תיאטרון פסיק הירושלמי, שמייסדיו ושחקניו הם בוגרי הסטודיו של ניסן נתיב בירושלים, נודע בהצגות המוקפדות והאיכותיות שהוא מעלה בביתו, ב"בית מזי"א" בירושלים. ההצגה החדשה (והראשונה בחייו) שביים השחקן
אסי שמעוני, היא מעדן תיאטרלי המרנין לב, משום שהודות לו מצינו שרשימת הבימאים הישראלים הכה מצומצמת -גדלה באחד מעולה. שני השחקנים במחזה, הן הודות לטקסט הכה שנון, והן הודות לבימוי וכן לכשרונם - מצליחים לתפוס את הקהל בגרונו, כך שאין לו שניה לעפעף או לנשום.
דודי גורדון שכתב את התמליל הנפלא יחד עם טל נתיב, היה בעברו איש שב"כ, וכשפרש לפני חמש שנים - התמסר למימוש חלומו להיות שחקן. כי למעשה, חוקרי השב"כ נדרשים לשחק תפקידים שונים במסגרת עבודתם. את הכשרתו עשה בתיאטרון "פסיק", עד שהחל להופיע בו כשחקן. הפעם: כאן הוא בתפקיד מנהל רשת קצביות מצליחות בארץ, המגיע לאחד מסניפיו כדי לבדוק את ספרי החשבונות, משום חשדותיו שמשהו לא תקין בהם. בחנות נמצאת רק עובדת, ליזי, שמשום מה אינה רשומה כעובדת בחנות. הדו-קרב המילולי בינה, מלאת התום והחן, לבין המנהל מלא החשיבות מעצמו, מרווה את הצופים בצחוקים.
טל נתיב כליזט, מקסימה את הקהל בהקפדה שלה על ניסוח השאלות שהוא מפנה אליה. הלוואי והיו ניתנות הכשרות כאלו בניסוח הדיבור לכל ילדי בתי הספר - ואז הייתה רמת השיחה של הישראלים משתדרגת להפליא....טל, שלמדה בתיאטרון פסיק, מכשפת את הקהל בקסם שלה, ובטוהר המשחק המושלם.
לאט-לאט, מתוך התפתחות העלילה, כשהשניים ננעלים במחסן, ללא איוורור או חלון, האווירה ביניהם מפשירה. כל אחד נפתח אל משנהו, מתוודה על בעיותיו. מסתבר, שליזט היא בעצם צעירה המצויה "על הספקטרום". דהיינו, בעלת ליקוי אוטיסטי כלשהוא בהתפתחותה, גם אם מיזערי. הצופה לומד להיפתח אל אנשים בעלי תכונות כאלו, ושוכח את הדעות הקדומות, הגורמות לאנשים בעלי צרכים מיוחדים להיזרק בעטיין לשולי החברה, או להיות מנוצלים בשל תמימותם.
כל עושר הגלגולים הנפשיים העוברים על השניים, שהם כה רבים במשך זמן ההצגה הלא ארוך, ממלאים את הנפש והמוח כאחד. ובעיקר - לא מרפים מהצופה, המופתע מכל התגלות בהמשך הצגה. סיבת ההצלחה של ההצגה מעוגנת בכל אחד מיוצריה ושחקניה. המוזיקה של עמית בן עטר מאולפני ביט -הנמסכת בתמליל, והופכת לחלק אינטגרלי מהאוירה בהתרחשויות, התאורה הרבגונית של אדם רוטבליט; הדרמטוריגיה של עוזי ביטון, הניהול האמנותי של שמואל הודג׳ס, ממיסדי התיאטרון, ומעל לכל - התמליל הכה חכם ושובה לב של דודי גורדון וטל נתיב, והבימוי הכה מעולה ורגיש, לעילא ולעילא של אסי שמעוני.
תענוג להיווכח שמחזה ישראלי חדש יכול עד כדי כך לשבות לב כל צופה כאן, עכשיו ובכל ארץ על הפלנטה שלנו. ושמו הנוסף -"הצגה לא נורמלית" - יאה לו מאד, ומרענן ומשדרג את כלל ההצגות העבריות שעולות על בימותינו. כפי שנאמר: "חדש מפני ישן תוציאו". נחתום בברכות לכול היוצרים והשחקנים.