|
אין הליך קבלת החלטות [צילום: אוון ווצ'י, AP]
|
|
|
|
הוא גס רוח. הוא משולח לשון ורסן. הוא אומר כל מה שעולה על דעתו, עם או בלי מחשבה, עם או בלי תכנון. הוא מלבין ברבים את פניהם של יריביו ואנשיו כאחד. הוא משתמש בכינויי גנאי גזעניים ושוביניסטיים. הוא בור. הוא משקר ללא הרף, בכל נושא. הוא מוציא דברים מהקשרם. הוא ממציא מספרים. הוא בודה אירועים. הוא מפברק נתונים | |
|
|
|
יש סיבה לקיומן של נורמות התנהגות – הן במישור האישי והן במישור המקצועי. במובן מסוים, יש להן יותר תוקף מאשר לחקיקה רשמית, שכן הן נובעות מן החיים האמיתיים וממה שחברי אותה קבוצה מקבלים על עצמם. בלא נורמות כאלה הקבוצות יתפוררו מבפנים, בשל שילוב של הפסוק "איש הישר בעיניו יעשה" ואמרת חז"ל "איש את רעהו חיים בְּלָעוֹ". כל אחד יעשה מה שהוא רוצה ויגיד מה שהוא רוצה – וחברו יענה לו באותה מטבע. כל אחד יחשוב שהוא ממציא את הגלגל – וכל הניסיון והחוכמה של קודמיו יירדו לטמיון.
דונלד טראמפ רומס בצורה שיטתית את הנורמות שעיצבו 44 נשיאי ארה"ב במשך קרוב ל-250 שנה. הוא גס רוח. הוא משולח לשון ורסן. הוא אומר כל מה שעולה על דעתו, עם או בלי מחשבה, עם או בלי תכנון. הוא מלבין ברבים את פניהם של יריביו ואנשיו כאחד. הוא משתמש בכינויי גנאי גזעניים ושוביניסטיים. הוא בור. הוא משקר ללא הרף, בכל נושא. הוא מוציא דברים מהקשרם. הוא ממציא מספרים. הוא בודה אירועים. הוא מפברק נתונים. בשורה התחתונה: הוא משפיל עד עפר את מעמדו של נשיא ארה"ב.
תהליך קבלת החלטות אינו קיים אצל טראמפ – זה ברור ממה שמספרים מי שעבדו אצלו בתפקידים בכירים ביותר. הוא לא מתעניין בתדרוכי המודיעין היומיים. הוא אינו קורא חומר רקע. הוא אינו מקשיב לאחרים. הוא אינו מתכונן לפגישות פסגה. הוא רוצה לשמוע בעיקר את עצמו ועל עצמו. הוא בטוח לחלוטין ביכולתו לעשות לבדו את מה שלא עשו רבים לפניו. הוא משוכנע שיש לו כושר שיפוט עילאי. הוא לא אייש מאות משרות בממשל הפדרלי. הוא צמצם וייבש את משרד החוץ. עשרות מבכירי ממשלו התחלפו, חלקם התפטרו בזעם ואחרים פוטרו בבושת פנים. בשורה התחתונה: הוא טוחן עד דק את התהליכים שנבנו בקפידה במטרה להגיע להחלטות מיטביות. התוצאות ניכרות בשטח.
|
|
מוכן להוציא כוחות מנקודות אסטרטגיות [צילום: AP]
|
|
|
|
אם טראמפ חושב שכולם-כולם – רבבות אנשים חכמים במשך עשרות שנים – טעו, אזי הוא חייב להיות או אידיוט מושלם או מגלומן מושלם או שניהם. מותר לו כמובן לחשוב שצריך לבצע התאמות בשיטה; כנשיא ארה"ב חובתו לבחון האם מה שהיה נכון אתמול נכון גם מחר. מותר לו כמובן לצאת נגד ניצולה לרעה של השיטה; כנשיא ארה"ב חובתו להבטיח שאזרחי מדינתו לא יקופחו. הבעיה היא, שהתפיסה הכללית שלו היא לאומנית ופרוטקציוניסטית | |
|
|
|
דונלד טראמפ נכנס לבית הלבן בהבטחה "to put America first". בנאומו הראשון בעצרת האו"ם הוא הסביר, שכל מנהיג מחויב לדאוג בראש ובראשונה לאינטרסים של ארצו, ושאם כולם יעשו זאת – דווקא כך ייווצר עולם טוב יותר. היה באמת משהו מרענן בגישה הזאת ובכנות שבה הוצגה. אבא אבן כתב לפני שנים, שמדינות מקבלות החלטות בשם האינטרס ומצדיקות אותן בשם המוסר. והנה בא נשיא ארה"ב ואומר את האמת: כולם דואגים קודם כל לעצמם.
