגרות החשיבה שהיא מכירה. "אם חוויה כזו הייתה קורית לה באוניברסיטה, היא הייתה פשוט נעלמת מכאן, כי היא הייתה מרגישה שזה ידע שהיא לא יכולה לעבד אותו. כיוון שהיו סביבה חברות שיכלו להבין את המצוקה שלה במכללה החרדית בה למדה ובתמיכת הנהלת המכללה שהבינה את המקום ממנו היא באה, ניתן היה להכיל את המשבר הזה שלה". הלימינליות הזאת שהיא גם מוחשית, כגון, היציאה שלהן בהפסקות הלימודים עם ילדיהן למרחבי המדשאות מחוץ למכללה, מאפשרת להן, מסבירה פרנקל, מעבר חלק ומכיל יותר לתוך סביבת עבודה עתידית, ומאפשר אף התפתחות של חשיבה פמיניסטית בקרבן. הן חשופות לתכנים ולחשיבה חברתית, בעיקר אלו הלומדות סוציולוגיה. הן לומדות שיעורים במגדר ועל אי-שוויון, אבל זה עדיין מצונזר והן לא חשופות לכל טקסט. האם החשיפה המוגבלת הזאת לידע ותכנים איננה פוגעת בהכשרה המקצועית? פרנקל: "הידע המקצועי שהן מקבלות הוא ידע קטום ולא מלא, ישנן ספריות שבהן יש ספרים עם קטעים שלמים שיש עליהם מדבקות כי זה 'ידע אסור' ולא מאושר. אז אולי זאת לא השכלה שהיינו רוצים עבור אנשי מקצוע, אבל עם זאת תהליך הלמידה הזה הוא הכנה ללימודי ההמשך. כשאני מקבלת לפה סטודנטיות לתואר שני שהגיעו מהמכללות החרדיות, הן מגיעות ועושות השלמות. הייתה לי סטודנטית מדהימה שהגיעה ממכללה חרדית לעשות עבודת מאסטר בעבודה סוציאלית ולמדה אצלי מבוא לסוציולוגיה. בסיום הקורס היא באה לדבר איתי ואמרה לי ששיניתי את חייה, וכל השיחה המשפחתית אצלה השתנתה בעקבות הקורס, כי היא דיברה עם ילדיה על ריבוד ועל אי-שוויון ועל ניידות חברתית (מוביליות). היא ציינה שהיא למדה במכללה חרדית, אבל הגיעה לפה מבלי לדעת מילה באנגלית והרי ברור שזה לא חינוך אוניברסיטאי אם בסופו את לא יכולה לקרוא מאמרים אקדמיים באנגלית. היא החליטה שהיא מגיעה לאוניברסיטה העברית ולומדת. הייתה לה תשתית מסוימת, ואת המפגש העדין שהכין אותה. היא השקיעה מאמצים גדולים והצליחה לסיים בציונים גבוהים מאוד. אני סבורה שללא ההכנה הזאת שהיא חוותה במכללה החרדית, היא לא הייתה משתלבת פה".
