השופט: שלומית בן-יצחק, בית משפט השלום בתל אביב המועד: יום ראשון, 5.1.2020, שעה 09:00 הנושא: מעצרים עד תום ההליכים "היית אמור להודיע ולא עשית את זה", מזכירה השופטת שלומית בן-יצחק לסניגור. "הייתם אמורים להודיע עד 20 בדצמבר אם אתם מתכוונים לטעון לראיות. התפספס? מה הטיעון שלך לגבי הראיות? אמרת את זה חמש פעמים. זה בסדר, אני לא עושה עוול לאף אחד". הסניגור מבקש דחייה, אבל בן-יצחק רוצה תשובות: "אז תגיד לי רק בכותרת. זו סוכנת. למה הביאו אותו לחקירה? הרי לא הביאו מישהו אחר לחקירה. הזיהוי היה במסדר זיהוי אחרי האישום?
"עכשיו צריך למצוא תאריך דיון. שנייה, אדוני, זה נורא מפריע לי, אני צריכה רוגע", היא משקיטה את הסניגור המדבר, ואכן באולם שורר שקט מופתי. בן-יצחק דוחה את הדיון בשבוע, משתמשת בנוסח מוכן מראש ומקפידה לעדכן אותו בפרטים הנכונים. בהמשך היא מאפשרת לסניגור להוסיף טיעון לגבי תנאי השחרור, מאיטה אותו בשביל הקלדנית, ומנהלת את הדיון ביעילות רבה בשאלות לשני הצדדים. "תחתום, נעבור לתיק הבא".
בן-יצחק בקיאה היטב בפרטים ופונה ברוגע לסניגור: "אדוני, יש לו תיק נוסף על אלימות במשפחה והפרת תנאים. לא ציינתם את זה בבקשה. זה קבוע לשופט [עלאא] מסארווה ממש בעוד כמה רגעים. התנאי המרכזי שנשאר הוא הרחקה מהאישה". הסניגור טוען כאשר המתלוננת יושבת לידו, ובן-יצחק שואלת את השאלה המתבקשת: "איך קרה בכלל שהיא נתנה תצהיר בטרם דיון בהוכחות עצמן?". האישה מבקשת לדבר, אך בן-יצחק דוחה כראוי את בקשתה.
"זו לא טענה, יש לו תיק", מגיבה בן-יצחק לדברי הסניגור. "אני הוצאתי את התיק הנוסף שקבוע לשופט מסארווה. אתה מכיר את התיק הזה? אני כרגע לא לפרוטוקול. מה הוא מתכנן לעשות בתיק שלנו? אני כמובן לא נותנת עצות, אבל מה שקורה בתיק העיקרי מאוד משליך על מה שקורה כאן". הסניגור טוען שהפרקליטות מתנגדת לכל בקשה שלו, אך בן-יצחק שמה לב שבפניה מיוצגת המדינה בידי תביעות המשטרה ולא בידי הפרקליטות.
תשומת הלב של בן-יצחק לפרטים באה לידי ביטוי גם כאשר הנאשם מתחיל לדבר על התיק השני - והיא מיד מפסיקה אותו. "תודה, אדוני, שב בבקשה". הנאשם: "עוד מילה". בן-יצחק בתוקף: "שב בבקשה". התובעת מבקשת להותיר בעינה את ההרחקה מן המתלוננת, שהיא עדת תביעה בתיק, ובן-יצחק מסכימה איתה. בהחלטתה מציינת בן-יצחק, כי אומנם חלף זמן מאז החלטת השחרור, אך למרות שהנאשם מצוי בפיקוח שירות המבחן - הוא יצר קשר עם בת-זוגו ואף תקף אותה בנוכחות בנם. "יש לציין, כי עצם הגשת התצהיר בידי המתלוננת, שהיא עדת התביעה, בידי הנאשם מעורר שאלות" - וזה בלשון המעטה.
בן-יצחק מורה להעביר את החלטתה לסניגוריה הציבורית, שכן זו - בניגוד להחלטה קודמת של השופט רועי פרי - לא יצרה קשר עם הנאשם בנוגע לתיק העיקרי. כעת היא פונה לבת-הזוג: "אני לא נותנת למתלוננות, בטח באלימות במשפחה, לדבר כאן, כי יש מורכבות של הסיטואציה. את הדברים את צריכה לומר בתיק העיקרי. אני יודע מה את רוצה לומר". ובכל זאת, משום מה, בן-יצחק מאפשרת לה לבקש להחזיר את בן-הזוג הביתה, בטענה שהוא השתנה ונמצא בטיפול. בן-יצחק: "זו גם שאלה איך אתם עושים את זה". ולפרוטוקול: "שמעתי את דברי המתלוננת, אך לא מצאתי לשנות את החלטתי".
בן-יצחק מסבירה לסניגור: "שידברו עם הסניגוריה הציבורית, צריך לקדם את התיקים. צריך לקדם את התיק העיקרי, ואני לא אוכל לטפל עד שאדע שהיא [המתלוננת] העידה. צריך לקדם עם הסניגוריה הציבורית, לכן העברתי להם".
"תקפיד לקיים את התנאים" כעת נדונה בקשה לשחרור בתנאים מגבילים. בן-יצחק כותבת בשמו של הסניגור שהוא מסכים לקיומן של ראיות לכאורה. הלה אומר כי יש לו מה לומר - אך לא בשלב הזה. בן-יצחק: "אין 'בשלב הזה' [אלא מכתיבה בשמו:] אשמור את טענותי לתיק העיקרי". בן-יצחק מעיינת בתסקיר שירות המבחן וקוראת למפקח המוצע לדוכן העדים - בלי לבדוק את תעודת הזהות שלו, כפי שעושים שופטים אחרים. "איך אתה מכיר את הנאשם? במה הוא הסתבך?". התשובה: "בכל מיני שטויות".