הבעיה הגדולה הייתה המסקנה המעשית של טראמפ מן האמת הזאת. מבחינתו, to put America first משמעותו הייתה to put America alone – וזוהי טעות ענקית ובלתי נסלחת. ארה"ב מייצאת מוצרי חקלאות, נשק, מטוסים, כימיקלים ומה לא לכל העולם – ומייבאת מחשבים, מכוניות, מוצרי תקשורת, בגדים, תרופות וצעצועים ומה לא מכל העולם. סטודנטים אמריקנים לומדים ברחבי הגלובוס, ובאוניברסיטאות בארה"ב יש סטודנטים כמעט מכל מדינה. תיירים מכל קצווי תבל מגיעים לארה"ב, ותיירים אמריקנים נמצאים בכל פינה. מה שאומר, שאפילו ארה"ב הגדולה והחזקה אינה יכולה לחיות לבדה ולו יום אחד.
לא לחינם בריתות בינלאומיות וארגונים בינלאומיים היו אבן היסוד במדיניות החוץ של ארה"ב מאז מלחמת העולם השנייה, ובסופו של דבר – הביאו לנצחונה במלחמה הקרה ולהתפשטות המשק החופשי, התחרות החופשית והסחר החופשי. לא לחינם ארה"ב הקימה את האו"ם ואת נאט"ו ומילאה תפקידים מרכזיים בארגונים חשובים רבים אחרים. כל הנשיאים, כל השרים, כל הממשלים וכל הקונגרסים משתי המפלגות הבינו, שארה"ב צריכה את העולם ושהעולם צריך אותה, ונטלו את ההובלה במאבקים בינלאומיים נגד הטרור ונגד פולשים, נגד מחלות ונגד מזיקים.
אם טראמפ חושב שכולם-כולם – רבבות אנשים חכמים במשך עשרות שנים – טעו, אזי הוא חייב להיות או אידיוט מושלם או מגלומן מושלם או שניהם. מותר לו כמובן לחשוב שצריך לבצע התאמות בשיטה; כנשיא ארה"ב חובתו לבחון האם מה שהיה נכון אתמול נכון גם מחר. מותר לו כמובן לצאת נגד ניצולה לרעה של השיטה; כנשיא ארה"ב חובתו להבטיח שאזרחי מדינתו לא יקופחו. הבעיה היא, שהתפיסה הכללית שלו היא לאומנית ופרוטקציוניסטית. טראמפ אמר במפורש שהוא עשוי להוציא את ארה"ב מנאט"ו, החל להוציא אותה מארגון הבריאות העולמי, מסרב לשתף פעולה עם מדינות אחרות במאבק בקורונה, הודיע שהוא מוכן לפתוח במלחמות סחר נגד קנדה, מקסיקו ו האיחוד האירופי, דיבר על הוצאת הכוחות האמריקניים ממוקדים אסטרטגיים כמו קוריאה הדרומית וגרמניה – וזו רשימה חלקית.
התוצאה היא שארה"ב איבדה במידה רבה את מקומה כמנהיגת העולם החופשי בפרט והעולם בכלל. אפילו בעלות בריתה הקרובות ביותר, כמו גרמניה, מדברות בגלוי על כך שצריך לחשוב כיצד מסתדרים בלעדיה. מאחר שהטבע אינו סובל חלל ריק, מישהו אחר ייכנס למקום שארה"ב מפנה – ובזירה העולמית המועמדת העיקרית היא סין הקומוניסטית, הדיקטטורית והרצחנית. וזה קורה משום שאדם אחד, חסר כל ניסיון והבנה בתחום הבינלאומי, החליט שהוא יודע הכל יותר טוב מכולם.