|
הצטלבות מיקומים בזהות הנשית
|
|
|
|
|
|
"עדויות של עובדות טכנולוגיה עילית חרדיות שראיינו, תומכות במספר ציטוטים של רבנים שמודים שהם לא רוצים שהנשים החרדיות תרווחנה הרבה כסף, כדי שלא ייווצרו פערים גדולים מדי בתוך הקהילה. יש גם ציטוט נוסף שאנחנו משתמשות בו: 'שהן לא תרמנה את הראש מול בני הזוג שלהן'. לכן הרבנים אומרים למעסיקים, 'אתם תתנו לנשים את האופציה לעבוד מעט שעות, בלי עבודה בסביבת גברים, בלי לקחת עבודה הביתה ולעבוד בסופי-שבוע או לנסוע לחו"ל. עם חדרי הנקה וחופשות לידה תכופות יחסית'. למעשה כל הדברים הנחוצים בשביל להמריא בטכנולוגיה העילית אבל מאפשרים לגדל משפחה" | |
|
|
|
במאמר האחרון שנכתב וטרם פורסם, ישנו דיון, אומרת פרנקל, באופן בו ההצטלבות של מספר זהויות מבחינה חברתית, כלכלית, אתנית ועוד, מעצבת את הזהות הנשית ואת ההזדמנויות, אבל ישנה גם הסתכלות על הצטלבות של מוסדות, על אינטרסים של קבוצות ושל כוחות, על בסיס תאוריה שמביאה בחשבון יחסי כוח. בסיפור הזה של כניסת חרדים לעולם התעסוקה בכלל ובעיקר לטכנולוגיה העילית, מדגישה פרנקל, קיימת הצטלבות של אינטרסים. המדינה, שרוצה שישחררו אותה מנושא הרווחה והקצבאות מתוך התפישה הניאו-ליברלית שכל אחד צריך לפרנס את עצמו. הקהילות החרדיות, שגם מבינות שאין מספיק עבודה בשביל כל הנשים החרדיות שצריכות לפרנס את המשפחות שלהן (על-פי הסטטיסטיקה רוב הנשים החרדיות הן מורות וגננות אבל משרות ההוראה מפוצלות ל-20% משרה), הבינו שהנשים צריכות לצאת מהבית כדי לפרנס את המשפחות הגדולות, אבל הן מגבילות את היציאה של הנשים. בנוסף, יש את המעסיקים בטכנולוגיה העילית שצריכים ידיים עובדות וזולות באופן יחסי. כך שיש פה משולש של מערכת יחסים שמכונה 'שילוש לא קדוש', שכן לאף אחת מהקבוצות אין סדר-יום פמיניסטי של קידום שוויון, אלא סדר-יום כלכלי של שילוב בתעסוקה באופן שישנה את התלות בקצבאות. כיצד נפתרת הדילמה מול המגבלות שמכתיבה הקהילה החרדית? פרנקל: "עדויות של עובדות טכנולוגיה עילית חרדיות שראיינו, תומכות במספר ציטוטים של רבנים שמודים שהם לא רוצים שהנשים החרדיות תרווחנה הרבה כסף, כדי שלא ייווצרו פערים גדולים מדי בתוך הקהילה. יש גם ציטוט נוסף שאנחנו משתמשות בו: 'שהן לא תרמנה את הראש מול בני הזוג שלהן'. לכן הרבנים אומרים למעסיקים, 'אתם תתנו לנשים את האופציה לעבוד מעט שעות, בלי עבודה בסביבת גברים, בלי לקחת עבודה הביתה ולעבוד בסופי-שבוע או לנסוע לחו"ל. עם חדרי הנקה וחופשות לידה תכופות יחסית'. למעשה כל הדברים הנחוצים בשביל להמריא בטכנולוגיה העילית אבל מאפשרים לגדל משפחה. נשים חילוניות היו שמחות להסדרים כאלה, לפחות כאימהות לילדים קטנים, אבל הטכנולוגיה העילית בדרך כלל לא מאפשרת זאת אלא עבור