1. השחקנים. התקשורת עוסקת בשאלה האם שני כדורגלנים ב
מכבי תל אביב ביצעו עבירה כאשר שכבו עם שני נערות בנות 16 לאחר בילוי במועדון. המחלוקת היא האם השניים ידעו שהן קטינות, או שמא הם היו זהירים מאוד ואף בדקו את תעודות הזהות שלהן שהתבררו כמזויפות. כעת המשטרה בתמונה, והשניים נחקרו בחשד לבעילת קטינה ולמתן אלכוהול לקטינים.
דומה שמה שכולם רואים כטבעי לגמרי, הוא ששני כדורגלנים ייצאו למועדון, יתחילו עם נערות זרות ויסיימו את הלילה במיטה איתן. לאיש אין בעיה עם ההתנהגות הזאת, הנתפסת כנראה כנורמטיבית לגמרי: יחסי מין אקראיים אחרי היכרות של שעות בודדות. ולמה? כי זו אכן הפכה להיות הנורמה, והגיל בו זוהי הנורמה הולך ויורד בהתמדה. זוהי בדיוק אותה נורמה שהביאה רבים לראות את הפושטקים מפרשת הנערה בקפריסין כקורבנות ואולי אפילו כגיבורים.
אני לא תמים. אני חי בתוך עמי ויודע כיצד מתנהגים בני נוער בישראל של 2021. זה לא אומר שצריך להתעלם מהמשמעויות הקשות של ההתנהגות הזאת: הריונות בלתי רצויים והפלות, התפשטות של מחלות מין, הפצה של תמונות וסרטונים אינטימיים, שיימינג של נערות (בין אם היא "נותנת" ובין אם היא "סרבנית"), ובעיקר ראיית הנערות כחפצים שמיועדים לסימון עוד כיבוש על חגורותיהם (או תחתוניהם) של הנערים. הפרשה הזאת מציבה לנגד עינינו מראה, וההשתקפות הניבטת ממנה היא מכוערת, מטרידה ובעיקר מגעילה.
2. המועדון. מכבי תל אביב הוא מועדון הספורט הגדול, החשוב והמעוטר ביותר במדינה. אבל במקרה הזה, ההתנהלות שלו הייתה בזיונית. המאמנים והמנהלים לא חשבו שהם חייבים להעביר מסר כלשהו, ולו רק מן הצד של החיים הספורטיביים: ספורטאים אינם אמורים לצאת ולבלות במועדונים. היה צורך בהתערבות של הבעלים הקנדי,
מיץ' גולדהאר, אחרי כמה ימים של מסרים מזגזגים, כדי לעשות את המינימום: לשלוח את השניים לחופשה עד שהתמונה תתבהר.
חשוב לזכור, כי למרות שמדובר בגוף שבבעלות פרטית, מכבי תל אביב - כמו כל מועדוני הכדורגל הגדולים - המועדון הוא בעל זיקה ציבורית מן המדרגה הראשונה. הקבוצה מקבלת מיליונים מכספי הטוטו, מיליונים מנותני חסות, מיליונים מגופים משדרים ומיליונים מן הקהל. ככזו, יש לה חובה גם כלפי ערכים מוסריים וחברתיים, מעבר להצלחה הספורטיבית הפרטית שלה. במבחן הזה, מכבי נכשלה לחלוטין.
3. התקשורת. ממה שאני רואה באמצעי התקשורת העיקריים, העיסוק שלהם הוא בשאלה האם הכדורגלנים ביצעו עבירה פלילית או לא. בצורה מאוד לא-מפתיעה, כל הפרסומים נוטים לטובתם. כמה עיתונאים יודעים לספר שמדובר בנערות מופקרות ושקרניות. אחרים מביאים את נשותיהם של כדורגלנים שאינם קשורים לפרשה, והללו קובעות שהנערות אשמות משום שתמיד יש מי שמנסה לפתות כדורגלן.
איש אינו מעלה את השאלות המוסריות, איש אינו מפקפק בהתנהלות של המועדון, איש אינו מביא את הצד של הנערות, איש אינו משוחח עם אנשי מקצוע שיסבירו את הבעייתיות החוקית והערכית. וברור לחלוטין למה: מדובר כאן בשתי ילדות בנות 16 מול המועדון החזק ביותר במדינה. אף עיתונאי אינו רוצה שימדרו אותו וכולם רוצים לשמור על יחסים טובים. האובייקטיביות והאמת - אלה גורמים שוליים, אם בכלל.
2. בית המשפט. שופט בית משפט השלום בראשון לציון,
עמית מיכלס, הוציא צו האוסר לפרסם את שמותיהם של הכדורגלנים. למה? כי המשטרה ביקשה. שיהיה ברור: אלפים אם לא רבבות יודעים בדיוק במי מדובר. כל כתבי הספורט יודעים, כל מי שיש לו קשר לקבוצה יודע, אני משער שכל האוהדים השרופים יודעים. גם אני הייתי יכול לדעת אם הייתי ממש סקרן. חוץ מזה, הרי השניים יודעים שהם חשודים - אז מה יכול לקרות לחקירה אם שמותיהם יתפרסמו? זוהי דוגמה מובהקת לגיחוך שבאיסורי פרסום מסוג זה.
2. המשטרה. שיא הגיחוך בפרשה הזאת שייך למשטרה. היא מתיימרת להיות נקייה לגמרי ולא לספר דבר. "בתשובה לשאלות כתבים" היא אישרה שהשניים נחקרו ושוחררו, ותו לא. אבל משום מה, התקשורת יודעת לספר מה עלה בחקירה ומהן הגרסאות ומי ייחקר ומהם החשדות. משום מה יש לי הרגשה, שהפרסומים הללו לא באים מהכיוון של החשודים. אז מאיפה כן? מן הסתם מגילוי אליהו או מרוח הקודש; הרי המשטרה כידוע איננה מדליפה מחקירות.
