1. שלושה ראשי ממשלה, שמונה שרי פנים, תשעה שרי משפטים. כל אלו לא פתרו את בעיית הגיור הלא-אורתודוקסי בישראל ב-16 השנים בהן העתירות בנושא היו תלויות ועומדות בפני בג"ץ. המדינה קיבלה אין-ספור ארכות ודחיות, מדי פעם נדמה היה שאולי או-טו-טו משהו קורה (ועדת נאמן, דוח נסים) - אבל בסופו של דבר הכל נשאר כשהיה. ועכשיו לפוליטיקאים בטח יהיו טענות שבג"ץ מתערב.
גלגול תפוחי אדמה לוהטים לפתחו של בית המשפט העליון הוא טקטיקה חביבה על ממשלות ישראל לדורותיהן, בלא קשר לזהותו של העומד בראשן. כך נעשה בנושא הגיור, כך נעשה בנושא גיוס החרדים, כך נעשה בזכויות זוגות חד-מיניים ועוד. מבחינת הממשלה, זהו מצב של win-win: אם עמדתה תתקבל - מה טוב; אם לא - אפשר יהיה להאשים את השופטים; ובינתיים מושכים זמן, שמא יקרה איזשהו נס או שזו תהיה הבעיה של מישהו אחר.
2. במקביל, קשה שלא לתהות האם הנשיאה אסתר חיות וחבריה לא שמעו על זה שיש בחירות בעוד שלושה שבועות, ואינם יודעים שהמאבק האמיתי בגוש הימין-חרדים (להוציא את שאלת כן/לא ביבי) הוא בשאלה מי יבטיח צעדים יותר קיצוניים נגד מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט. פסקת התגברות? שימועים למועמדים לעליון? העברת בחירת השופטים לידיהם הבלעדיות של הפוליטיקאים? כל המקצין - הרי זה משובח.
פרסומו של פסק דין כה נפיץ בעיתוי כה רגיש, הוא פשוט שטות. אם הסיבה היא ש"פסק דין מתפרסם כשהוא מוכן" ובלי שום התחשבות בגורמים חיצוניים, אזי היא טובה מאוד ברוב המקרים - ורעה מאוד במקרה הנוכחי. היא מלמדת על סוג של ניתוק, שלא לומר התנשאות, מצד השופטים: לא אכפת לנו מה אומרים עלינו, לא משנה לנו מה חושבים עלינו, לא מזיז לנו מה מציעים לעשות לנו.
נכון ש"בשבתו לדון אין על השופט אלא מוראו של החוק", אבל גם "בית המשפט בתוך עמו הוא יושב". אין הוא יכול לחיות בתוך בועה משלו, ודאי שלא כאשר אותה בועה (אמיתית או מדומיינת) מהווה עילה מרכזית למתקפות עליו, המאיימות לקעקע את עצמאותו ובכך להנחית מהלומה אנושה על הדמוקרטיה הישראלית. ובמילים פשוטות: בג"ץ לא צריך לספק תחמושת למתקיפיו. חיכיתם 16 שנים? תחכו עוד חודש.
3. מבחינה מהותית, חשיבותו של פסק הדין הזה כרגע היא בעיקר סמלית: לראשונה מקבלים הרפורמים והקונסרבטיבים בישראל מעמד זהה לשל האורתודוקסים, ובנושא מרכזי ביותר - הגיור. הקהילות הללו קטנטנות בישראל, אבל פסק הדין עלול לתת להן דחיפה ולאפשר להן להתחיל לגייר בצורה המונית - וזוהי הסכנה הגדולה.