הנשים החרדיות. "זה לא קל למעסיקים כי זה עולה כסף להחזיק יותר נשים, לשלוח אותן ללימודים לטובת השלמות, זה מנוגד לתרבות הארגונית ויש אף מקומות עבודה בטכנולוגיה העילית שחילוניים לא רוצים לעבוד בהם כי יש שם יותר מדי חרדיות. ההרגשה שלהם היא שהמקום לא יגיע לקצה הטכנולוגי, שמזוהה תרבותית עם העבודה סביב השעון ושאין את הלהט לרוץ קדימה. נשים חרדיות שרוצות להשתלב ולעשות את הפשרות גם מתקדמות יפה מאוד. חברות הטכנולוגיה העילית באות מאוד לקראתן, אבל לצורך כך הן צריכות להפגין נכונות להשתלב ולהתקדם, לחרוג קצת מהשורה. הרבנים שלהן, מנגד, מזהירים אותן לפני הכניסה לתחום, שלא יסכימו להשתלב או לפרוץ את מסגרת העבודה שאושרה להן בקהילה מפני שכאשר אחת מהן מסכימה, הציפייה שהאחרות יסכימו גם הן, גדלה. מבחינת הרבנים האחריות של הנשים החרדיות היא לא רק על עצמן, אלא כלפי כל הקהילה". האם נשים חרדיות שהצליחו לפרוץ ומצליחות בעולם הטכנולוגיה העילית באמת יוצרות מגמת שינוי? פרנקל: "יש נשים חרדיות שפורצות את הגבולות הללו ומגיעות לתפקידים בכירים עם משכורות גבוהות. יש מביניהן גם כאלה שהן כל כך מוכשרות, ומכיוון שהן כוח עבודה זול יחסית, המעסיקים מעניקים להן תנאים מפליגים יוצאי דופן שנשים חילוניות בחברה לא ייהנו מהן. המעסיקים מבחינתם מסבירים שזאת תרומתם לחברה, לשילוב ניאו-ליברלי של נשים חרדיות בחברה. המדינה מצדה העניקה סבסוד למעסיקים שהעסיקו חרדים או קבוצות מיעוט שקשה להן להשתלב בשוק העבודה. לא הייתה הקפדה על תנאי עבודה, פתרונות רווחה, או על תשלום שכר הוגן, אך כעת כבר ניתן להצביע על מגמת שינוי". כיצד זה בא לידי ביטוי במערכת היחסים של משפחה וקהילה בחברה החרדית? פרנקל: "יש בכך מידת מה של הצלחה, אבל גם מחיר לנשים החרדיות שלא יכולות להתקדם למקום שהן יכולות להגיע אליו או להשתכר באופן שבו הן יכולות. הנשים שפורצות את המסגרת הזאת מתקוממות מול הרבנים, מרגישות מנוצלות, אבל יש בכך רכיב מעצים מאוד עבורן. דיברנו איתן גם על ההסדרים שלהן עם בני זוגן ומסתבר שככל שהן משתכרות יותר, כך הסיכוי שהן תקבלנה יותר סמכות ואוטונומיה בבית גדל. הן מתארות מצב שבו אם יש להן התלבטות, הגבר ניגש לרב שלו ומקבל אישור עבורן או תומך בהן לצאת מסביבת עבודה נפרדת לסביבת עבודה מעורבת. לעיתים אף הגברים עצמם כועסים מאוד שהנשים שלהם עובדות כל כך קשה ולא מרוויחות את שמגיע להן, כי הם רוצים שהמשפחה תרוויח את מה שראוי. יש לשינוי הזה השפעה על ההשתלבות העתידית של בנות המשפחה בשוק העבודה, בלימודים באקדמיה ולא במכללות נפרדות, כי אותן אימהות שפרצו את הגבולות, כבר מבינות את היתרון היחסי של ההשתלבות. יש דאגה בחברה החרדית מההתבססות של הדגם הזה, אם כי אני לא בטוחה שזה הפיך ויש גם מיסוד