האמת היא, שיש משהו בהדבקת הכינוי "דמבו" לעיתונאי גיא פלג. בכמה מן התמונות שלו שראיתי, אוזניו אכן גדולות במיוחד - כמו אלו של הפיל המעופף בסרט הקלאסי של וולט דיסני. האם האמירה הזאת היא עילה לתביעה? ממש לא.
חוק לשון הרע אומנם מדבר על "דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם". אבל הוא מיושם בפועל במבחן האדם הסביר. כמה ישראלים בכלל יודעים מי זה דמבו? וכמה רואים בכינוי הזה "מטרה לשנאה, לבוז או ללעג"? התשובה לשאלה הראשונה היא מעטים, ולשאלה השנייה - מעטים שבמעטים.
אני זכרתי את דמבו בתור פיל בעל אוזניים ענקיות, המשתמש בהם כדי לעוף. ידעתי גם שהיה סרט של דיסני שנשא את השם, ובאופן כללי - שזוהי דמות חביבה ומעוררת אהדה, כמקובל בסרטים של האולפן הידוע. הייתי צריך להיכנס לוויקיפדיה כדי להיזכר בסיפור כולו: כיצד דמבו הופך לבדיחת הקרקס בשל אוזניו, מנודה מחברת הפילים - אבל לבסוף הופך לכוכב שלו, ב-happy end כמקובל אצל דיסני.
יאיר נתניהו ממש לא התנהג בצורה בוגרת כאשר לגלג על פלג בשל תכונה גופנית מוּלדת, אבל זה לא צריך להפתיע. נתניהו הצעיר הוא טיפוס משולח רסן, שרק מעורר שוב ושוב את התהייה האם הוריו אינם מסוגלים להשתלט עליו, או שהם משתמשים בו כאיש-קש שיגיד את מה שהם אינם מעיזים לומר בעצמם. הרושם שלי הוא, שנתניהו הצעיר זוכה לתשומת לב תקשורתית מופרזת, שאולי רק משחקת לידיו.
זה לא אומר שצריך לזרוק לחלל האוויר איומי סרק נגדו. עד כמה שהדבר אולי יישמע מוזר לעיתונאים מסוימים, גם אותם מותר לתקוף. עד כמה שאותם עיתונאים יתקשו להאמין, יש זכות דיבור גם למי שהם עצמם מתקיפים. וחלק מזכות הדיבור היא ללגלג. יש הרבה מאוד פסיקה של בתי המשפט, ולפיה דיבור בוטה ואפילו גס אינו לשון הרע, ושחופש הביטוי נועד בראש ובראשונה להגן על אמירות פוגעניות ומרגיזות.
האיום של פלג לתבוע את יאיר נתניהו בשל הכינוי "דמבו" משדר גם אובדן עשתונות וגם בורות מקצועית. היה הרבה יותר טוב אילו פלג היה מגיב כמו רוס פרו, המועמד העצמאי לנשיאות ארה"ב בשנות ה-90, שהלך השבוע לעולמו. אוזניו של פרו היו לא פחות גדולות משל פלג, ובאחד העימותים בין המועמדים הוא ירה: "I'm all ears". ככה עושים ג'נטלמנים.