|
|
פצצת זמן מסוכנת במיוחד [צילום: אלכס ברנדון, AP]
|
|
|
|
הוא מסרב בעקשנות לגנות את הימין הקיצוני וטוען שיש אנשים רעים בשני הצדדים – למרות שההתקפות האלימות ואף הרצחניות באות מצד אחד וברור. בעיצומן של מהומות Black Lives Matter פיזרו כוחות הממשל בגז מדמיע מפגינים שלווים ליד הבית הלבן, כדי שטראמפ יוכל להצטלם ותנ"ך בידו ליד כנסייה שהותקפה. בוב וודוורד ניסה שוב ושוב להוציא ממנו אמירה של הבנה למצוקות השחורים – אך לשווא | |
|
|
|
דונלד טראמפ הוא בעת ובעונה אחת תסמין של הפילוג בחברה האמריקנית וגם זרז (קטליזטור) שלה. היסטוריונים וסוציולוגים אומרים שהפילוג לא היה כה עמוק מאז מלחמת האזרחים האמריקנית. תוסיפו לזה כמות עצומה של נשק, חוקי ולא חוקי, המסתובבת ברחובות ארה"ב; ארגונים ימניים קיצוניים המוּנָעים משנאה ומתודלקים בתיאוריות קונספירציה; ונשיא שעלול שלא לקבל הפסד בבחירות – וקיבלתם פצצת זמן מסוכנת במיוחד.
האמריקנים מפולגים לפי גזעים, לפי אידיאולוגיות, לפי איזורי מגורים, לפי מעמדות, לפי מגדרים, לפי דתות. מספיק להסתכל על מפות האלקטורים כדי לראות שמדובר במידה רבה בשלוש מדינות: דמוקרטית (דהיינו ליברלית, עשירה, השכלה גבוהה ונתמכת מיעוטים) בחוף המזרח, רפובליקנית (דהיינו שמרנית, מעמד ביניים, השכלה תיכונית ומבוססת לבנים) במרכז ועוד אחת דמוקרטית בחוף המזרחי. מספיק לראות אי-אלו תוכניות ריאליטי וסדרות משטרה כדי להבין שהמוצא הגזעי והאתני ממלאים תפקיד הרבה יותר גדול מאשר הזהות האמריקנית. מספיק לבחון קצת את המערכת הפוליטית כדי לגלות עד כמה הכל בנוי על הפילוגים הללו.
שתי המפלגות מקצינות מזה שנים את עמדותיהן זו כלפי זו, כי צעקות פלגניות זוכות להרבה יותר תשומת לב מאשר אמירות מאחדות. טראמפ הביא את הפלגנות הזאת לשיא, עם ההתקפות הגסות שלו על הדמוקרטים ובמיוחד על יריביו הגדולים – הילרי קלינטון, ביל קלינטון, ברק אובמה, ג'ו ביידן, ננסי פלוסי וצ'אק שומר. הללו לא טמנו את ידיהם בצלחת, ולמרות שלא ניסו להתקרב לבוטות של טראמפ – תרמו גם הם את חלקם להעכרת האווירה. אפילו המשבר הבריאותי החמור ביותר בתולדות ארה"ב לא גישר על הפערים: שתי המפלגות הצליחו להעביר רק חבילת סיוע אחת, והפקירו לגורלם – לפחות לחודשים הקרובים – עשרות מיליוני אמריקנים.
טראמפ הוסיף שמן למדורה בדברים שאמר ושלא אמר בנושא הגזעי. הוא מסרב בעקשנות לגנות את הימין הקיצוני וטוען שיש אנשים רעים בשני הצדדים – למרות שההתקפות האלימות ואף הרצחניות באות מצד אחד וברור. בעיצומן של מהומות Black Lives Matter פיזרו כוחות הממשל בגז מדמיע מפגינים שלווים ליד הבית הלבן, כדי שטראמפ יוכל להצטלם ותנ"ך בידו ליד כנסייה שהותקפה. בוב וודוורד ניסה שוב ושוב להוציא ממנו אמירה של הבנה למצוקות השחורים – אך לשווא. לכן, טראמפ נושא באחריות להקצנה הקשה בחברה האמריקנית לא רק משום שזה קורה במשמרת שלו, אלא גם משום שיש לו תרומה משמעותית להתרחשותה.