של זה. זה מייצר תהליכים של שינוי שהוא חשוב מאוד לחברה החרדית ולחברה הישראלית בכלל". נשים בפסגת המגזר הבנקאי מחקר נוסף עליו עובדת פרנקל עם הפרופסור רונית קרק מאוניברסיטת בר-אילן, עוסק בנשים בפסגת המגזר הבנקאי בארץ, ובאופן בו הן מיוצגות בתקשורת. אחד הממצאים במחקר הזה נוגע לאופן שבו משתקפים במדיה הסדרי העבודה-משפחה של הבנקאיות הבכירות, שמוצגים כהיפוך המושלם של נשות הטכנולוגיה העילית החרדיות. הן מתוארות כמי שעובדות תמיד סביב השעון. פרנקל קראה לפרק במחקר הזה: 'אשת משפחה למופת, אבא מושלם', בהשראת השיר 'שבתות וחגים' של יהודית רביץ. כולן מתארות את מערך התמיכה כחשוב מאוד, מתמיכת בן הזוג שלהן דרך תמיכת ההורים שדחפו והעבירו להן את המסר שהן יכולות לעשות הכל, אבל גם נמצאים שם כדי לטפל בילדים בכל שעה. הן מתוארות כמי שלמעשה מגדלות את הילדים שלהן כמו הטפס (סטראוטיפ) של אבא ממש טוב. כלומר, הן מעורבות בחיי הילדים שלהן באופן שהן אומרות למזכירה שלהן שבכל שעה שהילדים מתקשרים הן תהיינה זמינות. ככה תיארו פעם אבות, לא דרך הנוכחות היומיומית בבית. חשוב לציין שלמרות שמצבם המשפחתי של הבנקאים הגברים שמקבילים להן עשוי להיות מורכב לא פחות, עם אישה וילדים צעירים שבשניים מהמקרים, בשנים האחרונות גרים בחו"ל, סדר היום האינטנסיבי של הבנקאים אינו מוזכר בכתבות, ומעורבותם בטיפול בילדיהם אינה נושא לדיון. מה המסר העולה מממצאי המחקר על נשים שהגיעו לפסגה? פרנקל: "המסר הוא מורכב. מצד אחד, הבנקאיות מתוארות כמצליחות ומוצלחות וכמציגות דגם לחיקוי. מצד שני מה המסר עבור נשים שאין להן את מערך התמיכה האיתן הזה? סמנכ"ל פייסבוק, שריל סנדברג, כתבה בספרה LEAN IN, שכדי שאישה תצליח בקריירה עליה לדעת איך לבחור את בן הזוג הנכון. האם זה אומר שאם לא בחרתי נכון את בן הזוג שלי, שהוא באמת בן זוג מופלא, אז אין סיכוי שאצליח? אם נולדתי להורים לא תומכים אז אין לי סיכוי? האם אנחנו צריכים להתנות או אפילו לדמיין את האפשרות לבנות קריירה בכך שיהיה מישהו אחר שיתמוך בנו?".
|
|
|
|
|
"ספירה אחת שאת לא יכולה להתפנות ממנה זאת הספירה המשפחתית, ודווקא בתחילת שנות ה-30 של האישה, שהן פוריות גם מבחינה מדעית אבל גם מבחינה ביולוגית, את אמורה להקדיש את כל חייך לחיים האקדמיים. כל 'חור' שיש בקורות החיים של מועמדים לעבודה ובעיקר של נשים, נתפש כבעייתי בקרב מעסיקים. זה לא ברור לי וזאת שאלה שיש לי עליה ויכוח עם חלק מהעמיתים שלי. כי אם נניח יצאתי מהאקדמיה לחמש שנים בין המאסטר לדוקטורט וילדתי חמישה ילדים וחזרתי לעשות דוקטורט מבריק ופרסמתי אותו, מה אכפת לך כמעסיק שיש לי 'חור' בקורות החיים?" | |
|
|
|
