מהדורות החדשות של
קול ישראל נחשבות לקודש הקודשים של השפה העברית. מעל 80 שנה של מפעל אדיר של קריינות מקצועית, עם רי"ש מתגלגלת. עם הקמת התאגיד ופירוק
רשות השידור, הוחלט להשאיר לרדיו את השם קול ישראל, אולם נראה כי עם פרישתם של כמה קריינים מדור הנפילים של הרדיו לפנסיה, לא מצא לנכון תאגיד כאן לאייש את התקנים החסרים ולהכשיר למקצוע דור חדש. דווקא היום, יום השפה העברית, צופים ותיקי הרדיו במתרחש היום, לנוכח ירידת קרנה של העברית בשידורי תאגיד כאן, ואינם יודעים את נפשם מרוב צער.
"קול זה לא הכל" - נוהגים לציין בפתח כל קורס קריינים מקצועי, הסביר פעם הקריין מנחם פרי וצדק. "קול ערב לאוזן אשר גורם לויבראציות נעימות אצל המאזין הוא תנאי בסיסי והכרחי במקצוע הקריינות, אבל...קריין מקצועי אינו נבחן רק באיכות קולו. הקול הוא כלי הנגינה של הקריין, ממש כמו הכינור המשמש את הכנר. כינור באיכות מעולה, למשל סטרדיווריוס, יצליח להפיק צלילים מענגים ומרגשים רק אם מאחוריו יעמוד נגן מוכשר היודע להשתמש באיכויות הכינור הלפות בין ידיו.
"דומה הדבר בעולם הקריינות. קריין טוב הוא זה שיודע להשתמש בקול שניתן לו, בבחינת מתת אל, בדרך הנכונה והמקצועית ביותר. קריין מקצועי ומנוסה יודע מהי חשיבות הדיקציה (הגייה ברורה של כל אות בתוך המילה) האינטונציה (מתן הדגש נכון למילה בתוך המשפט), וניצול מלא של המנעד הקולי. קריין מקצועי יודע להתאים את קצב הקריאה ועוצמת הקול לאופי הטקסט. קריין מקצועי 'ירגיש' את הטקסט תוך כדי קריאה. נכון...בדומה לאותו נגן כינור...קול נעים שמצליח גם לעניין בצורת ההגשה של הטקסט יעשה בדרך כלל את העבודה".
הנהלת תאגיד כאן, שכנראה לא רואה עין בעין את מקצוע הקריינות, החליטה כי אין מקום להביא קריינים חדשים במקום אלה הפורשים - דן כנר,
מלאכי חזקיה, איריס לביא, צבי סלטון ו
דן עופרי. במקום זאת מעדיפה ההנהלה, בהחלטה שמעוררת תרעומת מצד קריינים ועורכי חדשות, לשבץ במהדורות הלילה - מהשעה אחת ולמשך חמש שעות - את עורכי החדשות לתפקיד קרייני המהדורות.
את מהדורות כאן קול ישראל עורכים רון נשיאל, הילה מרינוב, קארין גרודן בראור, רמי עדן, עמית שניידר, יותם ברזני, בני טייטלבוים,
דן בילסקי, אלון ולן, נפתלי מנשה שבעברו הרחוק שימש קריין וזוהר סדן שגם משמש קריין כשאינו עורך.
תקדים קצר משנות השישים מקרים בהם עורכי חדשות בקול ישראל מילאו את מקומם של הקריינים היו לעיתים נדירות בעקבות תקלה טכנית כלשהי או איחור או היעדרות של קריין. עם זאת, בשנות השישים היה פרק זמן קצר שבו העורכים קראו מהדורות. יוצאי דופן היו עורכי החדשות גד לוי ועמק פרי המיתולוגי, קריין שקרא את המהדורות שאותן ערך בעצמו - בעשר בבוקר ובשש בערב. בתקופה ההיא, המכונה תקופת משה חובב, ניסה פרי לשבור את מסורת הקריין המלוטש והחליט להיות פחות מכופתר ולאמץ סגנון קליל כאדם המספר חדשות לחבירו. במקום "והרי החדשות ועיקרן תחילה" היה פותח ב"בואו נשמע מה קורה" או "בואו ואספר לכם". במקום "ראש הממשלה התייצב בכנסת והצהיר" היה "ראש הממשלה הודיע בכנסת" וכו'. אחרי שבחדשות נוכחו שכך הוא מגיש, אמרו "למה שלא יחבר את הטקסטים".
כשהוא מושפע מקריין דובר אנגלית ברדיו בינלאומי בשנים 1963-1962, שהיה קליל ופתח מהדורות בפרפראות במקום לשמור אותן לסוף, ניסה פרי לשוות חוויה של תכונה חדשותית, הוא אף ניסה לשדר מחדר החדשות ולא מהאולפן השקט, כשברקע נשמעו קולות הטלפרינטרים (מכשירים שפלטו את הידיעות מסוכנויות הידיעות) ומכונות כתיבה - ניסוי שכשל לאחר שהמאזינים ראו בכך הפרעה, אך פרט לכך לא זכורים תקדימים כאלה. אך בסופו של דבר לא צלח סגנון זה לאחר שהמאזינים ראו בכך סגנון קליל מדי והתגעגעו לסגנון הישן.
בקרב עורכי החדשות קיימת מורת רוח מן ההחלטה. "העברית שלנו אינה טובה כמו זו של הקריינים, ועיקר הקושי יהיה בהגיית שמות אנשים ומקומות ומילים עם נטיות שונות של הפועל", הם אומרים שלא לייחוס. כך למשל, נשמעו במהדורות הלילות ליפסוסים, שגיאות כגון לAהנפקת, אזרAחי-ישראל, שלושתלפים [במקום שלושת אלפים] ואובחEנו, ומילים מלרעיות נהגו מלעיל. אחד הקריינים אפילו לא טרח להציג את שמו לפני המאזינים...
"קריינות היא מקצוע, ולא עברנו את ההכשרה המתאימה", אומרים עורכים. "זה רק מראה את חוסר החשיבות שרואה ההנהלה בקריינות טובה. מה רוצים, שנהיה כמו
גלי צה"ל והרדיו האזורי?! זו פשיטת רגל". עוד הוסיפו: "מבקשים מאיתנו לעשות עבודה שעד היום עשו שני אנשים. עכשיו זה רק בשעות הקטנות של הלילה כשיש פחות מאזינים, אבל כשעוד כמה קריינים מקצועיים יפרשו לא תהיה לתאגיד בעיה לשבץ קריינים לא מקצועיים בשעות הערב היותר מוקדמות ובשישי-שבת".
לדבריהם, אין מדובר רק בפגיעה בתנאי עבודתם שלא סוכמו מראש בחוזי העבודה שלהם אלא בראש ובראשונה במאזינים. "אירועים שיקרו דקות ספורות לפני המהדורה לא ייכנסו למהדורה והזמינות תיפגע. המאזינים יקבלו חדשות בהגייה לא מוקפדת ולא מהוקצעת, שבה אין הגייה נכונה של אותיות שורקות למשל, בקול צפצפני או לחשני וכדומה. כתיבת המהדורה אינה ערובה לקריאה ולהגשה נכונות. היצירה יכולה להיות של מלחין דגול, אבל יש הבדל אם היא מנוגנת בידי תזמורת מקצועית או על-ידי להקת הנוער של העירייה. זו דרישה לא נכונה לוויתור ולהורדת הרף במקום שאפשר היה לגייס קריינים בחצי משרה מתחנות רדיו אחרות, להגדיל את היקף המשרה שלהם ולשבץ אותם בלילות", דברי העורכים.