השופט: שלמה בנג'ו, בית משפט השלום בחיפה

המועד: יום חמישי, 5.12.19, שעה 11:00

הנושא: תביעות קטנות

התיק נקבע לשעה 10:00, כעת השעה 11:00 והנתבע לא התייצב. השופט שלמה בנג'ו עומד לתת פסק דין בהעדר הנתבע בתביעה קטנה על תאונת דרכים, אך קודם לכן חוקר כיאות את התובע על נסיבות התאונה ובודק את החשבוניות שצורפו לתביעה. בנג'ו מחזיר את המסמכים ומנהל שיחת חולין קצרה ברוח טובה: "במה אתה עובד?" כמה מילים בערבית ובנג'ו מנצל את ההזדמנות כדי להרחיב את המילון שלו: "איך אומרים 'קצב'? טוב, צריך אופי בשביל להיות קצב". כעת הוא מבחין בי ושואל האם אני צד באחד התיקים. אני משיב בשלילה ומסביר שבאתי לצפות. בנג'ו מגיב בחיוך: "בדרך כלל כל מי שמקשיב, יש לו דיון אצלי בעתיד; רוצים לדעת מה קורה. זו פעם ראשונה" [שיש שומע מן הצד]". כעת בנג'ו פונה לתובע הניצב לפניו, וממשיך ברוחו הטובה: "מה קורה, כל תל אביב מגיעים אלי".

"אל תדקלם מה שאמרו לך להגיד"

התובע הוא פושט רגל לשעבר, שעיריות רמת גן והרצליה דרשו ממנו אלפי שקלים תמורת דוחות חניה, והוא תובע אותן על כך. התיק קבוע לשעה 11:00, התובע לבדו באולם ואומר בתשובה לשאלתו של בנג'ו, שאין איש בחוץ מטעם הנתבעים. "בוא לכאן, בבקשה, תעמוד כאן", מזמן אותו בנג'ו לדוכן שבין שני השולחנות ומעיין בתיק. "אתה תבעת את עיריות רמת גן והרצליה ומשרד עורכי דין. משרד זה לא גוף משפטי; עורכי הדין הם גוף משפטי. יש לי אישור מסירה בתיק רק לעיריית רמת גן, אין לי אישור מסירה בתיק [לנתבעים האחרים]". הנתבע מפנה את תשומת ליבו של בנג'ו לכך שעיריית רמת גן הגישה כתב הגנה בשם שלושת הנתבעים. "והם [עיריית רמת גן] יודעים על הדיון היום, יש לי אישור", מהנהן בנג'ו. "למתי אתה הוזמנת? מה שיש לך בהזמנה, זה מה שקובע [ולא לוח הדיונים שמחוץ לאולם]". בנג'ו מזהיר את התובע לומר אמת, שואל אותו האם כל האמור בתביעה הוא אמת ושואל אם יש לו מה להוסיף. "בבקשה, דבר. אל תקריא, אל תדקלם מה שאמרו לך להגיד. ההתנסחות פה היא הקובעת. אתה עסוק מדי בתגובות שלך, אני מבין שאתה מלא מבפנים בכל ההליך הזה. העדות שלך צריכה להיות קולחת, כי אני צריך להעריך [את המהימנות]". בשעה 11:17 מגיע נציג עיריית רמת גן וטוען: "אנחנו פה, חיכינו בחוץ". בנג'ו משיב לו בצדק: "'פה' זה אצלי. אני לא יודע מה קורה בחוץ". כעת נכנסים גם נציגי עיריית הרצליה ומשרד עורכי הדין, ובנג'ו מקריא להם את דברי התובע. הלה מתייחס לכתב ההגנה ואומר: "הלכת סושי". עורך הדין מתקן: "הלכת סאצ'י". בנג'ו מתערב בחיוך: "סושי זה מה שאוכלים ככה. סאצ'י נגד עיריית תל אביב!" כעת בנג'ו מבקש לדעת על מה בדיוק התביעה, ונענה: לשון הרע בשל עיקול חשבון הבנק שלו למרות שלשיטת התובע הוא אינו חייב אף אגורה. "איך אתה מגיב לטענה שניהלת איתם התכתבות [ולכן אין התיישנות]?", שואל בנג'ו אך לא מקבל תשובה. לתובע יש הרבה טענות, הן מפוזרות ותוקפניות, אך בנג'ו אינו ממקד אותו.