בן-יצחק לא מרוצה: "אתה קורא לזה 'שטויות'? אמרת את המילה 'שטויות'. למה אתה מתייחס לזה כשטויות? יש אנשים שמתייחסים בקלות [לעבירות סמים]. השאלה היא מה ההתייחסות שלך לדברים שמייחסים לו". האיש מתעשת: "זה חמור מאוד". בן-יצחק ממשיכה: "איפה אתה עובד? אז אני מבין שאין מקום קבוע לעבודה? הכתובת היא לא קבועה. הוא יוכל להיות איתך בקשר עין כל שעות היציאה?".
היא תוהה האם המפקח מציע את עצמו והאם הסניגור מציע אותו, ואז שומעת משהו מכיוונו של המפקח: "אדוני, יש דרך להתנהג בבית המשפט, אני מציעה לך לא לחרוג ממנה". ובחזרה לעניין: "אתה פעם הסתבכת עם המשטרה? אתה מוכן לחתום על ערבות צד ג'? עד החלטה אחרת - הוא צריך מזה הרגע להיות איתך כל הזמן. אתה יכול לעמוד בזה?". לבסוף מאשרת בן-יצחק את תוספת המפקח, ופונה בטון אימהי לנאשם: "תסתכל עלי רגע. אני משנה לך את התנאים. אתה יכול לצאת לעבודה עם המעביד שלך, אבל תקפיד לקיים את התנאים, כי אחרת לא אוכל ללכת לקראתך". בן-יצחק שמה לב שאמו של הנאשם רוצה לומר משהו, ומשנה את שעות היציאה כך שיתאמו גם לה.
גם בתיק הבאה מפגינה בן-יצחק את שימת ליבה לפרטים. היא זוכרת את פרטי התיק ומכירה את התסקיר השלילי בנוגע לאפשרות של חלופת מעצר. "אם אני אחליט לשחרר, זה יהיה באיזוק אלקטרוני", מבהירה בן-יצחק. "לכן צריך לקדם את התיק העיקרי. מה הוא צריך? מכניסים לו ציוד? צריך לראות מישהו? גורם סוציאלי?" - היא שומרת יפה על זכויות הנאשם.
"זה היה לפני 11 בלילה" גם לשופטת שמוכנה היטב, כמו בן-יצחק, יכולות להיות טעויות ביום עמוס שכזה. בן-יצחק סבורה שכעת יש תיק בו הצדדים טוענים לראיות, אך מגלה ששגתה ומגיבה בחביבות רבה: "אה, נכון, זה בתיק אחר, סליחה, סליחה, תשכחי מה שאמרתי". היא מעיינת בתסקיר בנוגע לחלופה ופונה לסניגורית: "בואי נשים דברים על השולחן. התיק שלך הרבה יותר קשה מאשר בתיק האלמ"ב [אלימות במשפחה], וגם שם מאוד התלבטתי. נכון שלא מיוחסת לו עבירת אלימות, אבל יש ברקע אלימות וזה תיק יותר קשה. אני צריכה משהו יותר קונקרטי. את יודעת אם מקבלים אותו ליחידה לטיפול בהתמכרות?".
ההתלבטות ניכרת על פניה של בן-יצחק, הממשיכה לעיין בתיק, מציגה שאלות לתובעת ולסניגורית, ובדרך גם מתקנת בשקט רב את הקלדנית. "היא צודקת", אומרת בן-יצחק לתובעת על דברי הסניגורית, "אי-אפשר לבנות לו כרגע תוכנית טיפולית מעמיקה ביחידה להתמכרויות בלי שהוא משוחרר". בן-יצחק מאפשרת לטעון די באריכות, אך לעניין, וכתמיד - שמה לב לכל מילה: "זה לא נכון, הם לא מקבלים כל אחד", היא מעירה לתובעת.
בן-יצחק גם רוצה לדעת מה קנה הנאשם בכרטיס האשראי שלו. לכאורה נקודה שולית, אבל יש לה חשיבות. הסניגורית טענה שמדובר במזון וסיגריות, התובעת מעירה שאולי גם אלכוהול - ו"לכן אני שואלת", מסבירה בן-יצחק. "נעשה הפסקה של חמש דקות, אם תוכלי למצוא את הדברים ואז נתקדם". בן-יצחק יוצאת, חוזרת, אך לתובעת עדיין אין תשובה. "אני שואלת, כי החיובים מאוד גבוהים. מאיזו שעה אסור למכור משקה חריף?" - מ-11 בלילה. "זה היה לפני 11 בלילה, על פניו".
לבסוף היא מכתיבה החלטה ארוכה למדי - אך עדיף כך מאשר דחייה לצורך כתיבה. תוך כדי ההכתבה, שואלת בן-יצחק את אנשי יחידת הליווי של שירות בתי הסוהר, האם לקחו במקרה לפני כמה ימים משולחנה את קובץ החקיקה. וכאשר הללו מרעישים, היא מעירה להם: "מה יש לכם?". היא מחליטה, "לא בלי התלבטות", לשחרר את הנאשם להוסטל.
השורה התחתונה: יעילות ותשומת לב מרשימות, במיוחד לנוכח ריבוי התיקים. בן-יצחק מאזנת היטב בין העומס המוטל עליה לבין החובה לדון היטב כאשר מדובר בשלילת חרותו של מי שעדיין עומדת לו חזקת החפות. היא גם מצליחה לשמור על השקט והאווירה המכובדת, ועושה זאת בנועם הליכות. יעילות: 9. מזג שיפוטי: 9. 