גמל - אומרת הגדרה ידועה - הוא סוס שתוכנן בידי ועדה. אם אנחנו רוצים לדעת כיצד נראה חוק המתוכנן בידי פוליטיקאים לצרכים פוליטיים, קיבלנו אמש (יום ה', 29.8.19) דוגמה מובהקת: תזכיר החוק שיאפשר צילום בקלפיות כבר בבחירות הקרובות. התוצאה איננה גמל, שלכל הפחות דומה לסוס, אלא חמור בר.
אמיר אוחנה ו
אריה דרעי - האחד שמבזה את מערכת המשפט והשני עבריין מורשע ואולי גם נאשם עתידי - חברו יחדיו למהלך בזק, שמטרתו לאפשר בתוך פחות משלושה שבועות לתעד ויזואלית כמעט את כל מה שיקרה בכל קלפי במשך כל יום הבחירות. ננתח את ההצעה סעיף אחרי סעיף, נראה עד כמה היא בעייתית ובלתי חוקתית, ונשווה אותה לצעדי הפיקוח שמתכננת ועדת הבחירות המרכזית. לאחר מכן נציע כמה מסקנות.
מי רשאי לצלם? "חבר ועדת הקלפי או ממלא מקומו של חבר ועדה שנעדר, משקיפים, מזכיר ועדת הקלפי וכן עובדי הוועדה המרכזית ועובדי הוועדות האזוריות הנדרשים להימצא במקום הקלפי לצורך מילוי תפקידם ומבצעים עבודות או תפקידים מהסוג שקבע יושב-ראש הוועדה המרכזית בכללים".
בבחירות מופעלות 11,000 קלפיות. בכל אחת יש מזכיר ועדת קלפי ושני חברים בוועדה - הראשון הוא נציג ועדת הבחירות המרכזית, האחרים הם נציגי מפלגות. רשימות שאינן מיוצגות בכנסת היוצאת רשאיות לשלוח משקיפים. גם אם נניח שרק אלו יבקשו לממש את זכות הצילום, אנחנו מדברים על למעלה מ-50,000 איש. שוב: 50,000 איש, שמתוכם 40,000 הם אנשים פוליטיים. לא יהיה זה מופרך לחשוב שיתחילו מריבות ואולי אפילו קטטות בין הנציגים השונים, על נקודת הצילום הטובה ביותר.
יו"ר ועדת הבחירות המרכזית,
חנן מלצר, הודיע שהוא יקים צוות מפקחים מטעם הוועדה, שיסיירו במשך היום בקלפיות ויהיו נוכחים בעת הספירה בקלפיות העלולות להיות בעייתיות. כלומר: עובדים בלתי פוליטיים במספר מצומצם.
מה מותר לצלם? "הליך הכנת הקלפי להצבעה; הליך ההצבעה, לרבות זיהוי המצביעים או המלווים, רישום המצביעים ומלוויהם כאמור ופעולת ההצבעה עצמה, ולמעט תיעוד מצביע בתא המסתיר את האדם מעיני זולתו או תיעוד אחר החושף את תוכן הצבעתו של מצביע מסוים; הליך פתיחת תיבת הקלפי וספירת הקולות; הליך רישום תוצאות ההצבעה ואריזת חומרי הקלפי לצורך העברתם לוועדה המרכזית; שיחה המתקיימת בין המנויים בסעיף זה או בינם לבין המבקשים להצביע, במקום הקלפי או בסביבתו".
במילים אחרות: הכל חוץ מבחירת פתק ההצבעה. הכל, כולל מה שיאמרו המצביעים לפני ואחרי ההצבעה. הכל, כולל כאשר חבר ועדת קלפי יודיע לעמיתיו שהוא יוצא לשירותים. הסעיף הזה דורס ברגל גסה את חוק הגנת הפרטיות, האוסר לצלם אדם ברשות הרבים בנסיבות העלולות להביך אותו. למשל: יש חרדים שאינם רוצים להצטלם. יכול להגיע לקלפי נכה, שאינו רוצה להצטלם בכסא גלגלים. יכולה להגיע בחורה שעברה ניתוח ופניה חבושות. יכול להגיע חייל במדים מלוכלכים. האם את כל אלו ניתן יהיה להכריח להצטלם? האם הבחירה שלהם תהיה בין ויתור על פרטיותם לבין ויתור על זכות ההצבעה? האם חוק שכזה יכול לפגוע בזכות החוקתית לפרטיות?
התוכנית של מלצר, לעומת זאת, מדברת על כך שהפקחים יוכלו לתעד במצלמות גוף רק מקרים חשודים ורק לאחר שיקבלו אישור ממנו. הפער העצום ניכר לעין.