"בוא לא נלך אחורה"

"טוב, בוא נשמע את תגובתם, תודה", מייעל בנג'ו את הדיון. "מכיוון שאחד הצדדים הוא עורך דין, אתה לא ביקשת להיות מיוצג. אם תבקש, אני אשקול לתת לך דחייה כדי שתהיה מיוצג". התובע משיב שאין לו יכולת כלכלית לשכור עורך דין. בנג'ו פונה כעת לעורך הדין מהמשרד הנתבע: "עזוב, עזוב. הוא אזרח שזועק על חובות מלפני 20 שנה. אתה משפטן, אתה יודע מה מותר ומה אסור, אתה תתמקד בטענות שלו. בוא לא נלך אחורה". התובע מתחיל להתווכח עם עורך הדין ובנג'ו מתערב: "אני אתן לך זכות תגובה". זה לא ממש עוזר, כי התובע מתחיל לצעוק ובנג'ו נאלץ להרים את קולו: "אדוני היקר, אתה הגשת תביעה לבית משפט לתביעות קטנות. זה לא כמו בית משפט שלום". התובע: "זה בית משפט שלום לכל דבר". בנג'ו מתרגז: "אתה מלמד אותי מה זה בית המשפט?! הזמן שלך מוגבל, הטיעונים שלך מוגבלים. אתה רוצה לנהל דיונים על גבי דיונים - תפנה לבית משפט השלום. אני יושב כעת בכובעי כבית משפט לתביעות קטנות. אני מבקש שלא תפריע לו כמו שלא נתתי לו להפריע לך. אתה רוצה דחייה כדי להביא עורך דין?" - לא. עורך הדין ממשיך להקריא טענות מן הכתב, שלכאורה אמורות להופיע כבר בכתב ההגנה, אך בנג'ו מאפשר לו להמשיך. התובע מתפרץ שוב, ובנג'ו שומר על קור רוח: "תן לו לדבר", הוא אומר בשקט. לבסוף הוא מאפשר לתובע להגיב ושואל אותו: "אתה לא חייב להם כסף?" התובע משיב בשלילה. בנג'ו: "אם היית חוזר עכשיו במנהרת הזמן אחורה, אתה אשם?" - לא, משיב התובע, הרכב לא היה שלו והדוחות בוטלו בידי בית המשפט. בנג'ו מבקש לראות את ההחלטה הזאת, אך היא אינה בידי התובע. עורך הדין מבקש להגיב, ובנג'ו משיב: "אמרתי שזה תביעה קטנה, הזמן קצוב". אבל עורך הדין טוען שהתובע משקר ובנג'ו מאפשר לו לדבר. כאשר עורך הדין מעלה טענה בשם העיריות, מתערב התובע: "שב, שב, אתה לא מייצג את העיריות". בנג'ו: "אדוני, אתה לא מנהל את הדיון. אתה תובע אותם על לשון הרע ומדבר בצורה כזאת?". עורך הדין מסביר, שמה שהתובע הציג כפסק דין - אינו אלא אישור של הסכם, כאשר אדם אחר נטל על עצמו את הדוחות. בנג'ו מנסה לסיים: "תודה רבה, פסק הדין יישלח". אבל התובע ממשיך לטעון, בנג'ו מאפשר לו עוד כמה שניות ואז קוטע: "טוב, אנחנו סיימנו, פסק הדין יישלח לכם בדואר. אני מקווה שזה יהיה בימים הקרובים, נא לעקוב. תודה רבה שהגעתם". התובע ממשיך: "הכל תיאורטי - אני חי מקצבה". בנג'ו: "אם היית אומר שאתה רוצה לגשר, הייתי מנסה". בתשובה לשאלתו אומר עורך הדין, שמדובר בחוב של 4,000 שקל לעיריית הרצליה ו-7,000 שקל לעיריית רמת גן, וכי הניסיון להגיע להסדר לא עלה יפה. "אבל היום הוא מפוש"ר?", שואל בנג'ו - מלשון פשיטת רגל - ונענה בשלילה. "טוב, להתראות, ביי", הוא מסיים.

השורה התחתונה: בנג'ו יודע לאזן בין רוח טובה וסבלנות לבין ייעול הדיון ושמירת כבודו של בית המשפט, גם אם יש שופטים שאולי היו מתייחסים מעט יותר בסבלנות אל התובע - בעייתית ככל שתהיה התנהלותו. הוא גם מבחין, ובצדק, שאין מקום לנסות ולפשר בין הצדדים, במיוחד כאשר מדובר בכספי ציבור.

יעילות: 9.

מזג שיפוטי: 8.