פרנקל אף פעם לא חשבה במושגים של קריירה מדעית, אלא על התחביב כמקצוע, כי זה לא מה שהיא עושה, אלא לדבריה, זו מי שהיא. כמו במחקר, כך גם החשיבה, הכתיבה והקריאה והפיתוח של מסגרות חשיבה ותאוריות, זה משהו שהיא עושה באופן אוטומטי, אבל כסוציולוגית היא גם מבינה בהחלט שיש לה את הזכות לממש זאת באקדמיה כדבר המרכזי בסדר היום שלה. האם התמודדות של נשים במסלול של קריירה מדעית שונה לעומת גברים במסלול זה? פרנקל: "זה דורש נסיבות מיוחדות מאוד בעיקר עבור נשים. אני מקווה שזה משתפר מפני שמסלול החיים של קריירה מדעית נבנה על מהלך חיים של גבר טיפוסי. דווקא בגלל שמדענים כל כך אוהבים את מה שהם עושים וזה כל כך מרכזי בהוויה שלהם, יש איזה אתוס שאומר שאת צריכה להקדיש לכך את חייך. הפרופסור גדי אלגזי מאוניברסיטת תל אביב כתב על כך שלאתוס הזה יש היסטוריה ימי-ביניימית. המחקר וההגות נעשו על-ידי נזירים וכך גם מדענים ומדעניות בתפישה. יומם ולילה עסוקים במחקר, המעבדה קוראת להם ואת ממש מקדישה לכך את חייך. האתוס הזה חזק מאוד והוא לא מסתדר עם המחשבה שאת צריכה להקדיש את חייך לעוד דברים". היכן נכנסת המשפחה לתפיסת 'הקדשת חיים לקריירה מדעית'? פרנקל: "ספירה אחת שאת לא יכולה להתפנות ממנה זאת הספירה המשפחתית, ודווקא בתחילת שנות ה-30 של האישה, שהן פוריות גם מבחינה מדעית אבל גם מבחינה ביולוגית, את אמורה להקדיש את כל חייך לחיים האקדמיים. כל 'חור' שיש בקורות החיים של מועמדים לעבודה ובעיקר של נשים, נתפש כבעייתי בקרב מעסיקים. זה לא ברור לי וזאת שאלה שיש לי עליה ויכוח עם חלק מהעמיתים שלי. כי אם נניח יצאתי מהאקדמיה לחמש שנים בין המאסטר לדוקטורט וילדתי חמישה ילדים וחזרתי לעשות דוקטורט מבריק ופרסמתי אותו, מה אכפת לך כמעסיק שיש לי 'חור' בקורות החיים?" מה האתגר המשמעותי בשילוב עבודה משפחה? פרנקל: "אחד האתגרים המשמעותיים הוא למצוא את האיזון, והאיזון הזה הוא מורכב עבור כולם, אם כי יש כאלה שיאמרו שהוא פחות מורכב עבור נשות אקדמיה, כי יש לנו אוטונומיה גדולה יותר, שכן במידה רבה אנחנו קובעות את לוח הזמנים שלנו. יש בזה גם מלכוד כי את אף פעם לא עובדת מספיק, ולמעשה עובדת מכל מקום בו את נמצאת. למשל, הנושא של הפוסט דוקטורט שיש בו מרכיב טקסי. יש לי חברה שקיבלה משרה באקדמיה, ובמהלך חמש שנים עד קבלת הקביעות היא הייתה חמש פעמים בהריון והיה לה רזומה מצוין מבחינת פרסומי מאמרים, אך בשל ההריונות היא לא הייתה יכולה לטוס לכנסים. לא היו לה למעשה מספיק כנסים שהמטרה שלהם היא להציג את עבודת המחקר שלך ולקדם את הפרסום, אבל גם ללא הנסיעות לכנסים היא הצליחה לפרסם. היא יצרה את הקשרים הבינלאומיים שלה מבלי לנסוע בשנים האלו לכנסים. התפישה הזאת, שאין זה משנה שהתפוקה שלך הייתה מעולה והצלחת לפרסם אבל לא סימנת 'וי' על אחת הדרישות, היא תפישה שמעכבת אותך".