|
|
טענות שווא לזיופים [צילום: דייוויד פיליפ, AP]
|
|
|
|
הוא נעזר במידע מרוסיה, שהושג בצורה בלתי חוקית, כדי לנצח את הילארי קלינטון. הוא קורא בגלוי, כמי שעומד בראש הרשות המבצעת, לחקור ולכלוא את מתנגדיו, כולל את יריבו במירוץ לנשיאות (!), ותוקף את ראשי רשויות האכיפה על שאינם עושים זאת. הוא התערב בהליכים פליליים נגד תומכיו. בפרשת אוקראינה הוא השתמש באינטרסים לאומיים חיוניים כדי לנסות לסחוט מידע על יריבו, תוך ביצוע עבירות של שוחד, הפרת אמונים וסחיטה | |
|
|
|
אפשר להתחיל מהסוף. ל דונלד טראמפ הוצגה שאלה שלא עלתה על הדעת מול 44 קודמיו: האם יכבד את תוצאות הבחירות גם אם יפסיד? תשובתו הייתה מדהימה וצפויה בעת ובעונה אחת: "נחיה ונראה; תלוי אם הן יהיו הוגנות" – ואז חזר על טענותיו חסרות היסוד בדבר זיופים נרחבים בהצבעה בדואר (והצביע כך בעצמו). זוהי החתירה החמורה ביותר אי-פעם תחת יסודות המשטר הדמוקרטי בארה"ב, והדברים עלולים להחמיר עוד יותר אם טראמפ אכן יפסיד, יסרב להשלים עם כך ויקרא במישרין או בעקיפין לתומכיו – בהם אנשי ימין קיצוני חמושים – לצאת לרחובות.
הפרות החוק והבוז לדמוקרטיה הם מאפיין בולט במיוחד של טראמפ. הוא טען שוב ושוב שכנשיא זכותו לעשות ככל העולה על רוחו. הוא המועמד הראשון מזה ארבעה עשורים שסירב לפרסם את דוחות המס שלו (וכיום אנחנו יודעים מדוע: הוא התחמק ממיסים במשך שנים). הוא נעזר במידע מרוסיה, שהושג בצורה בלתי חוקית, כדי לנצח את הילרי קלינטון. הוא קורא בגלוי, כמי שעומד בראש הרשות המבצעת, לחקור ולכלוא את מתנגדיו, כולל את יריבו במרוץ לנשיאות (!), ותוקף את ראשי רשויות האכיפה על שאינם עושים זאת. הוא התערב בהליכים פליליים נגד תומכיו. הוא לא שלל את האפשרות שיעניק לעצמו חנינה. בפרשה הרוסית, בה הורשעו ונכלאו כמה מיועציו הקרובים, הוא שיבש את החקירה. בפרשת אוקראינה הוא השתמש באינטרסים לאומיים חיוניים כדי לנסות לסחוט מידע על יריבו, תוך ביצוע עבירות של שוחד, הפרת אמונים וסחיטה.
טראמפ מינה את בתו וחתנו ליועצים בכירים בבית הלבן, והורה אישית לתת ל ג'ארד קושניר סיווג מירבי למרות התנגדות גורמי הביטחון. הוא ממשיך להחזיק במישרין בבעלות על עסקיו ולקבל כספים מממשלות זרות ובעלי אינטרסים. הוא אימץ את הרטוריקה של יוסף סטלין כאשר כינה את התקשורת "אויבי העם". הוא שילם/ארגן דמי שתיקה לכוכבת פורנו ולדוגמנית "פלייבוי" לשעבר כדי שלא יטענו בפומבי שהיו לו רומנים איתם. על חלק משמעותי מן הדברים הללו הוא לא נתן את הדין בשל חסינותו כנשיא, מה שכמובן יכול להשתנות אם יפסיד בבחירות.
הרשימה הזאת כוללת המון מרכיבים שדי היה בכל אחד מהם כדי להגיע למסקנה שטראמפ חייב ללכת. השילוב של כולם יחדיו נראה כמו סרט אימה גרוע או פרודיה גרועה עוד יותר – אבל זוהי המציאות בארה"ב של שנת 2020. בראש המעצמה הגדולה ביותר בעולם עומד אדם הבז בגלוי – לא רק בתיאוריה אלא גם בפועל - לשלטון החוק ולעקרונות הדמוקרטיה והמינהל התקין.
