במעגלי החיים של מדינת ישראל יש כמה טקסים ידועים מראש. למשל: בחודש אוגוסט תמיד מאיימים המורים בשביתה. או: לקראת ראש השנה תמיד מדברים על מחסור בדגים. וגם: בכל מערכת בחירות תהיה בקשה לפסול את רשימות הערבים והימין הקיצוני, והנושא תמיד יגיע לבית המשפט העליון. למרות שהשנה זכינו לשתי מערכות בחירות, הצדדים לא התעייפו וחזרו באדיקות על התהליך, ומחר (יום ה', 22.8.19) יגיע תורו של בית המשפט להצטרף אליו.
לפני הבחירות הקודמות הערתי, שמדובר בהליך פגום מיסודו. ועדת הבחירות המרכזית היא גוף פוליטי, שאינו יכול לשמוע הוכחות ולקבל ראיות בצורה מסודרת ומקיפה. נכון שהיו"ר
חנן מלצר מעמיד את נציגי הצדדים לחקירה, אבל ברור שאין היא דומה לזו המתנהלת בבית המשפט - גם בגלל הגוף בפניו היא נערכת, גם בגלל נוכחות המצלמות (ע"ע ההשתוללות של
סתיו שפיר) וגם בשל לחץ הזמן. הצעתי, ואני עדיין מציע, להעביר את כל העסק להליך משפטי מלא.
אבל כרגע אני מבקש להתייחס לשני הערעורים הנוכחיים: זה של השמאל נגד עוצמה יהודית, וזה של עוצמה יהודית נגד הרשימה המשותפת. מבט קצת יותר מעמיק עליהם מעלה, כי שני הצדדים מתנהגים כמו אותו סוחר יהודי, שמלאך טוב הציע לו לקבל כל שיחפוץ - מתוך ידיעה שמתחרהו יקבל כפול. חשב הסוחר ולבסוף ביקש: תוציא לי עין. ואולי זה אפילו עוד יותר קיצוני: קבלת הערעורים אולי תוציא עין לרשימות היריבות, אך בהחלט עלולה להוציא את שתי העיניים למערערים.
הבעיה הגדולה ביותר של הימין בבחירות הנוכחיות היא סכנת אובדן הקולות. לצד הליכוד וימינה, מתמודדות גם עוצמה יהודית, זהות ונועם (
אביגדור ליברמן הוא כבר לא ימין, זה די ברור). בבחירות הקודמות איבד הימין 250,000 קולות שניתנו לימין החדש ולזהות. קשה מאוד לחשב את חלוקת המנדטים אם הקולות הללו היו מתורגמים למנדטים, אך קרוב לוודאי שהייתה מוקמת ממשלת ימין בלי הפארסה של בחירות נוספות. הפעם הימין החדש משולב בימינה, בעוד עוצמה יהודית רצה בנפרד וכאמור נוספה גם נועם. אם הימין שוב יאבד שניים-שלושה מנדטים, זה עלול לעלות לימין לכל הפחות בצורך להרכיב ממשלת אחדות - אם לא באובדן השלטון לגמרי.
כעת נראה מה יקרה אם העתירה נגד עוצמה יהודית ומועמדיה תתקבל בצורה מלאה או חלקית. אם הרשימה כולה תיפסל - סביר להניח שמצביעיה יבחרו בימינה, וכך ימנעו את אובדן הקולות. אם ייפסלו רק
ברוך מרזל ובנצי גופשטיין (התוצאה הסבירה ביותר של הערעור), ייתכן שחלק מהקולות יעברו לימינה - או שעוצמה יהודית תוכל להציג את עצמה כנרדפת וכך לקבל דווקא יותר קולות. בכל מקרה, הערעור הזה יועיל לימין הרבה יותר מאשר יזיק לו.
כנ"ל, ובצירה עוד יותר מובהקת, הערעור נגד הרשימה המשותפת. נניח בצד את העובדה, שעוצמה יהודית דורשת להותיר את הציבור הערבי ללא ייצוג ישיר משלו; לא מפתיע בהתחשב במצע שלה. יותר מטרידה בהקשר זה העובדה, שהערעור הוגש גם על-ידי נציגי הליכוד בוועדת הבחירות; האם הם שותפים לתפיסה הגזענית הזאת? אבל, כאמור, זה בצד. העיקר הוא מה יקרה אם הערעור יתקבל. חשוב לזכור, כי הוא מכוון לפסילת הרשימה המשותפת כולה, ואין בקשה לפסול מועמדים ספציפיים.
אם בית המשפט העליון יפסול את הרשימה המשותפת, מה יקרה לקולות של מצביעיה? הם ילכו לאחת ממפלגות המרכז-שמאל - כחול-לבן, העבודה-גשר או המחנה הדמוקרטי. קשה לדעת האם כל מצביעי המשותפת יבואו לקלפי, אבל נניח שרובם יעשו זאת - ולו כדי למחות על פסילת הרשימה. התוצאה תהיה חיזוק משמעותי למפלגות השמאל-מרכז הציוניות.
כעת שימו לב: לשמאל אין רוב להקמת ממשלה, משום שהרשימה המשותפת אינה פרטנר לשום ממשלה. לכל היותר אפשר לקבל ממנה תמיכה מבחוץ, והשאלה היא באיזה מחיר ובאלו מקרים. אבל אם הרשימה המשותפת יוצאת מהמשחק, פתאום יש כתריסר מנדטים של השמאל היכולים ללכת למפלגות שהן שותפות לגיטימיות לממשלה. ופתאום יש ל
בני גנץ אפשרות אמיתית להיות ראש הממשלה הבא.
השורה התחתונה היא, שערעורי הפסילה ההדדיים עשויים/עלולים להוביל לתוצאה בדיוק הפוכה מזו שאליה חותרים המערערים. אז מה, הם כאלו אלטרואיסטים? גם השמאל וגם הימין מוכנים לוותר על השלטון, ובלבד שמי שנראים להם כגזענים/מחבלים לא ייכנסו לכנסת? איכשהו, קשה לייחס תכונות כאלו לפוליטיקאים שלנו. ואז נשארנו עם שתי אפשרויות: או שהם לא חושבים עד הסוף, או שהם יודעים שמדובר בערעורי סרק שכל מטרתם היא לקבל כותרות. לתפארת מדינת ישראל.