מדוע? משום שיש כאן סתירה בסיסית במונחים. "גיור" הוא מושג הלכתי - לא משפטי, לא חברתי, לא פוליטי. משום כך, אי-אפשר לעשות גיור שלא כהלכה. זה כמו להגיד שמנהלים חברה שלא לפי חוק החברות, או שמענישים שלא על-פי חוק העונשין. וכשם שברור מהו חוק החברות ומהו חוק העונשין, ברור מהי ההלכה: זו שנפסקת מדורי-דורות, על-פי הכללים שקבעו מעצביה מאות ואלפי שנים לפני שבאו לעולם הרפורמים והקונסרבטיבים. אין הלכה אחרת. לכן גם אין גיור אחר. מי שעובר הליך כלשהו שלא על-פי ההלכה - יכול לקרוא לעצמו "יהודי", אבל הוא לא יהיה יהודי, משום שגם זה מושג הלכתי.
הסכנה שמציבים הרפורמים והקונסרבטיבים לעם היהודי היא סכנה קיומית. העם היהודי שרד בזכות דבקותו חסרת הפשרות בדתו, שהיא אשר עיצבה את זהותו הלאומית הייחודית. ההקפדה על קלה כחמורה היא שהעניקה לעם היהודי את הכוח לעמוד מול האינקוויזיציה בספרד במאה ה-15 ולהתמודד עם העוני המרוד בפולין במאה ה-19. כאשר החלו ה"מחדשים" למיניהם לטעון שיש להקל בעול תורה ומצוות, הם דרדרו המונים במדרון אל התהום. יש לעם היהודי 150 שנות ניסיון עם "מתקנים" ו"מקלים". ראו את שיעורי ההתבוללות הנוראים בארה"ב, בה הרפורמים והקונסרבטיבים הם נותני הטון. כעת הסכנה הזאת מגיעה לפתחה של מדינת ישראל.
4. למרבה האבסורד, מי שמסייע לרפורמים ולקונסרבטיבים - לפחות בתחום הגיור - הם החרדים. הללו מציגים מזה שנים עמדה חסרת פשרות, במיוחד בנוגע ליוצאי בריה"מ-לשעבר, למרות שהפסיקה ההלכתית מאפשרת להקל בגיור שלהם. הללו מטרפדים מזה שנים את כל הנסיונות להגיע להבנות עם הזרמים האחרים, באופן שהיה מונע את הפסיקה הנוכחית של בג"ץ. הללו יצרו בתי דין משל עצמם, משום שהגיור הממלכתי נתפס בעיניהם (או לפחות מוצג על ידם) כמקל מדי - בתי דין שההכרה בהם בידי בג"ץ הובילה במישרין להכרה בגיור הרפורמי והקונסרבטיבי.
לחרדים לא באמת אכפת מי יתגייר וכיצד. הם ממילא לא מתחתנים איתם, הם ממילא לא מקבלים אותם לשכונותיהם, הם ממילא לא נפגשים איתם בצה"ל או באוניברסיטה. לכן, קל מאוד להם להציג עמדות נוקשות בסגנונו של שמאי, במקום לפעול בתבונה וברגישות בסגנונו של הלל. ואילו הציבור הדתי-לאומי הופך יותר ויותר לחרדי-לאומי ומיישר קו עם הקיצוניים. ועכשיו הם מן הסתם יאשימו את בג"ץ.
5. האם פסק הדין הזה הוא סוף פסוק? כנראה לא, ומשני הכיוונים. מצד אחד, סביר להניח שהרפורמים והקונסרבטיבים יקבלו תיאבון וידרשו הכרה ושוויון עם האורתודוקסים בעוד תחומים (למשל: תקציבים, רבני שכונות, רבני ערים, הם כבר מדברים על נישואין וגירושין אזרחיים). מצד שני, חיות כמעט והזמינה חקיקה שתשנה את פסק הדין, כאשר אמרה שהכנסת רשאית לצקת תוכן שונה למושג "נתגייר" שבחוק השבות - דהיינו: להוסיף את המילה "כהלכה" או נוסח דומה. שאלה מעניינת היא האם בג"ץ יתערב בחקיקה כזאת, בנימוק שהיא פוגעת בשוויון של מי שנתגייר שלא כהלכה, אך דיה לשמחה/לצרה בשעתה.