|
|
כמו "אליס בארץ הפלאות" [מאט רורק, AP]
|
|
|
|
התנהלותו של טראמפ במשבר הקורונה היא הסך-הכל של חסרונותיו האישיים ופגמיו הפוליטיים. זוהי תוצאה של זלזול במומחים, נרקיסיזם קיצוני הגורם לו להיות משוכנע שהוא מבין הכל יותר מכולם, קבלת החלטות כאוטית, התמקדות אך ורק בהיבטים הפוליטיים ובסיכוייו להיבחר מחדש, העדפת הפילוג על פני האחדות, התעלמות ממצוקותיו של האמריקני הממוצע | |
|
|
|
דונלד טראמפ אינו אשם בקורונה ואינו אשם בכך שהיא הגיעה לארה"ב. הוא כן נושא באחריות הישירה והברורה לממדים הנוראים שלה: 225,000 מתים, למעלה מ-8 מיליון חולים, 22.6 מיליון מובטלים, נזק של מאות מיליארדים למשק – וזה עוד רחוק מלהסתיים. טראמפ נושא באחריות הישירה והברורה, משום שבחודש ינואר הוא התעלם מאזהרת יועציו הבכירים בדבר הסכנה מן הקורונה; משום שאמר בפומבי שהוא מאמין למידע שמסר לו נשיא סין, שי ג'ינפינג; משום שפרט לאיסור הכניסה מסין, הוא לא עשה דבר בשבועות הראשונים והקריטיים; משום שהוא מפר בצורה פומבית ובוטה את ההנחיות הרפואיות; משום שהוא קיים אירועים שגרמו לרבים לחלות; משום שהוא הציע תרופות חסרות יסוד; משום שדחף לפתיחה מהירה מדי של המשק ובתי הספר; משום שלא הצליח להעביר חבילת סיוע שנייה; משום שבעיצומה של המגיפה המשיך לפלג את הציבור האמריקני ולהפוך גם אותה לסלע מחלוקת פוליטי.
התנהלותו של טראמפ במשבר הקורונה היא הסך-הכל של חסרונותיו האישיים ופגמיו הפוליטיים. זוהי תוצאה של זלזול במומחים, נרקיסיזם קיצוני הגורם לו להיות משוכנע שהוא מבין הכל יותר מכולם, קבלת החלטות כאוטית, התמקדות אך ורק בהיבטים הפוליטיים ובסיכוייו להיבחר מחדש, העדפת הפילוג על פני האחדות, התעלמות ממצוקותיו של האמריקני הממוצע.
ייתכן שהתמונה עוד יותר חמורה. בתחילת השבוע הנוכחי טען טראמפ, כי ארה"ב עומדת לקראת סיומה של המגיפה ושהיא התמודדה עימה בצורה מעולה – וזה כאשר מספר החולים היומי מגיע לשיא של 86,600 ומספרם הכולל חצה את קו 9 המיליון. כדי לומר כזה דבר בכזה מצב, צריך להיות מנותק לחלוטין מהמציאות, לחיות בעולם מדומיין ולהיות משוכנע שהדמיון הזה הוא האמת. טראמפ כבר הוגדר בידי מקורבים אליו, כולל בכירים לשעבר בממשלו, כאדם מסוכן ובלתי יציב. ג'ארד קושניר אמר שהדרך להבין את ממשלו עוברת דרך "אליס בארץ הפלאות". אחייניתו, ד"ר מרי טראמפ – פסיכולוגית קלינית המסוכסכת איתו קשות – טוענת שהוא נרקיסיסט, אכזר, מסוכן, חסר מעצורים; וזה רק חלק קטן ממה שאמרה עליו. דומה, שאחד הלקחים מנשיאות טראמפ חייב להיות, כי כשם שהנשיא עובר בדיקה פיזית תקופתית – כך עליו לעבור גם בדיקה נפשית.
|
|
אנחנו לא חזות הכל [צילום: מאיה אלרוזו, AP]
|
|
|
|
התנהגותו של טראמפ והתבטאויותיו גרמו לעליית כוחם של הגזענים בארה"ב. הוא רחוק מאוד מלהיות אנטישמי, זה ברור, אך האנטישמיות היא חלק מרכזי בגזענות. אין פלא, אפוא, שבשנת 2019 נרשמו בארה"ב 2,100 תקריות אנטישמיות (כולל מעשי טבח בשני בתי כנסת) – גידול של 12% לעומת השנה הקודמת והמספר הגבוה ביותר ב-40 שנות איסוף הנתונים של הליגה נגד השמצה | |
|
|
|
הטענה המרכזית הנשמעת בארץ בעניינו של טראמפ היא "אבל הוא טוב לישראל". טראמפ אכן ביצע כמה וכמה מהלכים חיוביים ואף היסטוריים מבחינת ישראל: ההכרה בירושלים כבירת ישראל, ההכרה בריבונות הישראלית בגולן, היציאה מהסכם הגרעין עם אירן, החסות לפריצות הדרך המדיניות של השבועות האחרונים, הפרישה ממועצת האו"ם לזכויות האדם ודחיית חלק משמעותי מן הדרישות הפלשתיניות (וגם ל בנימין נתניהו מגיעות מחמאות על הישגים אלו). נכון שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, אבל הטענה הזאת מופרכת מכמה וכמה סיבות.