|
|
|
|
|
"הרעיון של מסירות מוחלטת, בלי חיפוש אחר משמעויות נוספות או זהויות נוספות, הוא חבלני עבורנו כחברה שרוצה לחיות כקהילה, זה הרסני גם לבריאות שלנו בייחוד בעולם העבודה שברובו שום דבר לא מובטח לך. עולם העבודה משתנה כל הזמן ואנחנו צריכים להתאים את עצמו אליו" | |
|
|
|
מה השקפתך האישית לגבי שילוב של עבודה ומשפחה? פרנקל: "אני לא רואה סתירה בין עבודה ומשפחה, אני רוצה לחשוב על סינרגיה בין עבודה ומשפחה, בטח כסוציולוגית ומדענית חברה ואני חושבת שזה נכון בכל ההיבטים של החיים. מה שקורה לנו במשפחה ומה שקורה לנו מחוץ לחיי העבודה מזין אותנו. הכניסה שלי לתחום המחקר של עבודה משפחה הייתה בהיותי אימא, והרבה מהדברים שהשגתי - גם ברעיונות למחקר וגם בראיונות שקיימתי - התבססו על הניסיון שלי כאם. התפישה של הספירה הפרטית והספירה הציבורית כשתי ספירות נפרדות שלא נפגשות היא הפרדה שאינה אמיתית ולא נכונה. "ככל שנבין זאת כך ייטב לכולנו גם כבני אדם. הרעיון של מסירות מוחלטת, בלי חיפוש אחר משמעויות נוספות או זהויות נוספות, הוא חבלני עבורנו כחברה שרוצה לחיות כקהילה, זה הרסני גם לבריאות שלנו בייחוד בעולם העבודה שברובו שום דבר לא מובטח לך. עולם העבודה משתנה כל הזמן ואנחנו צריכים להתאים את עצמו אליו. אנחנו נצטרך להבין שמסלול החיים שלנו לא נראה כמו מסלול החיים של ההורים שלנו. הדבקות שלנו במקום העבודה כמקום היחיד שנותן משמעות כבר לא מתאים לתקופתנו אנו". כיצד את רואה את תפקידך כראש מחלקה באיזון התפישה התחרותית באקדמיה? פרנקל: "יש לנו בראש דמות של אקדמאי כוכב כפרט. אנחנו נותנים פרסי נובל, למשל, אבל העבודה היא בעיקר קיבוצית, בוודאי בתחומי מחקר מדעיים עם צוות מחקר במעבדה ויש רבים מהם שלא מקבלים קרדיט על העבודה שלהם. במדעי החברה אין לנו מעבדות, יש את המחקרים העצמאיים של הסטודנטים שבלא מעט פעמים הם שונים מאוד מהתחומים שלנו. יש לי כיום ארבעה דוקטורנטים ושבעה מאסטרנטים שאף אחד מהם לא בתחום שלי, וזה מצריך ממני לקרוא עבור כל אחד מהם ספרות מקצועית מתאימה. "כראש מחלקה המשמעות היא לעמוד בראש תוכניות, לייצר יוזמות שונות כי סטודנטים מחפשים היום לא רק לבוא לכיתה וללמוד, כמו למשל הסרטון שנעשה בשיתוף עם האוניברסיטה על המשפחה העתידית לרגל 70 שנות מדינה, מה יקרה בעוד 70 שנה. זה דרש מאיתנו הרבה זמן, אבל זה הופך את הידע למשהו עם משמעות בעולם האמיתי. התחרות באקדמיה קיימת והיא בלתי נגמרת, והיא בעצם תחרות על מקום בעולם. החשיבה במושגים של תחרות היא גם חלק מהתפישה הניאו-ליברלית וזה לא עוזר לנו, ודאי לא במדעי החברה. במקום לשאול את עצמו מה תרמנו, אנחנו שואלים את מי השגנו, וזה חלק מרכזי מאוד בחיי האקדמיה. יש לי על כך ויכוח עם הרבה מעמיתי, ובעיני זה לא תורם לנו. תחרות היא לא דבר שלילי במהותו, אבל כמערכת אנחנו צריכים לחשוב האם החשיבה הזאת היא הדבר הנכון ביותר שמוביל אותנו למקום הטוב ביותר". באיזה משפט מכונן היית מסיימת? פרנקל: "המאבק הפמיניסטי יוכתר בהצלחה כשנשים בינוניות יצליחו להגיע לראש הפירמידה. בראש הפירמידה יש הרבה גברים בינוניים, כי אם אתה גבר אתה לא צריך להיות כוכב על כדי להגיע למעלה, אבל כדי שאישה תגיע למעלה היא צריכה להיות כוכבת על".
|
|