בשנות ה-70 מונה יעקב ארז לכתב הצבאי של עיתון מעריב. במהלך החודשים הארוכים של שנת 1973 צפה בהכנות המצריות והסוריות למלחמה ושוחח עם עשרות רבות של קצינים וחיילים בצה"ל, אשר התריעו בפניו על ההתקלחות הקרבה. כל האזהרות ששיבץ בכתבותיו צונזרו שוב ושוב על-ידי הצנזורה הצבאית, אולם האבסורד הגדול הגיע ב-5 באוקטובר, יממה לפני פרוץ המלחמה.
כמעט עשרים שנה לאחר מכן העלה את הדברים על הכתב במאמר שנכלל בחוברת "מאת כתבנו הצבאי" שהוציא תא הכתבים הצבאיים באגודת העיתונאים בסיוע ההוצאה לאור של משרד הביטחון. בסוף ספטמבר 1973, ימים ספורים לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, קיבל ארז ידיעות מגורמים שונים על המצב המדרדר במהירות בגזרת סיני. "טסתי לתעלה", מספר ארז בזיכרונותיו. קו טיסות קבוע הוביל אנשי קבע ואורחים של צה"ל ממרכז הארץ לבסיס חיל-האוויר ברפידים (ביר גפגפה). במהלך הטיסה ראיין את סגן אלוף יום-טוב טמיר, מפקד גדוד השריון 9, שחייליו היו פרוסים בגזרה הצפונית של קו ברלב, על גדות תעלת סואץ. "הוא סיפר לי על התכונה המלחמתית בצד המצרי", סיפר ארז. שם, בתעלת סואץ, חזה בהתקדמות הכוחות המצריים וראיין כמה קצינים בכירים, אשר הכירו באפשרות של פלישה מצרית קרבה.
מה שראה ארז זעזע אותו עמוקות - השאננות והעקשנות של המטכ"ל נוכח המציאות בשטח שכנעה אותו לחבר ידיעת אזהרה המתארת את המצב לאשורו. וכך כתב ארז בידיעה שהעביר לאישורה של הצנזורה הצבאית:
- "פעולות ההתבצרות של המצרים בגדה המערבית של תעלת סואץ הוגברו בימים האחרונים וכוללות עתה כלים מכניים רבים ויחידות גדולות של צבא העוסקות בהתבצרות. כך אפשר להבחין בצד המצרי של התעלה בתנועות מוגברות של כלי רכב מצריים. "פעולות ההתבצרות כוללות הקמת משטחי צליחה וסוללות של עפר שמהן ניתן למצרים להשקיף מעבר לסוללה הישראלית. סוללות אלה משמשות לעמדות טנקים ותותחי נ.ט ובמקומות אחדים לאורך התעלה אפשר להבחין בטנקים הנצפים בקצה הסוללה. מקורות מוסמכים אמרו אתמול כי בעבר היו כבר מקרים שעמדות ההתבצרות של המצרים תוגברו בעת שנשמעו בקאהיר הבהרות מלחמתיות. כזכור הודיעה סוכנות הידיעות המצרית השבוע, כי מצב כוננות מלאה הוכרזה בתעלה. "כוחות צה"ל עוקבים בערנות אחרי הנעשה בצד המצרי וננקטו כל הצעדים למנוע מן המצרים אפשרות של הפתעה".
כצפוי, את העובדות החיוניות מכתבתו של ארז קיצצה הצנזורה הצבאית לגמרי. היא בחרה להשאיר את המשפט שסיים את הכתבה, משפט שהתגלה פחות מ-24 שעות לאחר מכן כמשפט אומלל: "כוחות צה"ל עוקבים בערנות אחרי הנעשה בצד המצרי וננקטו כל הצעדים למנוע מן המצרים אפשרות של הפתעה".
למעשה, ארז נתקל לא רק בהתנגדות חיצונית - מצד מערכת הביטחון וצה"ל - אלא גם בהתנגדות מבפנים, מתוך עיתונו שלו. "גם במערכת נותרתי מתוסכל", כתב ארז. "העורך גרס כי אל לי להבהיל את היישוב". ברשימה שחיבר פרופ' רפי מן עבור הבלוג שלו "הערות שוליים להיסטוריה", רשימה שעליה ועל אחת קודמת לנו נסמכנו בכתבה זו, כותב חוקר התקשורת: "זו הייתה רוח הזמן, ואולי גם תוצאה של מסרי הרגעה ברורים שהועברו לעורכים מצמרת מערכת הביטחון". עוד הוסיף, בהתבסס על זיכרונותיו של ארז עצמו, שעיתונאי מעריב לא הכה על חטא אחרי המלחמה. "ניסיתי להתריע - והצנזורה פסלה. לפחות ארבע ידיעות שביקשתי להעביר נפסלו בשבוע שקדם ל-6 באוקטובר 1973".