ראשית, חלק ממהלכיו של טראמפ במזרח התיכון שליליים מבחינת ישראל. היציאה מסוריה והפקרת הכורדים העניקו נקודות רבות לאירן, רוסיה וטורקיה. תוכנית טראמפ לא אפשרה לנו להחיל ריבונות ביהודה ושומרון, משום שבגלל התנהלותו – כיום אין די בתמיכתה של ארה"ב כדי לקבל אוטומטית תמיכה עולמית.
שנית, התנהגותו של טראמפ והתבטאויותיו גרמו לעליית כוחם של הגזענים בארה"ב. הוא רחוק מאוד מלהיות אנטישמי, זה ברור, אך האנטישמיות היא חלק מרכזי בגזענות. אין פלא, אפוא, שבשנת 2019 נרשמו בארה"ב 2,100 תקריות אנטישמיות (כולל מעשי טבח בשני בתי כנסת) – גידול של 12% לעומת השנה הקודמת והמספר הגבוה ביותר ב-40 שנות איסוף הנתונים של הליגה נגד השמצה. אין פלא, אפוא, שיהודי ניו-יורק נאלצו לערוך השנה צעדה חסרת תקדים כדי למחות על האנטישמיות הגואה בעיר היהודית ביותר בתפוצות. אין פלא, אפוא, שהאנטישמיות שוב מרימה את ראשה בחסות הקורונה. במישור הרחב יותר, כאשר ארה"ב כה מקוטבת ומפולגת – גם היחס ל ישראל שוב אינו קונצנזוס בין המפלגות (בין היתר בשל החד-צדדיות המובהקת של נתניהו לטובת הרפובליקנים בכלל וטראמפ בפרט), וזוהי סכנה חמורה במיוחד עבורנו.
שלישית, טראמפ איננו אידיאולוג. האמונה היחידה שלו, ודאי במדיניות חוץ, היא בכסף. ג'ון בולטון (שהיה יועצו לביטחון לאומי) תיאר בהרחבה, כיצד השאלה המרכזית ולעיתים היחידה מבחינתו של טראמפ מול מדינות זרות הייתה "כמה זה עולה לנו ומה יוצא לנו מזה". בשמם של הדולרים, הוא דיבר על הוצאת הכוחות האמריקניים מ קוריאה הדרומית, הוא הוציא אותם מסוריה, הוא צמצם את מספרם באפגניסטן ואפילו דיבר על פרישה מנאט"ו והקטנת הפריסה הצבאית באירופה. מי לידנו יתקע, שיום אחד לא יחליט טראמפ שהתמיכה בישראל יקרה מדי ושגם ישראל צריכה לשלם יותר להגנתה? כדאי להזכיר, שאת הסכמי הסיוע הביטחוני הגדולים ביותר ושאת העסקות הצבאיות הגדולות ביותר עשינו דווקא עם ממשל ברק אובמה.
רביעית והחשוב ביותר: אנחנו לא חזות הכל. ישראל היא סירה קטנטנה המנסה לנווט את דרכה באוקיינוסים מסוכנים. אם האוקיינוס סוער, הסירה נמצאת בסכנת טביעה. כאשר העולם אינו יציב, כאשר סין ורוסיה מתחזקות, כאשר שליטים סמכותניים מגבירים את כוחם, כאשר ארה"ב מוותרת על עמדת ההנהגה שלה, כאשר אמנות בינלאומיות וגופים בינלאומיים מאבדים את מקומם – זה רע לישראל. אנחנו שגשגנו במערכת בינלאומית שנוצרה ונוהלה בידי ארה"ב; מצבנו יהיה הרבה פחות טוב אם המערכת תהיה כאוטית, וחמור מזה – אם סין תשתלט עליה. אוי לנו אם ארה"ב תמשיך להתדרדר מבחינה פנימית וחיצונית. במילים אחרות: אוי לנו אם טראמפ ייבחר שוב.
|
|