מה ייעשה בצילומים? "תיעוד כאמור ייעשה על גבי כרטיס זיכרון מגנטי שניתן להפרידו ממכשיר התיעוד. כרטיס זיכרון כאמור בסעיף קטן (ב) יועבר, תוך ציון זהותו של מי שתיעד את המידע שעליו, יחד עם פרוטוקול הקלפי כאמור בסעיפים קטנים 79(ב) ו- 79(ג), יישמר יחד עם פרוטוקול הקלפי כאמור בסעיף 79א ויושמד עמו לפי המועדים הקבועים בסעיף האמור. מי שתיעד כאמור בסעיף זה, או מי שפועל במסגרת הגוף שמטעמו נשלח לקלפי המתועד, רשאי לשמור עותק של התיעוד החזותי ו/או הקולי כאמור עד לאחר תום המועד להגשת ערעורי בחירות. חלף מועד הגשת ערעורי בחירות, ישמיד או ימחק כל עותק כאמור אלא אם כן הגיש ערעור בחירות או תלונה במשטרה שאותו תיעוד עשוי לשמש בהם ראיה".
התיעוד יהיה בידי מפלגות. כל מפלגה תוכל לראות מי הגיע לאיזו קלפי ולשמוע מה אמר לפני ואחרי ההצבעה. לא ברור מי אמור לאכוף את חובת ההשמדה של הצילומים ומי ימנע יצירת עותקים בלתי חוקיים שלהם. ייתכן מאוד שמדובר יהיה באלפי ואולי ברבבות כרטיסי זיכרון כאלו, שהם כידוע קטנטנים ועלולים ללכת לאיבוד (או "ללכת לאיבוד") בקלות רבה. לא נאמר בתזכיר האם ומתי תהיה חובה להשמיד את התיעוד אם יוגשו ערעור בחירות או תלונה למשטרה. אין כל מגבלה על השימוש בו במקרים כאלו; אפשר להגיש את תיעוד היום כולו, גם אם הערעור/התלונה מתייחסים לדקות בודדות. ואז מעשיהם ושיחותיהם של המצביעים יהיו גם בידי המשטרה. דומה שלא צריך לומר באלו סוגי משטרים קיים מצב כזה.
למי תהיה גישה לצילומים? "מי ששומר עותק של התיעוד החזותי ו/או הקולי כאמור בסעיף קטן (ד) לא יאפשר לכל אדם גישה למידע המתועד מלבד הגוף שמטעמו נשלח. האמור בסעיף זה לא יחול על קטעי תיעוד המתעדים עבירה ולאחר שהוגש בעניין ערעור בחירות או הוגשה תלונה במשטרה".
מישהו מאמין שהתנאי הזה יקוים? בעידן של הרשתות החברתיות, במערכת בחירות רוויית השמצות והכפשות, באווירה כללית של זלזול בחוק - זה יהיה עניין של לכל היותר כמה שעות עד שיתחילו לרוץ סרטונים של המתרחש בקלפיות. ואז, לכו תחפשו במבוכי הרשת מי בדיוק העלה את הסרטון או מי העביר אותו או מי הפיץ אותו.
אז מה היה לנו? פגיעה נרחבת בפרטיות, העברת מידע מתועד על מצביעים לידי מפלגות ואולי לידי המשטרה, חשש כבד לדליפה של התיעוד, העדר אכיפה אפקטיבית של המגבלות המוצעות, העדר כל התייחסות לחשש מפני זיוף של התיעוד. כל אלו עלולים גם לגרום לאפקט מצנן משמעותי מצד מצביעים, שיעדיפו שלא לבוא בכלל על פני הסיכון שיצולמו בניגוד לרצונם, או שיימצא מי שישתמש נגדם בשיחות תמימות שלהם.
אבל מבחינת אוחנה ודרעי, כל זה לא מעניין. הם רוצים שליטה על המתרחש בקלפיות, ואולי באמת גם להפחיד מצביעים פוטנציאליים. זהו חוק בלתי חוקתי בעליל, שמן הראוי שייפסל בידי בג"ץ. אך תראו איזה מצב של win-win יוצרים לעצמם של השרים. אם החוק יאושר בהליך חפוז - ונא לזכור שנותרו רק 12 ימי עבודה עד הבחירות - הם הצליחו. אם תוגש עתירה נגדו ובג"ץ יוציא צו ביניים - הם יוכלו להציג את בית המשפט כמי שמתנכל לשמירת טוהר הבחירות. זכויות יסוד? הליך ראוי? דמוקרטיה? אל תבלבלו את המוח עם השטויות הללו.
